ליאורה יקרה
אני בת להורים אקדמאיים, התחתנתי ונולד לי בן מהמם, נוח לבריות עם נתינה כבר מגיל הגן, חלום של כול מורה והורה.
תלמיד מצטיין לאורך כל שנות הלימודים, מצטיין בכמה ענפי ספורט, לילד עם נתונים כאלו קל להתוות מסלול חיים, לסיים את הלימודים, להתגייס עם נתוני פתיחה מצוינים, לסיים ולהעלות ולהצליח בתחום האזרחי.
והנה לפתע בגיל 17 בסוף שנת הלימודים הוא מגיע עם תעודה בניגוד בניגוד לכל השנים עם ציונים וגישה שהדליקו אצלי נורה אדומה, לפתע פתאום הוא מסתגר בחדרו, לא מתקשר, לא משתף ונראה מכונס לגמרי בתוך עצמו עם סימני מצוקה. חשבתי שזה גיל ההתבגרות, לא הצלחתי לדובב אותו למרות שכל השנים היה פתוח וזרם עם כולם, ראיתי אותו מיואש ואני עוד יותר.
אני רגילה לפתור כל בעיה והנה פה לא הצלחתי. קיר אטום, מה עושים?
צריכה עזרה והכוונה, נזכרתי בך, ליאורה יקרה, נזכרתי במקצועיות שלך וביושרה ופניתי אלייך, לאחר כמה שיחות שלך עם אילן (שם בדוי)
גילית שלא היו אלו בעיות של גיל ההתבגרות, גילית שהיו לו תכוניות שונות לגמרי ממה שאני ובעלי תכננו לגבי עתידו, ושהא היה בחרדה נוראית לגלות לנו ההורים את המצב.
זה היה בשבילי צונאמי
תאונה קטלנית, איך ייתכן?
ליאורה טיפלת בנו והנחת אותי איך לקבל את רצונו של בני, להשלים עם המצב ולבסוף גם לתמוך בו. אם לא ההכוונה שלך ליאורה ונתינת הכלים איך לנהוג עם כל המכלול הזה לא הייתי בימינו במצב הטוב הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. הבן השתנה מקצה לקצה כאשר הבין שיש לו את התמיכה.
תודות לך ליאורה הוא הפנים גם ושוב נפתח וקיבל שוב אמביציה להתקדם ולעשות לעצמו.
נתתי כותרת לטיפול שלך "פיקוח נפש" וכך היה, אני הבנתי שכמה כהורים אנחנו חושבים שיודעים הכול דווקא כהורים אין לנו את היכולת האובייקטיבית לנתח, לראות את הנסתר על הגלי בנפש אצל ילידינו.
אני מודה כל יום לה' ששלח אותך בדרכי ליאורה שינית את גורל חיינו במלא מובן המילה, מישהו יכול לחשוב שאני מגזימה , אך מי שלא נתקל בסיטואציה כזו לא יכול לשפוט
ליאורה יקרה - תודה שהצלת את חייו של היקר לנו מכל
אמא למתבגר בן 18 בדרך לגיוס בצה"ל: הפרטים שמורים במערכת - מטעמי צינת הפרט: אמא למתבגר לפני גיוס