מתבגרים בחופש הגדול
החופש הגדול כבר כאן והשנה הוא קצת יותר מפחיד ואולי אפילו קצת יותר מסוכן בשנה הזו, מתבגרים מגיעים לחופשה הזו כש"בופה" הסכנות והפיתויים נוכח ומשמעותי יותר מאי פעם, אולי אפילו קצת מנורמל.
החופש מגיע כשהם בחשיפת שיא לרשתות החברתיות ולמסכים בכלל, ילדים ומתבגרים היום מחוברים לרשת בצורה אובססיבית, אולי אפילו ברמה של התמכרות למשך 9-10 שעות ביום, ויש כאלו שגם יותר.
כשאין מסך, אין להם מה לעשות, חלקם הגדול איבד עניין בהכל, הם טרודים במחשבות שטוחנות להן את המח, בתחושת FOMO וריצוי שמאטות את קצב התפתחות החוסן הרגשי ומעצימות את התסכול והסבל והרגשי.
לכל אלו מצטרף התא המשפחתי שגם הוא איבד מכוחו ומסמכותו והפך להיות תא שבו גרים, אוכלים ישנים ומקבלים מה שרוצים. לא מעט הורים היום מתנהלים בפחד מול המתבגרים וגם מול הילדים הצעירים יותר, הרצון העז של ההורות להיות הורות מיטיבה, הגילוי הגדול שהילד הוא סובייקט ואנחנו נדרשים לראות אותו ולהכיל אותו לקחה את ההורות למקום של ביטול עצמי ולפחד מהתנהלות מולם.
אנחנו חוששים מאוד מחרם חברתי, מקושי חברתי, מאי הצלחה ובכלל חוששים שהם יחוו קשיים, כשאנחנו צופים בהם מתמודדים עם קושי הלב שלנו נחמץ, אנחנו מתבוננים בהם כחלשים וחושבים לעצמנו שאנחנו חייבים לפעול, כי אנחנו הורים טובים, "הוא לא יכול להתמודד עם זה, הוא חלש, יש לו קשב וריכוז, הוא ביישן וכו'.
ממקום של אהבה טהורה אנחנו "עובדים אצלם" ומנסים לתקן את הסביבה עבורם כדי שיהיה להם קל וכדי שהם לא יחוו קשיים, בדרך הזו אנחנו מחלישים אותם, מייצרים תלות שלהם בנו ונוטעים את התובענות והדרשנות שמשאירה אותנו חסרי יכולת להגיב, בתחושה שאנחנו צריכים להיזהר כי אם נעצבן אותם הם יעזבו את הבית.
ילדים גדלים היום עם סף תסכול נמוך מאוד, החינוך המכיל יצר פה מציאות שבה הם חלשים מידי, מתקשים להתמודד עם המציאות וצריכים המון התאמות והמון קביים כדי להצליח לצעוד את שבילי החיים הנורמליים, זה פוגש אותם רגשית בהמון תחומים בחיים, וזה פוגש אותנו ההורים במציאות לא פשוטה שבה איבדנו את הסמכות ההורית, אנחנו מתקשים לשמור עליהם למול הסכנות והפיתויים שמונחים להם בנפיצות כל כך מסוכנת.
לכן, החופש הגדול הזה עלול להיות עבור המון ילדים ומתבגרים סוג של קורונה 2, הוא עלול לייצר מצבי קיצון, בדידות, התנסויות מסוכנות, מסוכנות מאוד אפילו, פגיעות רציניות בנפש ועוד ועוד.
הסכנה הגדולה ביותר היא חוסר הידיעה שלנו ההורים מה קורה שם במרחב שלהם, יש שם עולם שלם ונסתר שמדבר בשפה שלהם, תחת קודי התרבות שלהם ואנחנו ההורים לא תמיד מכירים את המרחב הזה, אולי אפילו תמימים מול המציאות הזו ובטוחים שלילד יש מלא חברים, שהוא בסדר, שהוא תמים ובעיקר שיש שיתוף ותקשורת.
אז זה לא תמיד נכון, ולא בגלל שאתם הורים לא טובים, בגלל שאנחנו פשוט לא מכירים את ההתמודדויות שהם נדרשים לעמוד בהם, את התסכול הגדול והחד שהם מתמודדים איתו בכל רגע נתון כשהם מול עמודי הסטורי המנצנץ שמפעיל בהם רגשות קנאה, אובססיה, נחיתות ולא מעט חרדה.
הם חרדים מלהיות לבד ולהישאר בודדים - אז הם מרצים (ריצוי) ומבטלים את עצמם כדי להתקבל לחברה של המקובלים, לפעמים זה סוג של "חבורת זבל" אבל עדיף להיות שייך מאשר בודד.
