לישון עם האויב - התמכרויות התנהגותיות

התמכרות נמשעת לנו מילה רחוקה, קשה , 

כזו ששיכת לאנשים לא טובים, לא ערכיים, עבריינים ועוד. 

במציאות של העידן החדש ההתמכרות לסמים, ואלכוהול, תרופות, גזי קצפות נוכחת היום במרחבים של ילדים צעירים מידי, זה מתחיל מוקדם מידי ונוכח מידי.

אבל המציאות של ילדים ומתבגרים היום מנכיחה מחלות חדשות, התמכרויות שבהן המוטיב המרכזי הוא התנהגות, מין דפוס פעולה מעגלי שמבקש לטפל בסבל, מבקש לפתור קושי מהתמודדות ומייצר מעגל חדש של סבל והתמכרות והולכת ומתהדקת.ההתמכרויות החדשות הללו מסוכנות ובעיקר מבלבלות ובעיקר מייצרות סבל מתמשך שמשאיר עקבות בנפש.התמכרות למסכים ורשתות חברתיות, גיימינג, פורנוגרפיה, מין, הימורים, קניות ועוד

גמילה ממסכים - סיפור קליניקה

אני לא מסוגלת להתמודד מולו,

היא התקשרה אלי מיואשת, אם חד הורית לילד בן 11 שפשוט מנהל לה את החיים, עושה מה שבא לו והיא נדרשת לעמוד בדרישות שלו כי אחרת הוא פשוט צורח, מתעצבן, מקלל והיא עומדת מולו חסרת אונים.בשיחת הטלפון הראשונה 

היא ספרה שהוא מכור לאקס בוקס, הוא מגיע מבית הספר מיד מתיישב ליד המחשב, אם אני לא מביאה לו אוכל למסך הוא לא אוכל, הוא יכול לשבת שם עד הערב, כל פעם שהיא מבקשת ממנו לעשות הפסקה, היא נענת בעוד מעט, אני באמצע משחק, אני לא יכול להפסיק, את סתם חופרת, סתמי כבר ועוד.ציינה שהוא מאוד עצבני, כשהוא מפסיד הוא ממש מאבד את זה, הם צורח ומקלל במהלך המשחק, ופעם אפילו שבר את השלט מרוב עצבים.בקול שלה ניתן היה להקשיב ליאוש שהגיע מהול עם לא מעט פחד לפעול מולו, 

"הוא מסוגל לשבור את הבית...." נפגשנו, הגיע אמא מדהימה, שמגדלת את הילד לבד, מוטרדת מאוד, מפחדת וממש ממש דואגת וחסרת אונים מולו.

"כל בוקר זה סיוט לצאת מהבית", היא חייבת להקפיץ אותו לבית הספר לפני שהיא יוצאת לעבודה, כי אין לו איך להגיע לבד (מרחק), והיא כל יום מאחרת לעבודה, הוא לא קם, לא מתארגן, סוחב את הזמן, וכל בוקר יש צעקות ומריבות סביב התארגנות הבוקר.שיעורי בית הוא לא מכין, כי הוא כל הזמן מול המסך, פשוט מכור בצורה לא רגילה.

חברים - יש רק מול המחשב, הוא לא נפגש ולא מזמין או הולך עם חברים, בכיתה הם גם משחקים בהפסקות מול מסך הטלפון הנייד. 

תיארה ילד מאוד עצבני, קצר, כועס, עונה תשובות קצרות, לא משתף, משקר לא מעט פעמים וכו'.היא הולכת לידו "על ביצים" מתוך פחד וגם מתוך יאוש, "שיהיה לי קצת שקט".

וככה אט אט היא מרגישה שהוא נשאב למסך ומתנתק מכולם, ממנה, מהלימודים. אפילו מקלחות הפכו להיות סוג של ויכוח מולו, צחצוח שיניים ועוד.

התבוננתי בה ושאלתי אותה למה היא מפחדת לפעול מולו?

