חינוך מיני - 5 כללים שאתם חייבים לדעת על חינוך בהקשר של תקשורת ויחסים

1 דקות קריאה

חינוך מיני משמעותו

השיח סביב שיעורי החינוך המיני בבתי הספר הוא שיח שצף כל פעם מחדש, עכשיו הוא צף שוב בגלל תלונה של הורה על תכנים של סדנה שהועברה לתלמידים בני 15 ועוררה ביקורת לא פשוטה של הורים, תלונות של תלמידות שהרגישו לא מוגנות, חשופות ... .

וגם הציפה לא מעט בעיות בצורה שבה משרד החינוך מתייחס לנושא החינוך המיני, בדרך שבה אנחנו ההורים מתייחסים לנושא הזה ובעיקר בחוסר ההבנה של מה קורה בזירה שבה גדלים הילדים של כולנו, לשיח המיני בתוכה, לפריצות, עיוות המציאות ואפילו הזנות הוירטואלית שמתיישבת היטב כ"נורמלית" בקרב ילדים ובני נוער.

נושא טעון, כאוב, מסוכן שאנחנו כהורים מתייחסים אליו כתפוח אדמה לוהט, נבוכים מולו, חוששים מולו ויחד עם זאת משחררים אותו ועוצמים חזק עיניים.

בפוסט הזה אני ארכז את כל מה שאני מכירה שקורה בתוך מערכת החינוך, מה קורה בתוך המח של הילדים שלנו מתוך אלפי שיחת איתם בקליניקה,מה מתרחש בתוך הניידים והצ'אטים שלהם (אתם אפילו לא מדמיינים), מה הפעילות המינית שלהם כוללת ועד כמה כולנו צריכים להתעורר, לשפשף היטב עיניים ולהבין שאנחנו צריכים להפסיק לשתוק את קולנו!!

כי כשאנחנו שותקים הם מקבלים חינוך מיני שמייצר סבל במקום עונג, שמייצר הטרדות, פגיעות מיניות, חשיבה מעוותת ולא מעט שימוש במיניות לצרכים של שייכות וערך ולא לצרכים של עונג, חיבור לגוף, אהבה, תקשורת ויחסים.

ראשית נתחיל בעובדה שהעבודה החינוכית היא עבודה של הורים: הורים הם הנושאים בנטל האחריות על החינוך, על הטמעת הערכים וגם על החינוך המיני. בעידן הטכנולוגי שבו לכל ילד יש ביד "כרטיס כניסה" לכל התכנים הפורנוגרפיים, והם נמצאים חשופים בלי שום הגנה מול המון פתיינות מינית והמון מכתשים שישי בהם אינטרסים מרובים, להורים יש אחריות משמעותית מאוד שמחייבת אותם להיות בקשרים טובים ויציבים, פתוחים ושומרים גם יחד עם הילדים.

אסור לנו להתבלבל פה

הכוונה היא לא להיות רק חברים שלהם, הכוונה היא להיות הורה שנמצא נוכח, יודע ומכיר את העולם שלהם, הורה יציב שבונה בהם עמוד שדרה שישרת אתם לבחון מציאות, להבין איפה עובר הגבול ומה הקול הפנימי שלהם אומר להם, איך מקשיבים לו בתוך כל כך הרבה קולות חזקים שיש להם בראש.

כשאנחנו שותקים את קולנו אנחנו זורעים את הבושה, את המבוכה וההסתרה !כשאנחנו הולכים על ביצים, ניסחפים ומרצים(ריצוי) פועלים לפי "צו האופנה" החינוכי אנחנו מזניחים אותם ולא נמצאים עבורם.

חינוך מיני הוא חינוך שמטרתו לחבר את הילד/ המתבגר למציאות שבה הוא גדל, להכרות עם המיניות שלו והגוף שלו, להבנה של תפקיד המיניות בחייו, הבנה של עונג, מערכות יחסים, אינטימיות, הדרגתיות, אמון, ביטחון, רגשות ועוד ועוד.