הם חרדים מהמראה שלהם- קודי האינסטגרם והרשת מייצרים מודלים מאתגרים בכל רגע נתון והם עובדים בלהתאים את עצמם לקודים האלו, זה מצריך מהם התעסקות אובססיבית בגוף שלהם, בשיער, באיפור, בביגוד, בדיאטות, בניתוחים, אין להם רגע מנוחה הם כל הזמן מופעלים ומאותגרים מעבר ליכולת הרגשית שלהם ובעיקר למול מטרה שלא מתגמלת אותם אלא מתישה אותם.
תשומת לב גברית או נשית - מיניות הפכה להיות כלי לקבלת שייכות, התנסויות מיניות נעשות בצורה אוטומטית, זה הפך להיות חלק מהשפה שלהם ומקודי החברות שלהם, רק שאיו קשר בין הרגש להתנהגות ולא מעט פעמים זה מייצר פכיעה מינית, ניצול מיני והתנהגות מינית לא תואמת גיל ואפילו מסוכנת.
הצאטים ברשת מאפשרים שיח מיני של כולם עם כולם, הפדופילים ועברייני המין שמורים ומוגנים ברשת בעוד הילדים של כולנו נמצאים שם ללא הגנה, הם מגיעים לצ'אטים הללו מתוך סקרנות ונשאבים למערבולת מסוכנת של פיתוי, מהר מאוד היא הופכת להיות סחיטה, ילדים שמבצעים פעילות מינית לפי הוראות העברינים, מצלמים את עצמם ומפחדים לשתף את ההורים, מפחדים לאכזב וממשיכים להירמס תחת האיום שאם לא תעשה מה שנבקש ממך אתה תצטער על זה.
בני נוער שמכירים ברשת ונפגשים בלי הגנה של הורים, שנות שמוטרדות בעיקר מינית, מנוצלות ולצערי אפילו נאנסות ושומרות על שתיקה מתוך פחד, שתיקה שמשנה את האיזון שלה ואת הבית כולו ואף אחד ל מבין למה.
בנוסף לכל אלו - יש את הפורנוגרפיה שהפכה להיות אורחת קבועה בכל הניידים של הילדים שלנו, גיל החשיפה לפורנו במדינת ישראל הוא גיל 7, זה מגיע אליהם בהמון דרכים בצורה ישירה ועקיפה וגם בצורה יזומה, זה חלק מהשיח, זה הפך להיות נורמלי לצפות בזה, ילדים בבית הספר היסודי גונחים היום במסדרונות בית הספר, צוחקים ממבוכה ומייצרים מרחב לא מוגן שבו לא מעט בנות וגם בנים מוטרדים על בסיס קבוע ומרגישים לא מוגנים. צפייה בפורנו בגילאים הצעירים וגם בגיל ההתבגרות בצורה שבה הם צורכים את התכנים, צפייה מרובה, אוננות למול פורנו ועוד מייצרת בעיקר חרדות, הקצנה של בעיות קשב וריכוז, תלות בצפייה, עוררות מינית שהופכת להיות מציקה, תסכול, פגיעה בערך העצמי שלהם וגם בעיות תפקוד וביצוע במציאות עצמה.
ואם כל אלו לא מספיקים אז יש עוד כמה "חברים חדשים" בחצר של בני הנוער, חומרים מסוכנים.
סמים קלים מחירים כבדים - סמים הפכו להיות נפיצים, הם כמו גלגל הצלה לרגשות הכואבים שלהם, הם פשוט מתנסים בזה ונכנסים למלכודת אש שלא ניתן לצאת ממנה, הם מספרים לעצמם סיפורים שהם שולטים בזה, שהם לוקחים בשביל הכיף, בחדרי חדרים בקליניקה הם מספרים שקשה להם, שהמחשבות מציקות להם והפחדים הורגים אותם, אז הם בורחים לכמה שעות של שקט, הם לא מצליחים להרדם מהמחשבות אז הם צוריכם סמים, זה עולה בקצב מטורף, גיל השימוש יורד, הנפיצות של הסמים היא בלתי נסבלת, הזמנה בטלגרם מגיע תוך 40 דק לפתח הדלת, מוכרים לכל הגילאים. ילדים בחטיבות הביניים הופכים לסוחרים של סמים ואלכוהול "אנחנו נארגן אותך" - הם עושים מזה כסף רב, פיתוי גדול והרבה מאוד סכנות.
