גז קצפות - הסוטול העדכני

יש לכם בבקשה קצפת של ריץ? 

ידעתם שיש במיכל התמים הזה בלון גז שהפך להיות מאוד מבוקש בקרב בני ובנות הנוער ?
הוא זכה לשם גז קצפות, סוג של סטלה חדשה שמעיפה להם את המוח, מוחקת להם את המחשבות ומאפשרת להם להיות זורמים, משוחררים וכו'.
בהמשך לפוסטים על טיק טוק, בוחרת הפעם לתת מידע חשוב גם על המוצר הזה שהפך להיות "נורמלי" גם בקרב מתבגרים צעירים בגיל חטיבת הביניים.

אז זה נראה כמו מיכל כסוף וקטן, לפעמים תבחינו גם בבלון יום הולדת בסביבה, דרך הבלון הם שואפים את הגז לגופם, ישירות לתוך המח, לצערי אני מקבלת לא מעט דיווחים ושאלות בנושא, מורים שמוצאים את בלוני הגז והבלונים בשטח בית הספר, סיירות הורים שמדווחים על זה בכל מיני גנים ציבוריים ואפילו הורים שמצאו את זה בבית ולא הבינו על מה מדובר. 

אנחנו בעולם שלנו, עולם הבוגרים לא מודעים ולא חשופים למציאות המורכבת והמאוד מסוכנת אליה חשופים בני ובנות הנוער, פיתויים מסוכנים שנמצאים נוכחים במרחב שלהם שמטרתם לאפשר בעיקר בריחה והימנעות מהתמודדות רגשית, לפעמים גם מתוך רצון להיות שייכים/ מקובלים / מרצים (ריצוי) ולפעמים מתוך סקרנות עזה, להרגיש מה הדבר הזה עושה. 

לסקרנות ולהתנסויות האלו יש מחיר, מחיר שעלול להיות מחיר שאין חזרה ממנו, מחיר רגשי/ נפשי ופיזי שבו המח מאבד כמה תאים חשובים, ויכולים להיות לזה גם מחירים נלווים של פגיעה מינית, אלימות, ונדליזם, התנהגויות לא מותאמות שעלולות להיות מסוכנות, התפרצויות של מחלות נפשיות, ועוד כל מיני תופעות שאפרט עליהם בהמשך, מתוך סיפורים קשים שאני מטפלת בהם. 

אנחנו כהורים/ מחנכים/ צוותי הוראה חייבים להבין ולדעת לשייך את בלוני הגז הללו לנזק האדיר שהם עלולים לגרום לבני הנוער שבוחרים לעשות בהם שימוש, וגם למבוגרים שבינינו (על הדרך). התפקיד שלנו לייצר שם בתוכם עמוד שדרה רגשי, קולי פנימי יציב מספיק שיאמר להם עצרו, זה קו אדום שאנחנו לא נוגעים בו, אנחנו לא מתנסים בו, כי לא כל דבר חייבים לנסות, יש דברים שההימנעות יפה להם.

קול פנימי יציב

 
אנחנו לא יכולים לייצר את הקול הפנימי הזה בתוכם בצורה של פקודה/ הפחדה/ אזהרה/ ענישה או איומים, אנחנו כן יכולים לייצר את השיח הזה דרך תקשורת שיש בה דיאלוג בריא, כזו שיש בה יחסים הדדיים של מחויבות ואמון, כזו שיש בה אכפתיות והבנה ולא חיסולי חשבונות ואגו.

אנחנו חייבים לייצר שיח רגשי עמוק בנושא ולהסביר שיש מקומות שבהם יש קו אדום שלא עוברים אותו גם אם ממש ממש רוצים לנסות, גם אם יש לחץ חברתי עלינו, בדיוק שם צריך לצוץ הקול הזה שאומר להם "עצור", שם הם צריכים להרגיש את המחוייבות כלפינו כהורים.

שם הם צריכים שכפתור הפחד יפעל בתוכם והם יעצרו, פחד הוא רגש שומר, זה בסדר שמתבגר יפחד ממשהו, בדיוק בשביל זה יש את הרגש הזה, רגש הישרדותי ששומר על הגוף, במקרה הזה גם על הנפש. 

