לישון עם האוייב - ההתמכרות ההתנהגותית

עולם חדש ומאוד מסוכן של התמכרויות שקופות, התמכרויות לכל מיני התנהגויות שמייצרות תלות ופגיעה משמעותית בתפקוד הסביר של ילדים ומתבגרים.

עולם ההתמכרויות הוא עולם של מבוגרים, תמיד היה שייך לזירה של החולי בעולם הבוגר, עולם הילדים ובני הנוער צריך היה להישמר במקום שבו הפתיינות והמציאות מותאמת ליכולת הרגשית שלהם, ליכולת ההכלה הקוגנטיבית וכזו שמאפשרת להם לגדול בשקט, לחקור מציאות, לחזק חוסן, לבנות את ה"אני" הבוגר שלהם בזירה שמורה ולא בזירה מזוהמת של מידע, הסתה, פתיינות והמון המון כאב וסבל.

זו המציאות שבה אנחנו מגדלים ילדים, מציאות שבה המרחבים של הילדים, "ארגז החול" שלהם, מזוהם במלא פוגענים שמטרתם אחת היא : לייצר התמכרות, תלות, סבל, קנאה, תבוסתנות, תובענות - סוג של החלשת האנושות.

עבור העסקנים ומנהלי המדיות והטכנולוגיה, ההתמכרות למסכים/לאון ליין/להימורים/ לפפורנוגרפיה/ למראה חיצוני מייצרת תנועה ברשת ובעיקר המון כסף.

באמצעות הרשת הם מייצרים חשיפה, פתיינות, סקרנות וכל דבר שדרכו הם מניעים את גלגלי השליטה שלהם, ואת היכולת שלהם לעשות עוד ועוד כסף.

המוצר שלהם זה הילדים שלנו ואנחנו יחד איתם (בעיקר תשומת הלב הרגשית שלנו).

התמכרות התנהגותית היא התמכרות למסכים, גיימינג, קניות, צפייה בפורנוגרפיה, מין, הימורים, ניראות חיצונית. כל דבר שהוא לא חומר (סמים, אלכוהול, תרופות) אבל הוא מייצר תלות ורצון עז לברוח מכאב וסבל שמקנן בתוכם ומרוקן אותם רגשית ומנטלית.

ההתמכרויות הללו הן שקופות 

קשה לנו כהורים להבחין בהן, הן מתמזגות עם המציאות, עם ה"תפקוד" השוטף של הכלל. אנחנו מייצרים מעל זה שכבה נוספת של שכנוע עצמי בעזרת סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, סיפורים שתפקידם להרגיע את רגשות האשמה שלנו, את הפחדים שלנו ובעיקר את תחושת חוסר האונים, או את התחושה הזו שאנחנו לא יכולים באמת להתמודד עם המצב.

מחשבות כמו: כולם במסכים, זה גיל ההתבגרות, אם אני אקח לו את המסך לא יהיו לו חברים, כל הבנות היום מתאפרות, הלבוש הזה הוא חלק מהאופנה וכך כולן מתלבשות היום, כולם יוצאים ל"ישיבות", מגיעה להם פרטיות, הוא לא יעמוד בזה, אי אפשר בלי מסכים ועוד כל מיני ססמאות שמטרתן לעיתים לשחרר אותנו מהתמודדות מול הסחף הורי.

לסייע לנו לא להתמודד, ל"קנות שקט" ובעיקר לחזק את האמונה ש "יהיה בסדר" "יגדל יעבור לו".

לצערי, כשאנחנו שותקים את קולנו, מתרחקים מהאמונות והערכים שלנו, מבטלים את הקול הפנימי שפועם בנו אנחנו מייצרים המון נזקים שיש להם השפעה רחבה על כל תחומי החיים.

המחיר של השתיקה ועצימת העיניים:

אני אקרא לזה בשם הכי קשה, כי אני מאמינה שכדאי שנתעורר, קוראים לזה הזנחה רגשית. 

וזה תמיד, או לרוב יבוא לצד שפע חומרי שמגיע כפיצוי/ ריצוי.

