איך מגדלים ילדים מאושרים ?

שאלה גדולה 

אני בטוחה שזו משאלת ליבו של כל הורה.

מה הוא האושר האנושי?, איך מגדלים ילדים שמחים ומצליחים?

במה תלוי האושר?

עד כמה לנו בתור הורים יש אחריות לאושר הזה או יכולת להשפיע על אושרם של הילדים שלנו?

לפני שנצלול למרכיבי האושר האנושי בואו נבחן  מה תפקידה של הפסיכולוגיה החיובית, במה היא מטפלת ומה ניתן לקחת ממנה כדי לשפר את איכות חיינו, את מערכות היחסים שלנו עם הילדים, בתוך המשפחה וכאנשים בכלל בכל מערכות היחסים שלנו.

לגדל ילדים מאושרים 

פסיכולוגיה חיובית, מה היא ?

הפסיכולוגיה המוכרת לכולנו מסתכמת בפסיכולוגיים שכולנו עד לא מזמן היינו מתביישים ללכת אליהם. זה מיד התחבר לנו עם להיות פסיכי, לא שפוי וכו'.

הפסיכולוגיה הסטנדרטית והמוכרת עוסקת בעיקר בטיפול בדיכאונות, טיפול במשברים, לנסות להיות פחות אומלל, עוסקת בטיפול בשליליות ובניסיון לטפל בחולשות שלנו.

תפקידה העיקרי הוא לאזן, להביא אותנו מעל פני המים.

כלומר, אם נשים את הטיפול על ציר, הפסיכולוגיה מטפלת בכל מה שתחת לקו האפס תפקידה לאפשר לנו לא להיות אומללים ולהביא אותנו לאזור השפיות.

כל מה שנמצא מתחת לקו האפס מוגדר כ "מודל המחלה" - אזור האחריות של הפסיכולוגיה הסטנדרטית.

הפסיכולוגיה החיובית מטרתה להביא אותנו מעבר לקו האפס קדימה על הציר לכיון הפלוס.

במה עוסקת הפסיכולוגיה החיובית? -  היא עוסקת בשיפור הבריאות והרווחה הנפשית שלנו.

בניגוד לפסיכולוגיה שעוסקת בחולשות שלנו, הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בטיפוח החזקות,.

בשאיפה לשמוח ולהיות מאושרים, בחיזוק הקיים, היש והטוב, בהארת היתרונות ובשינוי דפוס החשיבה כך שתתאפשר לנו רווחה נפשית.

היא שמה זרקור על מה שיש ומה שטוב ולא מאירה את המקומות החשוכים

לראות את הטוב 

רובו המכריע של המחקר עד כה עסק רבות במודל המחלה. בדיכאונות, התאבדויות, אי שפיות.

יחסית, מעט מאוד מחקרים עסקו בתחום השמחה, האושר והפלוס בחיינו. הזרקור המרכזי של המחקר היה על מניעת האומללות, על טיפול במחלה ופחות על יצירת אושר, חשיבת חיובית, טיפול והעצמת חוזקת .

היחס המחקרי כיום הוא 1:21 - על כל 21 מחקרים שבוצעו על דיכאון, לחץ , שחיקה וכו'  בוצע מחקר אחד בלבד על אושר, שמחה ועוד .

אם ננסה לשקף את המציאות לכמות המחקרים והיחס הקיים במחקרים לאורך השנים, ניתן לחשוב שעל כל שעה של אושר יש 21 שעות של דיכאון.

אבל לא זה המצב, לכן הפסיכולוגיה החיובית במהלך ה 20 שנה האחרונות מתמקדת בפלוס.

פרופסור מרטין סלינגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית ב 20 השנים האחרונות מסביר את תפקידו של הטיפול הפסיכולוגי ביצירת מציאות שונה, ביצירת רווחה נשפית ואושר

"... הטיפול מטרתו היא לא רק לתקן מה שלא בסדר, אלא גם לבנות את מה שעובד...... היא אמורה לדון בעבודה, בחינוך, באהבה, בצמיחה, במשחק ובחיפוש אחרי מה שטוב.