ברגע הזה בדיוק הם צריכים את היד שלנו בגב שלהם, את הזיכרון החיובי עלינו בתודעה שלהם ואת המחויבות שלהם אלינו. כך בדיוק נוכל לחזק אותם לעמוד בפני פיתוים , לא להיות פתי אלא להיות אחראי למעשים שלי וכזה שיודע לעמוד בלחצים- לא קטשופ לחיץ אלא מיכל זכוכית חסינה, יציבה ושקופה שלא פוחד/ת לומר לא ושהוא מיכל שקוף אבל ממש לא שביר.

עולם שמתנהל לבד בלי מבוגר אחראי 

העולם של המתבגרים שלנו הוא עולם שאנחנו לא מכירים, הם מנהלים את העולם שלהם באמצעים ובקודים שעבורנו הם זרים, כשהם מנהלים את העולם של עצמם ואין שם מבוגר אחרי אז אין מי שישים את הגבול הזה ששומר עליהם מנקודת ה"אל חזור" מהנקודה הזו שיש לה כבר השלכות על הנפש שלהם, התפקוד שלהם, הערך העצמי שלהם ועוד. 

לכן יש לנו תפקיד משמעותי שמצריך מאיתנו למידה של העולם שלהם, בדיוק כמו שאנחנו צריכים להיות ברשת ולהכיר את המרחב הווירטואלי, אנחנו צריכים להכיר את מקומות הבילוי שלהם, קודי ההתנהגות, הרגלים, טרנדים ועוד.
אז קדימה בו נצלול רגע ונלמד על גז הקצפות, הממתק החדש ישן שהופך להיות זמין, נפיץ ו"נורמלי" מרגע לרגע.

גז קצפות - בואו נלמד עליו

גז קפצות זה לא איזה בלון גז תמים, זה בלון גז שכיום נמכר כבלון גז בנפרד ולא כמיכל קצפת, הוא נמכר בפיצוציות, חניות עישון, טלגרם ובעוד קבוצות שבהם בני הנוער "מתארגנים" על חומר טוב שיסדר להם את השקט בראש. 

בלוני הגז הללו נמכרי בדיוק כמו שמוכרים וייפ (סיגריה אלקטרונית) או כל מוצר עישון אחר, יחד עם ג'וניטים ועוד שאר חומרים מסוכנים שנמכרים בלי שום הפרעה, אין חקיקה שאוסרת את מכירת הגז הזה (גם לקטינים), הם הפכו להיות ממתק במסיבות ה"שוות" הם זולים ונמכרים בארגזים של 70 יחידות ב 250 ₪, 

תראו כמה זול ופשוט להרוס חיים ולגרום לנזקים בלתי הפיכים! בשנים האחרונים במיוחד מאז תקופת הקורונה יש עליה משמעותית בשימוש בגז הזה בעיקר בקרב בני /ות נוער, וחשו לציים בקרב בני נוער צעירים מאוד, צערים מידי (חטיבה צעירה כיתות ז'!) כל מי שעוסק בטיפול בנוער, נמצא במקומות הבילוי שלהם מכיר היטב את ההשפעה של הגז והסכנות של השימוש בו עד להימצאות של המיכלים הללו יחד עם שאריות הבלונים באזורים שבהם מבלים בני הנוער. (גינות, גנים ציבוריים, כניסה למועדונים, חניונים ועוד).

אז מה זה בעצם הגז הזה? 

חמצן דו חנקני, על האריזה שלו תמצאו כיתוב וסימון 20N, החומר נכנס לתוך מיכל הגז, השימוש המקורי של מיכל הגז הזה הוא בתעשיית האוכל, הכנת קצפות וגם בתעשיות נוספות. לגז הזה יש השפעה ישירה על מערכת העצבים, לכן הוא כל כך מסוכן במיוחד בגיל צעיר שהמח עדיין מתעצב, מערכת העצבים עדיין בהתפתחות!. הגז הזה משמש את עולם הרפואה בחדרי ההרדמה, טישטוש, קצת דומה לגז צחוק אצל רופאי השיניים, שם הגז ניתן בצורה מבוקרת ותחת השגחת רופא למטרה של טיפול ושיכוך כאבים.