כנ"ל לגבי האלוכוהול- הם שותים הרבה מידי, מערבבים, שותים בתדירות שהולכת וגדלה ומרגישים גדולים שבתוכם פנימה מתחת למיסוך של האלכוהול יש ילד/ה קטנים וחלשים שמתמודדים עם מציאות מאוד מאוד קשה רגשית.
סקס סמים ואלכוהול - הפך להיות שלוב הרסני של בני נוער, הוא הפך להיות השגרה ההתנהגותית שלהם והיא שגרה בעייתית, שגרה שאין בה הכוונה, בעיקר אין בה אותם, הם לא נמצאים שם רגשית, הם מתנהלים במציאות הזו ללא רוח חיים, מין אוטומט שעובד לפי הכללים בניתוק רגשי וניתוק עצמי מהמציאות שלהם וזה עושה להם נזק משמעותי וגם נתק בינם לבין החברה והתא המשפחתי.
אז עכשיו כשהחופש כאן וכשאין מסגרת, מסגרת שהם מחוייבים לקום אליה בבוקר, מסגרת שמחייבת אותם לפגוש אנשים ולהיות באינטרקציה בין אישית, מסגרת שמחייבת אותם להפעיל את המתג של המחשבות, מסגרת שמאתגרת אותם אפילו שזה אתגור לימודי, זה אתגור שמייצר איזה שהם עוגנים של מטרות שמכווינות ומייצרות סוג של שביל לצעוד בו.
החופש התחיל רשמית, אבל הם בחופש כבר חודש ימים לפחות, ולפניהם חודשיים וחצי של ריק, של כולם, של פאסיביות מחשבתית ושל אפס מעשה.
הסכנה המרכזית היא - דיכאון, תוצר של פאסיביות, פעולה לא מתגמלת ובדידות - זה בדיוק המתכון של צפייה במסכים.
אז מגיעות המחשבות והחרדות שהמענה שלהם הוא אלכוהול וסמים ועישון, לצד זה יש חשש חברתי וקנאה שנתקלים בסף תסכול נמוך ובהורים שתכף נפרט כמה מילים גם עליהם ועל המנגינה של התא המשפחתי.
אז הסכנות הם בדידות, התפתחות והעמקה של חרדות/ פוביות, התקפות זעם, כעסים, המון שינה, הפיכת הלילה ליום וההפך, התמכרות למסכים, סמים, אלכוהול, פורנו.
חיזוק הנתק בין הורים לילדים, שקרים, הסתרות, גניבות, עבריינות ועוד.
אז מה התפקיד ההורי ? מה חשוב שנכיר ונגדיר מול המתבגרים שלנו?
1. הגבלת צריכת מסכים - כן, בכל הגילאים.
צריכת מסכים צריכה להיות מושכלת גם בהיבט איכות התוכן, מסוכנות הצפייה וגם בהיקף הצפיה והאובססיה שלה. עד כמה המילד/ המתבגר שלכם לא מסוגל להיות בלי המכשיר הזה/ המסך. האם יש לו זמן שקט בלי מסכים? האם יש זמם משפחה יחד בלי מסכים, או שהראש שלו תקוע במסך ומחובר ליד ?
צפייה במסך לצרכי "שייכות" תחושה שאני מעודכן במה שקורה, שיטוט בלתי פוסק בעמודי הסטורי, טיק טוק, אינסטגרם מייצרים פאסיביות, ניתוק מהסביבה הפיזית ובעיקר מחזקת רגשות של קנאה, ביקורת ושיפוט עצמי, חרדות, פחדים ומערער את תחושת הערך העצמי.
מאוד קשה לגמול ממסך, אבל עדיף עכשיו ולא בתחילת השנה כשהם יצפו במסך במקום ללכת לבית הספר.
אז תוציאי את המחשבים הנייחים למרחב הציבורי, לסלון/ למקום שבו הילד תחת העיניים שלכם.
תייצרו שיחה שבה תסבירו שאי אפשר להיות מנותק מהיקום ומחובר לנייד/ לרשת/למשחקי המחשב. תגדירו לו"ז שבו אין מסכים, בעיקר בלילה, גם אם צריך להוריד בבית את הרשת, לקחת ניידים, מחשבים וכו'.
תייצרו זמן משפחה משותף קבוע - שבו איתם חצי שעה ביום תתעניינו בהם.
הם יתנגדו, התעצבנו, יתרגזו ואתם תציבו גבול נוכח בלי פחדים ובלי צעקות, תפעלו למול ההגדרות שלכם ביישום, תעסקו בזה כי אחרת אתם תעסקו בלמצוא עבורם מטפלים ויועצים כיהם בשלב מסויים יפגעו מזה רגשית ונפשית.