כשאנחנו עומדים מול המציאות הזו ולא עוצרים אותה, לא מתעמתים איתה, "הולכים על ביצים", עומדים חסרי אונים, אנחנו מזניחים, משאירים אותם להתמודד עם הדילר הטכנולוגי ועם כוחות המציאות הפתיינית לבד, בלי כוחות ומשאבים ובלי אנרגיה יחד עם הרבה כאב וסבל. 

אז בואו נצלול לכמה הבנות חשובות בנושא ההתמכרות ההתנהגותית.

הדבר הכי משמעותי שחשוב שנבין ונפעל מתוכו זו ההבנה שההתמכרות מספקת מענה לכאב וסבל.

כשיש סבל, תסכול ובעיקר תחושת חוסר אונים, חוסר תקווה, סף תסכול נמוך אנחנו נפגוש ילדים שעומדים מול קושי שהופך מהר מאד לסבל.

לסבל הזה הם מבקשים לתת מזור באמצעות בריחה להתמכרות, יכולות להיות המון התמכרויות והמון סוגים של בריחה, לכולם יש מטרה אחת לברוח מהכאב ומהתמודדות מולו/ איתו.

מהי התמכרות ? 

התמכרות היא הפרעה נוירופסיכולוגית, מופיעה ב DSM ליד הפרעות החרדה והדיכאון.

לרוב, כהורים וגם כמטפלים אנחנו מתבוננים במי שמכור בצורה שיפוטית, תחת הנחה סטיגמטית של אדם/ ילד בעייתי. בעוד אנחנו מתבוננים בחמלה במי שנמצא בדיכאון או בחרדה. 

חשוב שנבין שההפרעות הללו לעיתים קשורות אחת בשנייה, חרדה עלולה להביא להתמכרות, כי היא סוג של סבל, חרדה עלולה להביא גם לדיכאון וכל הגלגלים האלו של הנפש פועלים ומושפעים אחד מהשני. 

ילד מכור בהתמכרות התנהגותית או בהתמכרות לחומר פועל ממקום של סבל ולא ממקום של קלות דעת, טיפשות.

מהם מאיפייני ההתמכרות ? איך נדע שהילד מכור ? 

ראשית נבין שהתנהגות כפייתית חזרתית היא התנהגות שמתרחשת למרות הנזקים שהיא גורמת ולמרות הידיעה הברורה של הנזק. 

לכן היא מוגדרת כפייתית, היא נעשית בלי שליטה, מתוך דחף פנימי שמטרתו לקבל הזרקת דופמין, ריגוש רגעי שהוא פלסטר לכאב עמוק ומוגלתי.

להתמכרות יש 4 מאפיינים מובילים

המאפיינים הללו נכונים גם בהתמכרות לחומרים, זה דומה ושונה כיוון שהפרשת הדופמין והריגוש שמנהל את ההתמכרות שונה בהתמכרות לחומר. אפרט על הנושא בהמשך.

1. איבוד שליטה 

ההתמכרות מתחילה לנהל את האדם ולא להפך, ילד שמכור למסכים ימצא את עצמו בדחף כפייתי לצפות במסך, להתעדכן בפיד, לשחק משחק במחשב, לצפות בסרון פורנו, להכנס לאון ליין לקניות, לעסוק בצורה אובססיבית במראה החיצוני. 

ילדים מאוד מתקשים לצאת מהמשחק/ המסך, נשאבים לתוכו ולא מצליחים להפסיק - זו דוגמה מאוד נוכחת במציאות של מכורים למסכים. 

בהתמכרות לפורנוגרפיה אנחנו נראה ילדים שצופים גם כשהם לא ממש מעוניניים, הם פשוט מרגישים שהם "חייבים" לצפות, ההתנהגות הזו הכפייתית היא חלק מאיבוד השליטה. 

בהתמכרות להימורים נראה ילדים שלא מצליחים להפסיק את ההימורים, לא מצליחים להניח לזה, חושבים על זה כל היום, זה מנהל אותם. 

2. תסמיני גמילה  

מה קורה ברגע שנדרשים לעצור את ההתנהגות?

מה קורה שכשיש פתאום הגבלת מסך?