אופן השימוש 

הם רוכשים באליאקספרס או בכל רשת אתר אחר מין דוקרן כזה שפוצע את המיכל, מעבירים את הגז לבלון (יום הולדת פשוט) ושואפים ישירות לגופם. לבלום עצמו אין שימוש לאחר הוצאת הגז, הוא לא ניתן למילוי, לכן הוא נזרק ונשכח, משאיר עקבות של שימוש, לרוב הם צורכים את הגז בחבורות, זה הלחץ החברתי שמשפיע, לרוב נמצא כמה בלוני גז יחד עם בלונים. ויש גם כאלו שמשיגים בלוני גז גדולים יותר שהשימוש בהם נעשה דרך מסיכה רפואית שגם אותה ניתן לרכוש ברשת בלי שום בעיה.

סרטון של עו"ד מיטל בוארון - בנושא גז קצפות - סרטון 

איך "מתארגנים על זה" ?

בקלי קלות! בקלות בלתי נסבלת! נמכר בפיצוציות כמו שציינתי ולא כמיכל קפצת אלא כמיכל גז שמטרתו ידועה וברורה לקונה ולמוכר, בחניות של ציוד לקונדיטוריה וכמובן ברשת ועל ידי מפיצים בטלגרם, זה כל כך קל וזול! ולכן זה כל כך מפתה חברה צעירים שרוצים להתנסות, להיות "גברים", לברוח מהלחץ החברתי ועוד

מה הנזקים הצפויים לגוף ולנפש ? 

הגז הזה הוא חומר משנה תודעה, הוא בדיוק כמו סמים/ אלכוהול או כל כדור משכך כאבים במינון לא מבוקר, ההשפעה שלו אורכת כ 30 שניות עד דקה, לכן בני ובנות הנוער ישתמשו בו כמה פעמים, החל מהפעם השנייה כבר בתודעה לא בפוקוס והשימוש הוא כבר תחת השפעה ולא בצלילות דעת, ותוסיפו לזה את הלחץ החברתי, תופעת העדר, עידוד החברים וכו'. מה זה עושה להם חוץ מסטלה/ ריחוף/ שכרון חושים ? הסטלה אולי עוברת לה אבל היא השימוש משאיר עקבות ותופעות שילוו את בני ובנות הנוער גם אחרי השימוש, הם עלולים לאבד תחושה בגוף, באיברים מסויימים, אופוריה, צחוק בלי שליטה ובלי כוונה, איבוד הכרה, נפילה ופציעה כתוצאה מאיבוד הכרה, טשטוש ראייה, איבוד קאורדינציה, איבוד זיכרון, צפצופים באוזניים, מחשבות טורדניות. הפרעות פסיכוטיות: 

"כל לילה כשאני הולך לישון יש לי אנשים בראש, הם מדברים אלי ... אני עובר מיד למחשב ומשחק כל הלילה עד שאני נרדם כי אחרת הם מדברים אלי כל הלילה..... " (מתבגר בן 14 אחרי שימוש בגז קצפות)

אדוות של השפעה – גז קצפות

ההשפעה של השימוש בגז לא מסתיימת כשנגמרת הסטלה, יש לו השפעה גם בהמשך, לא מעט בני ובנות נוער ממשיכים את הערב בהתנהגות מסכנת חיים, ונדליזם, אלימות פיזית, התקפי זעם והתפרצויות זעם. לשימוש בגז הזה יש השפעה בריאותית בעיקר נפשית, ולסיום כמובן שהיא מייצרת לא מעט פעמים התנהגויות מיניות לא מותאמות גיל, התנהגויות אלימות ושימוש במיניות בצורה שפוגעת בנפש שלהם וגם בסובבים אותם, הם עלולים להתנהג בצורה מינית שתסכן לא רק אותם כתוקפים אלא גם את מי שנמצא/ת בקרבתםן ( בעיקר החברים הקרובים שלהםן).

מה זה עושה למח ? 

הגז הזה מוסכן גם בצריכה/ שימוש חד פעמי, חשוב מאוד להסביר את זה כי לא מעט בני נוער מתנסים כדי להבין מה זה עושה. הסקרנות מתעתעת בהם והם לא עומדים בפיתוי, אז לא צריך להתנסות בזה בדיוק כמו שלא ננסה להרדים את עצמנו בהרדמה מלאה בלי השגחה רק כדי לשחרר את הסקרנות. 

הגז הזה טוב בייצור של מזון לסוגיו, הפעולה שהוא מייצר הוא מעכב חימצון, במזון זה יכול להיות סבבה לגמרי ואפילו לייצר קצפת מתוקה וטעימה. 