תפקידה של הפסיכולוגיה החיובית הוא להביא את האדם מקו האפס" (מרטיו סליגמן).

לראות את הטוב

איך זה קשור להורות שלנו ?

ננסה להבין איך זה בא לידי ביטוי בחיי היומיום, איפה אנחנו יכולים ללמוד מהמחקר ואיך אנחנו יכולים לשפר את היחסים בתוך המשפחה.

איך אנחנו יכולים וצריכים לנהוג בילדינו, איך אנחנו יכולים להיות עבורם סוכני שינוי ולשקף עבורם עולם טוב יותר שיאפשר להם צמיחה, שגשוג ורווחה נפשית.

בכלל, לאן הולך העולם? ואיך אנחנו מחשבים מסלול מחדש ומתנהלים בהתאם למציאות בשטח ולא על פי התודעה, ההרגלים וחוקי התרבות שהבאנו מהבית.

אנחנו כהורים חיים פה במציאות בשנת 2020, אבל תודעתית אנחנו מתפקדים ומתנהלים כאילו אנחנו בשנות ה 70 או - 80.

הערכים שהבאנו מהבית, ההרגלים, זיכרונות הילדות, ניסיון החיים שלנו ועוד הרבה עוגנים משפיעים על התודעה שלנו.

קשה לנו לקבל את המציאות העכשווית שהיא מציאות שונה לגמרי מהמציאות שבא אנחנו גדלנו.

העוגנים האלו הם עוגנים חשובים, שורשיים, משמעותיים. יחד עם זאת, לעתים צריך לשחרר אותם, ולהציב עוגנים חדשים, מותאמים יותר לעולם שמתקדם בקצב מסחרר, לקצב ריקוד אחר לגמרי מהמוכר לנו.

בנוסף לשינוי הצב והעוגנים התודעתיים לעתים, אנחנו כהורים רוצים להגשים את עצמנו דרכם, אנחנו רואים בהם ככרטיס הביקור שלנו.

ילדים הם לא הכרטיס ביקור שלנו , היכולת לייצר נפרדות בינינו לבינם ולהסתכל עליהן כיישות נפרדת ולא כאל הבן של..., הנכד של.... וכו' היא אבן דרך מרכזית ביכולת הקבלה שלנו אותם, ביכולת להסתכל עליהם ללא שיפוט וביכולת שלנו להיות בחמלה.

כל אלו הם עוגנים מרכזיים ליצירת מערכת יחסית מאפשרת, שניתן לבנות עליה חיים שלווים, נינוחים עם יכולת קבלה עצמית.

אני בת 44 , בילדותי גדלתי על "הסכמות" שונות כמו כולנו :"צריך להסתפק במועט ",  "כסף לא גדל על העצים", "לימודים זה המפתח להצלחה", "הצלחה באה רק בעבודה קשה ", "קביעות בעבודה זה יעד"  ואני בטוחה שיש עוד המון פתגמים כאלו שכולנו גדלנו עליהם כל אחד בביתו שלו.

"האמיתות" האלו לא משרתות את המציאות של היום, העולם היום שונה והדיסונסס שנוצר בין מה שגדלנו וחונכנו עליו כילדים לבין המציאות בגידול ילדינו מעלה המון שאלות, תהיות, בלבול , תסכול וחוסר קבלת המצב. 

אנחנו ברובנו, מקדשים את הלמידה של המקצועות המדעיים, של לימוד שפה זרה. מבחינתו זה MUST. זה היה נכון לאמיתות שעליהן אנחנו גדלנו. לא בטוח שזה נכון להיום.

היום היצירתיות מנצחת, היום העולם שייך לאובססיביים, העולם שייך בהרבה מקומות ליופי, חיצוניות , נראות (כל עולם המדיה). 