אנחנו נוטים לחשוב שחינוך מיני זה שיח על מחזור, קונדום, אמצעי מניעה, מניעת הריון ועוד. זה שיח מיני רפואי או מניעתי שלרוב מעורר או מייצר בעיקר הבנה שמיניות מקושרת לסכנה ויש גם בנות שספרו לי שגם לגועל, לריחות לא נעימים, דם ועוד.

השיח על מיניות מבקש בשנים האחריות לתווך מיניות חיוביות, שיח על מיניות בהקשר של עונג ופחות בהקשר האזהרתי מניעתי. זה שיח חשוב וזו חשיבה נכונה וטובה שתפקידה לייצר מבוגרים שיודעים להנות מהמיניות שלהם, מכירים את הגוף שלהם ומשתמשים בו לחוויות טובות.

אבל לצערי המציאות היום הפכה את המיניות לפרוצה יותר ופתוחה פחות, לכלי להשתייכות ולא לכלי לעונג, לאובססיה ולא לרצון פעיל או חשק מיני, לתחרות ולא למשהו פרטי, לציבורי יותר ופחות אינטימי, לחשוף ומאיים ולא לפרטי ומענג.

לרשתות החברתיות יש השפעה ישירה על הנושא הזה: האונליפנס מנרמל זנות וירטואלית, אנחנו כבוגרים דואגים להדהד ססמאות שמתפרשות לא נכון אצל מתבגרים ומתבגרות.

אנחנו נסחפים לתוך המציאות שבה ילדות בנות 10 מתאפרות, גרות בתוך ה"און ליין" בחוויות של קניות באובססיה וסרטוני "הול קניות" ברשת, נמצאים ונמצאות בטיק טוק תחת השפעה של מציאות מוחצנת כל הזמן, כל אלו לקחו את המושגים אינטימיות ופרטיות ונתקו אותם מחייהם של הילדים שלנו גם במיניות.

אז מה הילדים שלנו פוגשים ברשת ?

צ'אטים אנונימיים, תכתובת מינית בוטה, גסה, משפילה שעוסקת באקט המיני, בסיפוק המיני (בעיקר של הגבר) מבלי שום הכרות מוקדמת בצורה פרוצה ולא מוגנת, לא מותאמת גיל, לא מותאמת רגש ובעיקר בלי שום כבוד לאדם שנמצא מולם בצאט.

החפצה ושימוש ברשת ככלי לסיפוק צרכים מיידי.יש שם יותר ניתוק מחיבור, יש שם יותר פגיעה מעונג ויותר ניצול וריצוי מאהבה, שחור ולבן, אין הדרגתיות יש כיבוש יעד וזהו."את חרמנית" , "את זורמת ?" " את בעניין" וכו ' - ככה מתחילות שם השיחות.

בני ובנות הנוער שלנו נמצאים שם מסקרנות, אבל בעיקר מבדידות, תחושת תלישות, העדר שייכות והעדר ערך וגם מתוך השקט הזה שאנחנו מנכיחים במציאות סביב השיח על מיניות.

וזה מתלבש היטב עם גרומינג (טיפוח) שלמדו כל עברייני המין (ילדים צעירים), כך הם מנצלים ומנוצלים, מבינים שכמה מילים טובות דרך המסך מאפשרות לצד השני לעבוד ולתת לנו לצפות ולקבל את מה שאנחנו צריכים, יחס ודופמין , במהירות יחסית ובלי שום מאמץ.

מה קורה במשרד החינוך?

האמת שדי מאכזב, כדי לתת מענה של חינוך מיני משרד החינוך מעסיק יועצים/ מדריכים חיצוניים שמגיעים לבתי הספר ומעבירים שם סדנאות פרטניות, ממוקדות, סדרת מפגשים - בום וסיימנו.איפה הבעיות ?