להפסיק את המסך, לדרוש ממנו להכין שיעורי בית, לתת לו תפקיד ואחריות בתוך הבית, לא להביא לו אוכל למסך ועוד.היא שתקה, עיניה התמלאו דמעות, מבט מושפל שבולע את הדמעות ומנסה לעצור את הסערה הפנימית שמתחוללת בתוכה.

אני דואגת לו, הוא נראה גדול, אבל אני יודעת שהוא חלש, הוא רגיש מאוד, ואני מרגישה שכאילו בבית הוא מוציא את כל התסכולים שלו, יודעת שהוא לא ממש חברותי, ואני לא רוצה שגם בבית הוא ירגיש שאין לו מקום, אז אני מאפשרת לו להוציא את התסכול הזה, אני מבינה שהוא טעון ועצבני...בהחלט יכול להיות שהוא מתסוכל, יכול להיות גם שיש לו בעיה חברתית ואולי אפילו קושי לימודי.

אבל, 

האם המענה שניתן לו, מסך פתוח 24/7, שירותי אוכל, פטור מכל משימה, אי הכנת שיעורי בית, שירותי הסעות ושירות של להיות שק האגרוף שלו נראה לה סביר?

אני יודעת שזה לא סביר, אני פשוט לא יודעת מה לעשות.שאלתי מי נמצא קרוב אליה שיכול להיות יחד איתה במהלך החודש הקרוב?, 

להיות זמין שם במיידי. הוריה גרים סמוך אליה, שאלתי אם הם מכירים את ההתנהלות, היא ציינה שאמא שלה מאוד קשוחה, ושהיא לא מבינה למה היא מאפשרת לו להתנהג ככה.... חייכתי לעצמי בלב, ואמרתי הנה בדיוק האדם שאני צריכה פה כדי לסייע לילד הזה לחזור למציאות, להבין שעכשיו נגמר הסרט שלו ושהוא חוזר למציאות ולקשיים, ויוצא מהמסך.

המפגש הבא תוכנן יחד עם הסבתא, הסברתי שאנחנו מתנהלים עכשיו בפעולה קצרה ונחושה, מה שנקרא "ביד חזקה ובזרוע נטויה". 

הפעלת סמכות לא אלימה, סמכות שתפקידה יהיה להתקרב אל הילד, לדרוש ממנו, להקשיב לו, לקשיים שיש לו ויחד עם זאת לגמול אותו גמילה מהמסכים.

הסבתא תיהיה שם נוכחת כדי לגבות את האמא, עמוד שדרה רגשי עבורה, תמיכה עבורה ויחד עם זה גם הבנה שהנוכחות של הסבתא תמתן את התגובות האלימות שלו, לפחות כך קיוויתי.התוכנית היא הוצאת המסכים מהבית, כן כן, שיחה עם הילד, הסבר פסיכוחינוכי שהועבר לאם בצורה מסודרת, על השפעת המסכים על המח, על הקצנה של התפרציות הזעם ועוד.

מכאן האקס בוקס נלקח ואוחסן בעבודה של האמא.

כן, היה בבית כאוס של יום שלם, בכי, צרחות, טריקת דלתות, שביתת אוכל, קללות ועוד.היא נדרשה להתאפק, לא צועקת, לא נכנסת לעימות, לא יוצאת מהכלים ולא מתנצלת. ביום שאחרי היא שיתפה את ההורים של הכיתה שלילד אין מסכים, היא קבלה תגובות כמו "איזה אמיצה", אני בחיים אל הייתי עושה דבר כזה ועוד ועוד. 

