כל הכבוד לאבו'ש

אבא או אבוש

אבא שלי כמו רוב האבות בני גילו לא היו מעולם בהדרכת הורים. לא החליף חיתול, לא הגיע לאספות הורים, לא הכין ארוחת ערב ....
בשנים האחרונות יש ריח של אבא חדש באוויר.
אבא שהוא לא רק תוצאה של תרומת זרע אלא אבא מעורב, פעיל ושותף.
 אבא כזה שמגיע לאספות הורים, שמעורב בחיי ילדיו מגיע לקורס הכנה ללידה ומכין ארוחות ערב.

מי היה מאמין שהדמות של  ״ חכה חכה שאבא יחזור מהעבודה ...״  יהפוך לאבוש !

 האבא החדש הוא אבא שמוכן ורוצה להתייעץ וחשובה לו מערכת היחסים עם ילדיו, חשוב לו להיות חלק מההצלחות של ילדיו ובהחלט הוא רוצה להיות חלק מהדברים שעד כה היו נחלת הנשים. 

 יש לו את הדרך שלו לאבא החדש, דרך שמאפיינת גברים ולא בטוח שהיא לא דרך טובה, אולי אפילו עדיפה לפעמים.
 האבא החדש רוצה לצפות בילדים שיעמדו בציפיות שלו, יצליחו, יגשימו את עצמם, ורצוי שיעשו את זה במינימום קיטורים, בלי בכי ובלי הרבה חפירות על רגש.

 האבוש החדש מביא אתו למערכת היחסים ההורית לצד אימוש המכילה, רגישה ומקשיבה כמה יתרונות חשובים שחשוב שנכיר ונחזק. וזה מעבר לעובדה שגיוון ושונות בין בני זוג הוא יתרון גדול גם בחינוך ילדים.

אבוש 

 1. האבו'ש המשימתי 

אבוש מגיע למשימה ההורית שלו בצד של הילד והופך אותה בדר"כ לזרימה ויעילה, יש אווירה של החלטיות באוויר בלי שליטה וכוח.
כשאבוש מלביש את הנסיכה בבוקר לגן הוא מתעסק בלשים לה בגדים נקודה .

לא מעניין אותו מה תגיד הגננת, האם זה אפנתי, האם החולצה קטנה/ גדולה. המשימה היא לשים בגדים

בשונה מאיתנו האמהות, אצלנו הכותרת היא שליטה, אנחנו בצד הנגדי של המגרש כאשר אבוש נמצא באותו הצד של הילד. 

אנחנו פה בשביל להתלבש, גם אם זה לא תענוג והעיקר אני לא נגדך אני אתך!
אנחנו הנשים יכולות ללמוד מהם לשחרר ולהתקדם, לשים את האגו רגע אחד בצד ופשוט להיות אתם את הרגע הזה עם קצת חמלה וקצת יותר סבלנות, בלי לחשוב כבר על המשימה הבאה שלנו ואיך אנחנו ממשיכות הלאה.

 רק להבין רגע שהילד שנמצא כרגע בתוך אחת מהמשימות שלנו היומיות שאנחנו  צריכות לתקתק הוא בסה"כ ילד שתכף הולך לגן/לבית הספר ואין לו מושג מה מתחולל לנו בראש, ממה אנחנו לחוצות, כמה משימות יש לנו היום לסיים.

הוא רוצה איתנו רגע ב 100%. נכון, זה קשה לעיכול, צריך הרבה סבלנות. יחד עם זאת חשוב שנבין שהתוצאה, לרוב החיובית, תהיה הרבה יותר מהירה, תאפשר לנו לשמור על היחסים שלנו עם הילדים ואפילו לחזק אותם ועל הדרך נהיה מודל הורי נכון ויציב של מישהו שנמצא שם ויודע להקשיב.

 2. האבו'ש המסנן 

בשונה מאמו'ש לגברים יש יכולת מדהימה לשהות בחלל ולהיות עסוקים בעצמם, בלי להתייחס לרעשי רקע, צעקות, בכי, ויכוחים, כדרור כדור, רעשי מלחמה ועוד
הם יודעים ומסוגלים לסנן היטב מריבות, קריאות עזרה, ורעשי רקע. הם נמנעים מלהתערב וזו יכולת מצוינת שמאפשרת לילדים לשהות בקבוצת השווים, להתמודד ולהתאמן באימון החיים המשמעותי ביותר במגרש המשחקים הביתי.