כשמדובר במח (בעיקר של מתבגרים צעירים) עיכוב חמצן למח הוא הסכנה הגדולה מאוד של השימוש בגז הזה כחומר משנה תודעה. 

החומר הזה בנוסף לכל הוא חומר רעיל למערכת העצבים (לכן הוא פוגע בה) וגם למערכת החיסון, הגז הזה עלול לדכא יצור של מח העצם ואת פעולת ההתחדשות של מערכת העצבים, שימוש תכוף בגז הזה ( ויש כאלו שעושים בו שימוש, מזכירה שהוא זול ונגיש) הוא עלול לגרום נזק מוחי, פרכוסים (יכול להיות גם בשימוש ראשוני), עצירות , התמכרות לחומר וכמובן התעוררותן או הופעתן של מחלות נפשיות, פיסכוטיות כרוניות. 

מה התפקיד ההורי ? 

קודם כל להכיר, לא להיות תמימים, לדעת שזה קיים ויש בזה שימוש, להבין שזה נפוץ ובני הנוער משתמשים בו, לא לחשוב שזה קורה רק אצל הילדים של השכן או במקום אחר ואצל החברים של הילדים שלי זה לא קורה .... זה קורה! 

אני כותבת את הפוסט הזה מתוך הכרות מעמיקה של עולמם של בני ובנות הנוער, מתוך הכרות עם הקשיים הרגשיים שלהם (בעיקר אחרי הקורונה) שמחפשים מפלט מהרוטינה המחשבתית הכואבת שמנקרת להם במח, אז יש מי שיחפש אלכולהול כמפלט, ויש מי שיצרוך סמים / יעשן ויש מי שיבחר בגז הזה. חלקם יבחרו בו בגלל שהוא זול ונגיש, לא משאיר ריח, לא משאיר עקבות וחלקם יבחרו בו כתוסף לאלכוהול / לעישון / לסמים. 

זה באמת לא משנה כל החומרים הללו שהפכו להיות צעצועים חדשים במגרש המשחקים של בני ובנות הנוער הצעירים הם סכנה לבריאות שלהם. 

זו סכנה לגוף ולנפש, וזו מגפה שקטה שגדלה לה אט אט, רשת מסחרים גדולה שמייצרת שוק שיש לו הרבה מאוד ביקוש. 

אז אחרי שהכרנו את המציאות ואת השטח, עכשיו אנחנו צריכים להתעורר מהתמימות ולדבר איתם על זה, לשתף בפחדים שלנו, להסביר את הנזקים, לדרוש מהם לא לעשות שימוש בגז הזה ויחד עם הדרישה והאיסור לתת להם את המענה הרגשי המותאם, את המקום הבטוח לשתף בכאב שלהם, בפחדים שלהם, בחרדות (בעיקר החברתיות) שהם חווים בכח רגע נתון, בתסכול שהם צומחים בו כשהם מול מסך כל היום וגדלים במציאות של קנאה השוואתיות תחרות ומודל יופי שלא ניתן להשגה.

 אנחנו צריכים להיות "מגן הנפש" שלהם שמלמד אותם להתבונן בסלפי של עצמם ולאהוב את מי שנמצא שם בלי פילטרים, ככה בדיוק כמו שהוא בלי לתקן/ לשפץ/ להוריד במשקל/ לצבוע שיער וכו. המתנה הכי גדולה שנוכל לתת להם היא את האהבה לעצמם, את היכולת שלהם לחיות בתו הגוף שלהם בתחושת שלמות, כשהם מכירים את עצמם את החוזקות שלהם ואת החולשות. כשהם משקיעים ומטפחים את החוזוקות שלהם וצומחים מתוכם בלי תחרות מול האחר אלא לצידו. פתחו בהם חמלה עצמית, יכולת עמידות במצבי מצוקה ( הם יתקלו במצבי מצוקה ולחת כל החיים, כי אלו החיים, הם ילמדו לשרוד את המצבים הללו הם יוכלו להרגיש שווים ושלמים עם עצמם. במקום לברוח לגז הקצפות, ל"לא להיות" סדרו להם קצפת עם תותים כשהם מתגברים על אתגריםף כשהם מנצחים את עצמם, כשהם מתמודדים, מתגברים, נכשלים ויוציאם שוב לדרך – שם הקצפת היא זו שתבנה אותם ולא זו שתהרוס אותם מבפנים. 

סרטונים בנושא 

כנסו לצפות תיעוד מהרשתות החברתיות