כשאין אפשרות להמר? 

כשאין אפשרות לקנות? 

כשאין אפשרות להתאפר/ לעשות החלקה/ לעשות ציפורניים וכו'?

איך מגיב האדם ברגע שהוצב לו גבול? מניעה של ההתנהגות הכפייתית ההתמכרותית ? לרוב נראה תגובה מאוד קיצונית, ויכוח, עצבים, זריקת חפצים, בכי, עצב, הסתגרות, תחנונים, גניבות  ועוד 

עוד תופעה שמגיעה מיאוש ומצוקה היא איומים: אני אתאבד, אני אעזוב את הבית, אתם הורסים לי את החיים, בגללכם אין לי חברים וכו'.

3. עיסוק יתר 

ההתמכרות מעסיקה את האדם 24/7 גם בפועל וגם במחשבות, בתכנון, בביצוע ובהתנהגות. 

יש לעיסוק היתר הזה השפעה מכרעת על כל תחומי החיים. בעיקר על ניתוק מהמציאות, ניתוק מהחברים, דחיינות, הימנעות, בחירה לא מודעת, קבלת החלטות שנראית לא הגיונית. 

בריחה מהתמודדות והמון כאב שבה לידי ביטוי בצורה מוחצנת מאוד או מופנמת והסתגרותית מאוד.

4. סבילות 

סוג של עליית מדרגה והקצנה של ההתנהגות - מערכת התגמול (דופמין) כבר מטושטשת, הם מנסים לקבל את הריגוש הראשוני, מעלים את הצריכה (יותר שעות מסך, יותר אפליקציות, תוכן יותר אלים, יותר ביזארי, יותר קניות, יותר הימורים) המטרה להרגיע לתחושת העונג הראשונית. 

ככל שהם מעלים מינון כך הם מתרחקים מהתחושה הראשונית, פוגעים במערכת התגמול, שוחקים את קולטני הדופמין ומייצרים סבל גדול יותר, תסכול והמשך התרחקות מהעונג, מעגל שלא נגמר ומייצר הברגה של הכאב לתוך תהום וניתוק.

התמכרות התנהגותית היא רגשית ולא פיזית, לפעמים היא מייצרת גם התמכרות פיזית, היא משפיעה על האדם ועל הסביבה שלו בכל תחומי החיים, מייצרת העמקה של הנתק, עיוותי חשיבה והתבוננות/ פרשנות שגויה של המציאות.

ההתמכרות היא סוג של בריחה בעיקר מהתמודדות, לכן לחוסן הרגשי יש משמעות נרחבת והשפעה נרחבת על מניעה של התמכרויות התנהגותיות. 

ילד/ מתבגר עם חוסן רגשי ותחושת מסוגלות יפנה לאתגר/ להתמודדות ולא יחפש לברוח, לשקוע/ להיעלם. 

ילד/ מתבגר עם חוסן יהיה בעל תחומי עניין, תקווה ואופטימיות מול הקושי ולא יפול למלכודת של חיפוש הדופמין בצורה מהירה וללא מאמץ.

לתפקיד ההורי יש משמעות רחבה במניעה של התמכרויות התנהגותיות והתמכרויות בכלל, בעיקר למול הקשר עם הילדים, זה הבסיס המרכזי והרחב ביותר.

ולאחריו, היכולת של הורה להיות סמכותי, שומר ולא מגונן, תומך ולא מתערב, מתבוננן בילד שלו כיכול באמפתיה מול קשיי המציאות ולא בהזדהות ורחמים בראייה של הילד כחלש ולא מסוגל/ נתמך/ נזקק וכו'.

דגשים בהתמכרות התנהגותית 

יש המון התמכרויות התנהגותיות, הן מתרחשות למול עינינו העצומות לרווחה, לעיתים מחוסר ידע, לעיתים מתמימות, לעיתים מהתעלמות וקניית שקט, לעיתים מחשש לעימות מולם, או חשש עליהם - שהם יתמוטטו ולא יוכלו להתמודד עם הגבלה.