בזמני לעבוד ב"אגד" ולקבל קביעות היה הישג משמעותי, היום היכולת והרצון של הדור הנוכחי להיות בקביעות שואפת לאפס, ההפך הם מחפשים גיוון, עניין, סקרנות ויצירתיות שלא הכרנו בילדותינו. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו, לשחרר את התודעה הישנה ולנסוע ישר למציאות הקיימת בשטח .

קשה מאוד לשחרר את כל העוגנים, אבל צריך לבצע התאמה. גמישות היא מילת המפתח.

הרבה פעמים אנחנו משקיעים בילדים בלימוד וחיזוק המקצועות בהם הם מתקשים, כל הכוונות טובות. אנחנו רוצים לחזק את החוליה החלשה, שיהיה להם קל.

אנחנו משקיעים בחיזוק החולשות (מודל המחלה) ומנסים לחזק את מה שלא עובד, המשמעות בחיזוק חולשה היא עוד זמן בתסכול, עוד זמן בקושי, עוד זמן בהתמודדות  עם חוסר הצלחה.

הסיכוי שלנו להצליח בחיזוק חולשה הוא סיכוי קלוש, הסיכוי שלנו להצליח בחיזוק חוזקה הוא וודאי.

מעבר לוודאות בהצלחה, אנחנו מייצרים הנאה ומשמעות - וזה שווה לרגעי אושר.

רגעים של הצלחה, הנאה ומשמעות 

אחד הכלים לאפשר קבלה עצמית, אופטימיות ואווירה מקרבת הוא חיוך, כן כן פשוט חיוך.

העולם שלנו הוא עולם של שיקופים, מה שנשקף לעולם זה ההדהוד שנקבל חזרה. נכון , אולי זה נשמע מנותק מהמציאות, אולי תחשבו שזה רוחני מדי.

אבל תנסו, כשאני מחייך לעולם, כשאני מחייך לסובבים אותי אני משאירה הוויה חיובית , מקרבת , מאפשרת , פותחת.

המילים שאני אומרת, האותיות שיוצאות לי מהפה עוברות לצד השני רק בעצמה ש 7% מהמסר.

לתנועות הגוף שלי, שפת הגוף שלי יש אחריות ב 55%, ולטון הדיבור שלי ב 38%.

לכן החיוך יכול להשפיע בצורה משמעותית על האווירה שנוצרת בכל סיטואציה, מעבר למה שעובר ממני לצד השני , זה גם מאפשר לי להיות בשחרור רגש חיובי, זה משאיר את הסיטואציה פתוחה ומאפשרת.

דמיינו לעצמכם שתפגשו אדם מחייך למול אדם זועף או כועס - קל יותר ונגיש יותר יהיה לפנות למי שמחייך.

מעבר לשיקוף שהחיוך מייצר עבורי, פיזיולוגית כאשר אנחנו מחייכים מופרשים בגוף חומרים שמשפרים את מצב הרוח.

חיוך מאפשר קרבה, סודק חומות, מוריד חסמים.

הוא ללא עלות, הוא נגיש - שימו חיוך על הפנים גם אם קשה לכם!

מחמאה כנה - מאפשרת לנו רווחה מעצם הנתינה, תנסו לחפש במי שעומר מולכם מה טוב בו?, מה חזק בו?, מה מיוחד בו ופחות להיות שיפוטיים

הסיכוי שלכם לייצר מערכת יחסים מקרבת ומיטיבה  כאשר אתם מייצרים שיח חיובי הוא גבוה יותר.

הקרקע תהייה יציבה יותר בהמשך הדרך, כאשר תאלצו להתמודד גם עם החולשות והפערים בין הרצוי למצוי, במיוחד בגיל ההתבגרות

תנו מחמאה כל יום, קבלו חיוך חזרה - זה יהדהד לתוככם ויאפשר להם להיות בטוב. מה שבטוח נזק לא יהיה שם.