סיפור קליניקה לדוגמא: אמא יחידנית לילד בן 11 שהיו צמוד למסך, אכל מול המסך, לא עזב את המסך כל היום, לא נפגש עם חברים וכו'.
בצעד משותף עם האמא, פשוט הוצאנו את משחק המחשב מהבית ל 24 ימים, אחרי גל הזעם והעצבים שהיו שם והיו צפויים, היא עמדה שם נחושה, לא יצאה משליטה, פשוט הייתה חזקה ואז קרה הקסם, הילד נרגע, יצא עם חברים, התחיל לדבר, לשתף, להכים שיעורי בית, לאכול בצורה מסודרת ובעיקר הפסיק את התקפות הזעם ואת הקללות.
לאחר 24 ימים של גמילה, הוחזר המכשיר ב 3 תנאים:
כבוד ערך עליון, אין קללות/צעקות/התקפי זעם/ אלימות וכו'.
שינה בלילה מסודרת החל מ 23:00 במהלך החופש
הכנת שיעורי בית ומטלות הבית לפני הגישה למסך.
בשטח הוא בקושי ניגש למסך, איבד עניין והבין הרבה יותר נעים להיות בחוץ בחברת חברים וכו'.
2. תדעו בדיוק איפה הם מבלים, עם מי, מה הם עושים? , איך הם נוסעים ואיך הם חוזרים ומתי.
מקומות הבילוי של בני ובנות הנוער כיום יכולים להיות גם סתם ביחידת שטח הזויה בשום מקום, במועדונים, מסעדות, מסעדות יוקרה, גינות, בתים וכו' - לא מעט בני נוער מארגנים היום מסיבות שיש בהן המון אלכוהול וסמים, כי ככה הם מוכרים כרטיסים יותר מהר ועושים לא מעט כסף, אל תחשבו שאם הם בבית של חבר אז אתם יכולים לסמוך שמישהו שם שומר עליהם, אל תטעו לחשוב ככה, כי זה לא ככה. תבדקו ותכירו את העובדות.
תיהיו איתם בקשר טלפוני לא בהודעות - לפעמים החברים שלהם יתכתבו איתכם כשהם שיכורים או מסטולים, ואין כמו שיחה שאתפ שומעים ומרגישים שהם בסדר, תקבעו שעה ותדרשו שהם יגיעו בשעה הזו הבייתה, תוודאו שיש להם איך לחזור בבטחה. הם מאחרים? שיעדכנו אתכם, תבדקו גם למה הן אחרו והאם זה לא עובר את גבול הטעם הטוב, את מבחן הסבירות והנורמליות (זה שאתם מכירים מהילדות שלכם, לא מההורים ברשת/ בסביבה ומהאמהות של "כולם").
תדרשו להם לעמוד בגבולות שהצבתם, ואם זה לא קורה והם לא מקבלים את הסמכות שלכם ואת הגבולות תנקטו עמדה, ואם צריך תענישו, זו לא מילה גסה עונש. רק שימו לב לתת עונד מחנך שמטרתו למידה ולא עונש שמכאיב שמטרתו להראות להם "מי הבוס". סמכות שמופעלת צריכה להיות סמכות לא אלימה.
3. סדר יום הגיוני - אי אפשר חודשים וחצי להפוך את היום ללילה ואת הלילה ליום, להיות דבוק למסך, למיטה, לשנה טרופה, לפאסיביות ולפעילות לא מתגמלת שמסתכמת בכיף, הנאה, בילוי, רכילות והתכתבויות ברשת. חייבים להיות עוגנים יציבם ששומרים על שגרה בריאה בעיקר בהבט הרגשי.
לא כולם יכולים לעבוד, מי שלא עובד יקבל משימות בתוך הבית, יהיה שותף פעיל ועוזר בתוך התא המשפחתי, למידה וחזרה על חומר, פיתוח כשרון, קורס מעניין, בילויים עם חברים פרונטלית, ביקור חברי משפחה, זמן איכות משפחתי. כל אלו יכולים לשמור על נפשו של ילד. החלופה שבה הם אוכלים בחדר מול מסך ונמצאים שם כל היום עם עצמם היא מתכון בטוח לפיתוח של דכאון וחבל.
4. זמן משפחה - אחד הכלים המשמעותיים ליצירת חוסן רגשי ונפשי לילדים שלנו, הם מתנהלים ברחבי הרשת בתחושה שהם תלושים מהמציאות, מסתתרים מאחורי פילטרים. יצירת עוגן של שייכות מייצר ביטחון רגשי. תשקיעו ב 3-4 מפגשים משפחתיים במהלך השבוע, צפייה משותפת בסרט, ארוח משותפת, פעילות כיפיית. זה ימנע המון התנהגויות סיכון ויחזק את מי שבעיקר סובל/ת מחרדה/ חרדה חברתית.