1. עצם ההתייחסות של משרד החינוך לסדנאות הללו כמשהו חיצוני הוא בעייתי, כי שיח על מיניות וחינוך למיניות קורה כל הזמן, לא בצורה של מערך שיעור שמכניסים להם בהכרות של אפס זמן, בלי שום יצירת מרחב בטוח לשיח, הם לא מכירים את המדריך/ה שנכנסים לשיעור, וזה סותר בדיוק את המהות של חינוך למיניות.

השיח צריך להיות ברמה מסויימת של אינטימיות, של הכרות עם האדם שעומד מולך, בצורה מותאמת לילד ובצורה הדרגתית שמייצרת הקשבה ולא מבוכה, מבוכה זה בסדר, רק תלוי באיזה עוצמה.

2. צוותי ההדרכה -

סוגיה מאוד מטרידה - כדי להיות ספק של גפן - מכרז משרד החינוך צריך להציג תעודות, תכנים, תוכניות ועוד . בהחלט תהליך מבורך של בדיקת הספקים.

אבל המציאות רחוקה מאוד מלהיות מקצועית דיה, רגישה ומותאמת למול שיח על מיניות (ואולי גם למול עוד כל מיני תכנים). בסופו של עניין ספק מורשה של גפן מכניס מדריכים שעובדים אצלו, אף אחד לא בודק אותם, את ההכשרה שלהם, את היכולות המקצועיות וההתאמה שלהם לעבודה הקדושה הזו.

יש פה גם אלמנט כלכלי מובהק, ספק שמעסיק מדריכים מבקש למקסם רווחים, וכך יוצא שמחפשים מדריכים זולים, כאלו שבחילת הדרך כדי שיהיה רווחי.

חשוב לדייק פה - יש מדריכים בהחלט מצויינים שעושים עבודה מצויינת ומתאימים ולא משנה מה השכר שהם מקבלים, אבל ! לא כולם כאלו, יש המון מדריכים צעירים, או מבוגרים שמגיעים בלי ההכשרה המתאימה ממש.

להכנס לכיתה בתיכון או בחטיבה צריך להיות בעל כישורים רבים, וצריך לדעת להחזיק את המרחב בטוח, ולספק מענה לצרכים של התלמידים במענה על שאלות, ויותר מזה לספק הרגשה של ביטחון עם הנושא של מיניות ולא תחושה של איום, הטרדה, חוסר נוחות עם הנושא הזה - לכן אין פה מקום לפשרות!

יש פה מקום למקצועיות, ובעיקר לקשר רציף ואחראי, לדמות יציבה ונוכחת שהתלמידים יכולים לייצר מולה/ו קשר של ביטחון ואמון, ויכולת לקבל מידע מותאם אישי לאורך כל השנה ולא במופע חד פעמי של פעם ב 3 שנים.

אני ספקית של גפן ואני מעבירה תוכניות למיניות בריאה רק באופן אישי וישיר, אני לא מעסיקה מדריכים בתוכניות האלו רק בגלל הרגישות של הנושא הזה וגם בגלל האחריות הרבה מאוד שיש פה.

הנושא ממוסחר מאוד, הציעו לי לעבוד תחת הקוד שלי ולשלם לי, אנשים בלי הכשרה יכולים לעשות את זה בלי בעיה היום בתוך מערכת החינוך וחבל !

4. התכנים עצמם -

אני חייבת לציין שאני בקשר מתמיד עם תלמידי תיכון שמקבלים שיעורי חינוך מיני בסדנאות בבית הספר, כמות ההודעות שאני מקבלת על תחושה של "לא נעים" , חופר, משעמם , פרוץ, לא למדתי כלום חדש, מביך היא בלתי נסבלת!!!

אחד המסרים האחרונים שקיבלתי מתלמידה באזור המרכז - הייתה סדנה שהעבירה אשה בת 70 !!! שספרה להם שהיא בגיל 40 הבינה שהיא לסבית, השיח כלל תיאור של מצבים לא רלוונטים, עורר המון תסכול וחוסר נעימות ובעיקר לא העביר שום מידע או מסר שהילדים יכלו לקחת מהסדנה.