חיוך הוא רגש חיובי, 

כולנו מאוד רוצים להיות ברגשות חיוביים, בטוב, בהצלחה.

בתרבות שלנו יש חוסר סבלנות וחוסר קבלה של רגשות כואבים/ שליליים.

ברגע שמגיע רגש כואב מיד "מוזנק הליקופטר" לאוויר וממנו יורדות, מתנות, פרסים, חיבוקים.

חוסר הקבלה של הרגשות המכאיבים הללו : "אל תבכה", "לא קרה כלום" ,"אל תהייה תינוק" , "תהייה גבר" וכו ' גורם לנו הרבה פעמים להדחקה של הרגשות הכואבים.

טווח הרגשות האנושי הוא טווח רחב שכולל רגשות חיוביים ורגשות שלילים / כואבים.

קנאה, שנאה, תסכול, מירמור הם חלק מטווח הרגשות האנושיים - הם קיימים בדיוק כמו שקיים כוח הכבידה. 

הכוח הזה הוא  כוח פיזיקלי, אנחנו לא נלחמים בתחנות רוח, אבל ברגשות כואבים אנחנו נלחמים כל הזמן בכל הכוח.

המציאות של החיים היא מציאות שיש בה את כל סקלת הרגשות, חיוביים ושליליים. יש בחיים עליות ומורדות כל הזמן, 

אנחנו צריכים לתרגל את עצמנו ולאפשר לעצמנו להיות ולהרגיש את כל טווח הרגשות.

הדחקה של כאב גורמת לנו לחסימה רגשית, שבהמשך הדרך היא תגרום לפיצוץ, תמיד הפיצוץ יהיה בעצמה הלא נכונה ובמקום הלא נכון.

רגש מכאיב צריך לחוות, לשהות בו , ורק אז נצליח להתגבר עליו ולשחרר אותו, ברגע שנדחיק אותו הוא יישאר בתוכנו, יתפח בתוכנו , יהדהד בתוכנו, וכל הזמן יציק לנו, יגדל כמו כדור שלג וימנע מאיתנו להיות בחוויית אושר אמיתית.

כאשר הכוס שלי מלאה ברגשות שהדחקתי יהיה לי קשה מאוד למלא אותה ברגש חיובי, בשמחה, בהנאה. לא יהיה לי מספיק מקום 

ואז תמיד השמחה תהייה מהולה בעצב.

חיוב מדבק - הדהוד חיובי 

איך מטפלים ברגש מכאיב ?

נתחיל בקבלה והבנה שרגש מכאיב הוא חלק מטווח הרגשות האנושיים.

נאפשר שהייה ברגש - מותר לקנא, מותר להרגיש לא טוב , מותר לכעוס, מותר להרגיש מתוסכל - זה אנושי !

אם נאפשר לעצמנו לשהות ברגש ולדבר עליו, להתבונן בו , להבין אותו. נאפשר גם שחרור שלו ולא הדחקה.

לאט לאט הרגש יהיה פחות עצמתי, זו עבודה שצריך להתאמן עליה.

כיום בהורות שלנו אנחנו נורא רוצים שהילדים יהיו מאושרים כל הזמן 

אנחנו מנסים לחסוך מהם את הכאב והרגשות המכאיבים, 

חשוב שנבין שהתפקיד שלנו כאשר יש רגש כואב הוא להיות בנוכחות הורית , לאפשר חמלה, הבנה , אמונה.

באוטומט אנחנו מיד מפצים , מסדרים, מטפלים , לוקחים אחריות.

התוצאה היא חוסר יכולת להתמודד עם רגש שלילי, הדחקה שתצוף מאוחר יותר.

והגרוע מכל היא העובדה שהמציאות תכה שוב, בגיל מאוחר יותר שלא בטוח שנוכל להרים את ההליקופטר.  ואז , הם יהיו חסרי ניסיון בהתמודדות עם רגש מכאיב. 