אצל אבו'ש אין אספקה של שירותים מיותרים, אצלנו האמהות יש שירות 24/7, אצל אבוש יש שעות קבלה.
מה יש ללמוד מזה? הרבה מאוד! - זה לייצר לילד מודל שגם לי יש חיים משלי, גם אני בן אנוש, התחשבות בזולת, הבנה בסיסית שלא כל העולם סובב סביבם.
והכי חשוב מאפשרים לילדים להסתדר בלי התערבות שלנו, להעסיק  את עצמם לבד, להיות בשעמום קצת זה גם בסדר, הם ילמדו להסתדר טוב יותר עם הקשיים שלהם, תרגול התמודדות עם מצבים זה חינוך למציאות של החיים- מגרש האימונים הביתי 

 הכי חשוב  באבו'ש החדש - הוא פועל בלי מרמור, הוא במגרש אתם ולא נגדם- וזה מה שיישאר להם בזיכרונות הילדות שלהם כמשהו מתוק

אבוש- אתם מול המסך

 3. אבו'ש אמיץ 
נפלת מהאופניים תקום ותמשיך,קיבלת מכה בכדורגל - נשיקה וקדימה,  בלעת רוק בברכה קח אוויר ויאללה קדימה , לא הצלחת לפתור את הבחינה 5 פעמים תמשיך לנסות, אין אופציה לוותר.

 אומץ = היכולת שלך לחוות את הפחד את היאוש והתסכול ובכל זאת להמשיך לנסות. 

היכולת לחוות את התסכול זה משהו שאנחנו האמהות לפעמים מרצון טוב לא מאפשרות, לעתים תפיסת העולם שלנו היא שתפקידנו הוא לגונן ולשמור עליהם מכל משמר, להסיר כל מחסום מדרכם ולגונן עליהם בלי פשרות. המחשבה הזו מגיעה לעתים ממקום של פיצוי/ רצון להיות האימא הכי טובה/ האימא המושלמת. התוצאה  הישירה של התפחסה הזו היא שהם הילדים מסכנים, לא יכולים, לא מסוגלים, מתקשים, חלשים וכו' - וזה המסר שעובר אליהם.
הילדים צריכים מישהו שלא ירחם עליהם כדי שהם ילמדו לא לרחם על עצמם, מישהו שיהיה שם ויסמוך עליהם על הכוחות שלהם להצליח ולהתמודד לבד, שיאפשר להם לא ליפול לתחושת הקרבנות והמסכנות 

הם צריכים מישהו שיניף אותם גבוה באוויר ייתן להם כמה שניות של יאוש/פחד/ תסכול ואז יתפוס אותם חזרה בחוזקה ויאפשר להם להבין שהם יכולים, מסוגלים, מיוחדים, מצליחים ואמיצים.
בחיים האמתיים ובעיקר הבוגרים הם יפגשו את התסכול והיאוש על בסיס יומי, החיים זה לא אינסטגרם וכדאי שהם ידעו להתמודד עם היאוש/ התסכול/ החוסר הצלחה לצד חוויות טובות מעצימות ומתוקות

תאפשרו להם לחוות חוויות, תאתגרו אותם כל פעם עוד קצת, חווית הצלחה מעצימה ומגבירה מוטיבציה להמשיך, זה בונה להם ערך עצמי גבוה ומאפשר להם להתמודד בהמשך חייהם בכל מצב, זה חוסן, כוח, עצמה. 

היכולת שלנו להיות מולם בחמלה ובהקשבה תאפשר להם לצמוח- חמלה זה לא רחמים.

רחמים משיגים בדיוק את התוצאה ההפוכה של חמלה- מי שמרחמים עליו הוא כנראה לא מסוגל, לא יכול, קטן, חלש, דורש הגנה 

חמלה - היכולת שלי להסתכל על סיטואציה ממקום של הבנה אמתית שמי שעומד מולי עשה את המיטב שלו באותה נקודת זמן - כף זכות ולא שיפוט ורחמים.

 כל הכבוד לאבו'ש !

אהבתם ? מזדהים ? תכתבו לי מה חשבתם