חלק מחינוך לחוסן הוא חינוך להתמודדות, לאתגור דרך יצירת מרחב שמאפשר יצאה להתנסויות דרך חיזוק הקשר והעדר שיפוט וביקורת.

ההקשרות שלנו למולם היא קריטית ומהווה בסיס רחב ומרכזי שדרכו ניתן וצריך לנהל את האחריות ההורית, דרך למידה של המרחבים שלהם, הכרות עם החברים שלהם והרבה פניות רגשית ופיזית עבורם. 

פניות שלא באה לידי ביטוי בקניית מותגים, פיצוי/ ריצוי ושבח. 

פניות רגשית שמאפשרת שהייה משותפת, שיח משתף ועמוק תוך כדי ביטחון שנוכח בהם שהם רצויים/ אהובים בלי תנאים.

ההתמכרות ההתנהגותית היא שקופה לרוב, לא נראה עיניים אדומות ולא ריח של אלכוהול. היא חלק מהתנהלות יום יומית שיוצאת מאיזון, משליטה והופכת להתמכרות.

קשה לנו לעיתים להבין איפה עובר הגבול שבין ההתמכרות לנורמליות, מתי שימוש במסך מתחיל להיות התמכרות, מתי הימורים הפכו להתמכרות, מתי צפייה בפורנו היא התמכרות ומתי היא סקרנות  ? 

אז ראשית תקשיבו לבטן שלכם, לקול הפנימי שלכם שאומר תמיד את האמת, תנקו את קולות הרקע ואת כל המחשבות של מה יגידו? כולם ככה ? ועוד 

תנקו גם את הפחד הזה שלכם של מה יקרה אם אני אציב גבול ? 

האם אני אצליח להתמודד ? / איך אני אתמודד ? 

והכי חשוב תסתכלו עליהם כיכולים/ מסוגלים / חזקים - ואל תגידו לעצמכם "זה ימוטט אותו " , "הוא חייב את זה", "זה המפלט שלו" , " הוא רגיש" ועוד כל מיני אמירות שמייצרות החלשה הירואית וגוננות יתר שפשוט סוללות את הדרך להתמכרות.

התמכרות התנהגותית עובדת בהשפעת מנגנוני הנפש, היא פועלת תחת המודל הפסיכוסוציאלי שמתייחס ל השפעות משמעותיות בתשתית הרגשית, החברתית והבילוגית - מערכת הגמול.

1. הפן הפסיכולוגי - מושפע מאירועי חיים, חוויות ילדות, זכרונות ועוד - חשוב שנייצר עבורם אירועים של עוצמה, יכולת, מסוגלות, בחירה של חברים ולא היסחפות וזרימה. מכל קושי אפשר לצמוח, לגדול, להתפתח ולהתחזק. ואפשר גם לנבול, להתרסק ולהיחלש. לכן התפקיד ההורי הוא לאתגר ולייצר חוויות של התגברות והתחזקות שיהיו אלו החוויות שנוכחות בתוכם ומאפשרות להם להמישך לצעוד בבטחה. אם החוויות הקשות (שכולם חווים) יהפכו להיות המשמעויתיות עבורם הם אלו שינהלו את הרגש וישפיעו על ההיסחפות להתמכרות.

2. תשתית חברתית - ילדים יוצאים לבניית העצמי שלהם, לעיצוב האישיות הבוגרת שלהם בגיל ההתבגרות, שלב הספרציה הוא שלב הפרידה, השלב שבו הם מבקשים להתנתק, למרוד בסמכות, לפתח את שרירי היכולת שלהם ולהיבנות כבני אדם. בשלב הזה טמונה הבדידות, היא נוכחת שם, היא מחייבת אותם לצאת ולחפש זהות. כשהם מגיעים לשלב הזה ויוצאים אליו כשבארגז הכלים שלהם אין חוויות של התמודדות, אין חוויות של אתגור, אין חוויות של מסוגלות אישית. הם נשאבים לבדידות עמוקה יותר, המסכים הם דילרים משמעותיים שמסייעים לבדידות לשקוע לעומק. שם בתוך המסך ההתמכרות מאפשרת להם קבלת עונג וריגוש בצורה מלאכותית ולא מידתית, מאפשרת להם מצע פורה להתמכרות על בטוח. לכן בשלב הספרציה הם חייבים להיות במרחב בטוח רגשית, הם חייבים גב תומך והמון המון המון השגחה שלכם ושמירה. את זה מספקים באמצעות סמכות הורית שומרת ומקרבת, באמצעות השגחה ונוכחות הורית, באמצעות גבולות יציבים, דרשנות והרבה הרבה קרבה אליהם. גם בגיל ההתבגרות ולמרות המרד יש סמכות ויש גבולות שבעת הזו נדרשים בצורה המשמעותית ביותר עבור בני הנוער.