אז התסכול יהיה קשה מנשוא.

התפקיד שלנו הוא להיות המנטורים של החיים שלהם , לטווח להם את המציאות ולא לטווח להם עולם ורוד- בלי רגשות מכאיבים.

אז סיכמנו שמותר לחוות רגשות כואבים, מותר לכעוס, מותר להיות מתוסכל, מותר להיות אנושי.

היכולת שלנו לקבל את עצמנו כועסים, מקנאים, מתוסכלים תאפשר לנו לחוות את הרגש ולשחרר אותו, במקום להדחיק את הרגש ולייצר מועקה שרק הולכת ומתגברת עם השנים.

ברגע שנדע לקבל את כל טווח הרגשות חשוב שנדע גם כיצד מעבר לקבלת הרגש והכלתו איך אנחנו מונעים הדחקה, ואיך אנחנו חוזרים לאיזון שמאפשר שמחה ואושר.

רגש מכאיב משחררים בעזרת קבלה עצמית גבוהה וערך עצמי גבוה, בעזרת הבנה והסכמה שמותר לי.

ברגע שהרגש הזה מתחיל לגדול בתוכי, נושם בתוכי, עולה לי במחשבות, מטריד אותי ולא מניח לי - אני צריכה לשחרר אותו, הפעולה הזו יכולת לקרות בכמה דרכים:

1. דיבור ושיחה עם חבר/ חברה/ פסיכולוג/ מטפל - השיח על הדברים יאפשר לנו לשחרר את המועקה. 

לעתים, המועקה כל כך כבדה שקשה לנו להודות בה, להתעמת אתה. 

כאשר יושב מולנו מישהו גם אם זה פסיכולוג ויש חיסיון מוחלט לעתים קשה לנו להיכנס פנימה לתוכנו ולהודות או לספר הכל 

לכן, הפתרון הוא פשוט כתיבה, במקרה הזה הנייר סופג הכל. המעצור שיש בכתיבה חוץ מהיד הכואבת היא היכולת שלי להודות בפני עצמי מה גורם לרגש המכאיב ואיך אני משחררת אותו ומקבלת אותו,

כתיבה ממושכת של כמה דקות ברצף לאט לאט תאפשר לכם להיכנס לעומק של עצמכם ולשחרר את הכעס / הקנאה / התסכול וכל רגש אחר.

Nika Hauptman, איפור - שחרור מועקה

לסיכום - תפקידנו כהורים הוא להאיר את המקומות הטובים, למצוא את הניצוץ הזה שיש בכל ילד ולהגדיל אותו, להשקות אותו ולתת לו לצמוח. 

גם עם הניצוץ הזה לא מתיישב לגמרי עם מה שגדלנו עליו בשנות ה 70, גם עם זה מחייב אותנו כהורים לצאת מאזור הנוחות, המוכר והידוע וללמוד משהו חדש.

תקפידו להשאיר בסיטואציה הוויה חיובית, הוויה מקרבת שתאפשר פנייה אליכם בפעם הבאה, שתאפשר למערכת היחסים להיות בטוחה ומאפשרת.

זכרו הבית הוא המקום הבטוח ביותר עבורם, שם בתוך הבית חשוב שיוכלו לעשות הכל, גם טעויות. 

מטעויות לומדים, מתפתחים והחשוב מכל לומדים קבלה עצמית, קבלה כזו שתאפשר להם בהמשך הדרך להעז, לנסות, לפרוץ בלי פחד ולדעת שהם שווים בכל מצב גם כשהם טועים.

דרך צלחה, מחושבת, עם עליות וירידות ועם המון הדהוד חיובי 

רוצים לקרוא עוד על אושר, רווחה נפשית - מוזמנים לקרוא על מרווה קלוניס

מוזמנים להגיב ממש פה למטה , לשאול שאלות

זמינה עבורכם במייל הישיר שלי