5. סמכות הורית לא אלימה - ילדים צריכים סמכות, זה מייצר להם שקט במרחב, סמכות שומרת עליהם בתוך גבול ברור ומאפשרת להם בעיקר לפתח סף תסכול, לחוש בעלי ערך, לפתח תחושת מסוגלות. סמכות מאפשרת להם לגדול רגשית, להרגיש שייכים ואהובים. סמכות מאפשרת להם להתמודד עם קשיים, אתגרים ומציאות. לחשוב גמיש ולא להיות תלוי ותלותי.
6. פורנוגרפיה, סקסטינג, צ'אטים - גיל החשיפה לפורנו בישראל הוא גיל 7, ילדים חשופים במרחב הזה ומושפעים ממנו בעיקר רגשית, כשיש שתיקה בבית ואין שיח זה מתחיל לעורר בהם בושה או חדרה וגם לא מעט סקרנות.
שיח על מיניות חשוב בכל הגילאים, הוא צריך להיות מותאם גיל וכזה שמאפשר להם לקבל נקודת ייחוס לבחינת מציאות החיים, שיח על מיניות צריך להיות כזה שמאפשר להם להיות במבוכה מידתית ושומר עליהם מפני התנהגויות מיניות לא מותאמות גיל. ויחד עם זאת אתם צריכים לעקוב ולשמור, להבין היטב מה הם עושים בנייד, אחרי מי הם עוקבים, מי עוקב אחריהם, מה הם מעלים לרשתות ועם מי הם בקשר.
הם יכולים להיות בחדר ולדבר עם פדופיל, הם יחשבו שזה ילד בגילם והם עלולים ליפול במלכודות מסוכנות של סחיטה ופחד, זה קורה לאחרונה הרבה מאוד, בקבוצות גיל שונות ובעוצמות מסוכנות שמשאירות ילדים עם פגיעה מינית שהיא לא פחות כואבת מאונס פיזי / הטרדה מיני.
אז אל תיהיו תמימים, אל תאמרו זה לא קורה אצלי בבית, אני יודעת שהם לא שם, אין מצב וכו' - תבדקו, יכול להיות שתופתעו לרעה ויכול להיות שהכל בסדר והלוואי שכך. תבדקו את מה שהבטן שלכם אומרת שצריך לבדוק, אם יש חשש אין חשש פשוט בודקים גם אם צריך לחטט להם בפרטיות, פרטיות כשהם הילדים שלכם היא זכות שהם צריכים להוכיח שהם זכאים לה, אז עדיף שתפגעו בפרטיות שלהם והם לא ימשיכו להיפגע או לפגוע בעצמם.
סמכות לא אלימה - היא התשובה להמון קשיים והמון בעיות שאתם חווים בתוך הבית. טריקת דלתות, חוצפה, אגוצנטריות, צעקות, חוסר הקשבה, עצבים וזעם.
התפקיד שלנו הוא לאפשר להם ללמוד לקבל סמכות ולכבד גבולות, בן אנוש שלא מסוגל לקבל חוקים וגבולות ייתקשה בחייו הבוגרים, צפוי שיהיה, תלותי, עצבני ובעיקר ממורמר. כי כלום לא יילך לו. הוא ידרוש מהסביבה כל הזמן שתסתדר עבורו, ירגיש נזקק ונתמך.
העדר סמכות והנכחת פינוק וכניעה הורית מייצרים ילדים חלשים, חסרי יכולת לשרוד את החיים הבוגרים בצורה עצמאית ובתחושת מסוגלות כזו שהם יכולים להתמודד עם קושי.
החופש הגדול הזה עלול להיות יחידת זמן מסוכנת שבה אין מסגרת וכשאין גבולות ואין סמכות יש כאוס, יש נירמול והתרגלות למצב פאסיבי ובעיקר לבדידות, העדר חשק ורצון לפעול למען עצמם, שום דבר לא מעניין ולא חשוב, מעניין רק כסף ובילויים. לכן אני מזמינה אתכם לנצל את החופש כדי לייצר שינוי בתוך הבית, שינוי שיאפשר לכם להחזיר את השקט והסדר לבית. להיות הורים עם סמכות נוכחת ולא אלימה, סמכות של כבוד הדדי ושל הירתמות ושוחפות שתחזיר אתכם להיות משפחה ולא קבוצת דיירים שחולקים דירה.