3. תשתית ביולוגית - מערכת תגמול 

מערכת קדומה שאחראית על הישרדות האדם, מטרתה לדרבן פעילות הישרדתות, אכילה, גדילה, הצלחה, רבייה - שמירה על החיים.

לכן אכילה של פחממות מייצרת הפרשה של דופמין, כנ"ל פעילות מינית.

כולנו רוצים לחוש את תחושת העונג, כולנו במרדף מסויים אחריה, זה לא חלק אינהרנטי מההתמכרות, אצל אנשים עם נטייה להתמכרות המערכת המווסתת הניורוביוליגית לא עובדת כנדרש, בכל התמכרות אנחנו גם משבשים את הווסת של מערכת התגמול ופוגמים ביכולת השליטה שלנו בהתמכרות.

ברגע שיש הפרשת דופמין שעוברת את גבול ההשרדות הנדרשת, מערכת הוויסות נכנסת לפעולה וסוגרת את קולטני הדופמין, מייצרת איזון.

אדם שמכור בהתמכרות התנהגותית לוחץ גז על מערכת העונג, מערכת הוויסות ננעלת ומרחיקה את האדם מתחושת הריגוש בזמן שהוא מנסה לחזור לריגוש בלחיצת יתר נוספת על הגז.

למה בגיל ההתבגרות הסכנה משמעותית עוד יותר ?

המערכת המווסתת מסיימת את ההתפתחות הניורביולוגית שלה לקראת גיל 22-24, בגיל ההתבגרות היא עדיין לא מפותחת דיה, ולכן פוטנציאל ההתמכרות גדול ומשמעותי. לכן, לתפקיד ההורי ולסמכות ההורית יש משמעות נרחבת ועמוקה לשמור על מרחב בטוח ויציב תחת גבולות וסמכות הורית מקרבת.

התמכרויות התנהגותיות יכולת לצוף בכל מיני סוגים וצורות, כל התמכרות כזו היא תולדה של סבל וכאב שמהול בתחושת חוסר יכולת או חוסר אונים להתמודד ולהתגבר, זה מה שזורק אותם לחיפוש הדופמין בצורה של התמכרות, כך הם בורחים מסבל ופוגשים סבל חדש שמעמיק את הכאב ומאפשר לו לשקוע בתוכם.

מתבגרים /ות היום שוקעים בסבל של עצמם, מתבוססים בו ומחפשים מזור, הדילר הטכנולוגי מדרבן את ההתמכרות למסכים, לגיימינג, להימורים, לקניות, לניראות חיצונית. ההתמכרויות הללו מייצרות התנתקות, התקפות זעם, הפרעות התנהגות, חרדה, פוביות והמון המון כאב.

זה משפיע וצובע את על התא המשפחתי, משפיע גם על הזוגיות ועל המשפחה כולה, יש דרך למנוע את ההתנהגויות הללו ויש גם דרך לטפל בהן, זה לא פשוט,אבל זה אפשרי. והכי חשוב זה לא עובר מעצמו.

סיפור קליניקה של מי שהייתה מכורה למראה החיצוני שלה - מוזמנים לקרוא פה

כותבת המאמר:

ליאורה חיים - בעלים של "הבית לזוגות, הורים ומתבגרים"

פסיכותרפיסטית מוסמכת איט"ה, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד - התמחות לקויות מורכבות ואוטיזם, מדריכת הורים בכירה, מטפלת רגשית ומטפלת בבני נוער, מדריכת מיניות לגיל ההתבגרות.