חלקם יצאו עם מחשבות של "יש מצב שאני בכלל הומו ואני לא יודע ?....."

5. עוד סוגיה מאוד מעצבנת שגם היא קשורה לתלונה האחרונה היא נירמול של שיח בוטה.

מין מערך שיעור שבו המדריך כותב את כל הגסויות על הלוח, מה עלה לכם בהקשר של מיניות? ואני אחסוך מיכם את המילים שנכתבות על הלוח, זה מייצר תחושה של הכל חדיר, הכל חשוף, לא נעים.

מחבר את המיניות לאלימות וכוחנות בדיוק לעשות להפך בדיוק (גם כשהכוונה היא אחרת, בפועל זה מייצר תחושות לא טובות והתלונה של ההורה הזה היא בדיוק ההוכחה לכך).

תחושה שאם נדבר בשפה של בני הנוער נצליח לייצר הקשבה, או אולי נצליח להיות מגניבים, "בגובה העינים" וכו' - אז לא !!!!

השיח הזה צריך להיות לו מקום של כבוד בעיקר למי שיושב שם במעגל של הסדנה, שיח שבו הם יוכלו לשתף ברגשות שלהם, במחשבות שלהם, במה שמטריד אותם, בתחושות שלהם, ולקבל נקודת יחוס לבחינה נכונה של המציאות.

בשביל להגיע לשיח ברמה הזו חייבת להיות הכשרה מתאימה לסגלי ההדרכה, צריכה להיות מעבר לידע במיניות גם המון ניסיון בעבודה עם מתבגרים, יכולת להחזיק מרחב, לשמור בו על ביטחון, ובעיקר יכולת ליצור תחושת אמון של התלמידים במנחה, תחושה שתאפשר להם לעבור מבושה למבוכה, תחושה שתאפשר להם להרגיש שמה שהם מרגישים ומטריד אותם זה נורמלי , ולא רק, מעבר לזה הם צריכים לקבל עזרה איך להתמודד עם התחושות האלו שמטרידות אותן.

לסיכום:

האחריות על החינוך של הילדים שלנו ועל החינוך המיני של הילדים שלנו הוא שלנו, ההורים. אל תצפו שאף אחד יחנך עבורכם את הילדים - אתם המטפלים והמחנכים הטובים ביותר עבורם!

חינוך מיני זה לא שיחה, ולא סדנה ובטח לא מערך שיעור - זו דרך שיש בה מודל הורי של התנהלות במערכות יחסים, זה שיחות רציפות, של שיח מכבד, הבעת דעה ותקשורת בריאה, שיח מותאם רגש וגיל וגם רמת מבוכה במידה הנכונה, שיח רגשי.

חינוך מיני מתחיל ביכולת לקבל גבול וגם להציב גבול, ביכולת להרגיש בעל ערך ופחות מרצה (ריצוי),, ילד שיגיע עם חוסן למרחב המיני יפעל בו בצורה בטוחה יותר וימנע שפעילות מינית לא מותאמת.

מנגד, ילד שלא ברגיש שייך והחוסן הרגשי שלו לא יציב יחפש את המלכודות וימצא אותם בלי להתאמץ יותר מידי.

הנושא האחריות הוא הפרטיות - חשוב להבין שהיא לא מקודשת , גם לא בגיל ההתבגרות - יש פוסט מפורט בנושא למי שמעוניין שיכתוב לי. בקיצור ולסיכום - קחו אחריות, אל תיהיו תמימים, תדעו שהמרחב לא בטוח, מסוכן, פתייני, עברייני והילדים שלנו חיים שם.המרחב היום פרוץ ולא פתוח, גיל החשיפה לתכנים פורנוגרפיים בישראל הוא גיל 7!!!!

לכן השיח שלנו על מיניות חייב להיות מגיל אפס, בצורה מואמת, מדורגת, יציבה, בטוחה, וגם עם רמה של מבוכה זה בסדר.זה כל היופי של האינטימיות והפרטיות.