היא בקשה לארגן מפגשים שלא סביב מסך, בדיוק נפתחו הבריכות, באולינג, קיר טיפוס וכו'.אחרי שהילד הבין שהיא נחושה הפעם, שהיא לא מתקפלת, שהיא גם לא צועקת, הוא אט אט נרגע, התחילו שיחות מולה, הוא שיתף אותה בקשיים שלו, בבריחה שלו למסך, והיא הקשיבה, לא נתנה פתרונות, לא הטיפה מוסר, רק שאלה אותו מה יעזור לו, מה הוא צריך לעשות לדעתו.הוא התחיל להזמין חברים, היא סייעה לו ולקחה אותם לבריכה, לחדר בריחה, לפארק וכו'.

אחרי שבוע הבית נרגע, היא הגיע למפגש עם חיוך ענק ואודם אדום בוהק ואמרה לי שמתי את השפתון הזה כי ככה אני מרגישה, שמח לי.

אני פשוט לא מאמינה, אני רק מתפללת שככה זה ימשיך.ועניתי לה שהתפקיד ההורי אף פעם לא נגמר, היא צריכה להיות זמינה עבורו רגשית, אין צורך בפרסים ובמתנות על התנהגות טובה, זה מה שמצופה ממנו, פרסים לא מתאימים פה. רק אהבה, גבולות, השגחה וקרבה.

אחרי 24 ימים היא הציעה לו להחזיר את האקס בוקס, הפעם היו תנאים ברורים.בשעה 7:40 הוא מוכן ליציאה, אחרי צחצוח שיניים, אוכל, תיק מוכן וכו', לא פותחים אקס בוקס בלי שמכינים שיעורי בית, לא יותר משעתיים ביום, אחרי השעה 19:00 אין משחקים.הוא הסכים, המכשיר חזר, היא שוב הגיע וספרה שהוא כמעט לא פותח אותו, עכשיו הוא גילה את הכדורגל, מרבה לשחק במגרש, הכיר חברים חדשים, רגוע, מדבר, סבתא הכי רגועה.הם יצאו ככה לחופש הגדול, הוא חזר למציאות, לומד להתמודד ולפתח חוסן, למד לקבל את הסמכות שלה גם כשאין סבתא בסביבה, היא למדה להכיר את הבן שלה, לשוחח איתו ובעיקר ללכת יציב בלי לפחד.

כשאנחנו בטוחים בסמכות שלנו, ולוקחים את האחריות על החינוך והגבולות, כשאנחנו פועלים מתוך סמכות שאין בה כוח, או עליונות אלא הבנה של התפקיד החינוכי, אנחנו מייצרים קרבה ולא הרחקה, כך בונים חוסן רגשי למול התמודדות עם מציאות, כך בונים ערך עצמי למול מעשים ולא רק למול ריצוי, פרסים ונאומים של תסכול. 

כל פעם שהיא שולחת לי תמונה שהוא עושה מדיח כלים, זה מקפיץ לי את הלב ומרחיב לי את החיוך, ההבנה שיש לנו אחריות גדולה על הנפש שלהם, על בניית תחושת המסוגלות שלהם, על ההבנה שלהם את החיים עצמם, זה קריטי בהורות, בעיקר בהורות של העידן החדש. אסור לנו לשתוק את קולנו, תפקידנו לחנך בלי פחד, וזה לא תורה מסיני, 

זה פשוט שכל ישר והיגיון בריא, ממני היא קבלה רק כוח, גיבוי, הבנה של המציאות תמיכה. כל השאר היא עשתה בעצמה - אמא מעוררת השראה - אמא רעה דיה, זו האמא הכי טובה שיכולה להיות.

הנה כמה המלצות ממה שהאזין להרצאה :

מארחת בתוכנית הרדיו שלי את אלירן תורג'מן - BA בפסיכולוגיה, יועץ מוסמך לגמילה מעישון, מלווה בתי ספר ביעוץ למניעה וגמילה מעישון. מכיר היטב את השטח. בשנתיים האחרונות יש עלייה מטורפת של צריכת מוצרי ניקוטין בקרב בני ובנות נוער צעירים ( 12+), עלייה שצריכה להדאיג מאוד את כולנו.

לחצו פה להאזנה וצפייה בפרק