לַמַנֹושְׁיָה- קבוצת דירוג מתבגרות בתיכון

אולטרא כוסית - 10 

כוסית אזורית - 9

כוסית בין לאומית - 9.5 

מכוערת סוג 1מכוערת סוג 2 וכו'.....כבר הרבה מאוד זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט הזה וכל פעם מחדש אני עוצרת ומנסה לשכנע את עצמי שזה אולי רק קומץ של ילדים, ואולי זה רק בבית ספר אחד, ואולי זה רק מעשה קונדס של גיל ההתבגרות ....

לצערי כמות הדיווחים שאני מקבלת על התופעה הזו הולכת וגדלה, בכל הארץ, בכל שכבות האוכלוסייה, גם אצל "בני טובים" והכי גרוע ששכבת הגיל יורדת בקצב מסחרר.

תמיד תוהה עם עצמי לאן זה עוד יגיע?, ומה יקרה כשזה יקרה לבת/ לבן שלי הפרטי/ת?, ולפני חודש זה אכן קרה (אפרט בהמשך).

רגע לפני שמסתיימת השנה הזו, שנה של חזרה לספסל הלימודים הפרונטלי, שנה שבה הם חזרו לשערי בית הספר, לפיזיות, לאנרגיה האנושית, לשיח פרונטלי יחד עם לא מעט חרדות חברתיות, הימנעות ופחד מא.נשים.אז עכשיו לתופעות החרדה החברתית, התחרות, ההשוואתיות יש מוקד התמודדות חדש.

מוקד של שיח מיני בוטה, החפצה, דרוג חיצוני, התנהגויות לא מותאמות גיל וכל זה קורה במרחב הבית ספרי, מרחב שאמור להיות תמים/ נקי/ מחנך/ מעשיר/ מכיל/ חומל/ מגן/ שומר וכו'.

המרחב הבית ספרי (כמו עוד הרבה מרחבים אחרים) הפך להיות לא מוגן, מחפיץ, מטריד, מכאיב ואפילו מסוכן.זה שיש שומר בכניסה, ומנהל/ת שמחכים בכניסה לקבל את פני התלמידים לא הופך את המקום הזה לבטוח לנפש שלהםן שנמצאת שם חשופה בלי שום הגנה.

אז שימו לב לכמה תופעות מטרידות במיוחד: תכירו את קבוצת הוואטסאפ לַמַנֹושְׁיָה למשל, יש קבוצה כזו כמעט בכל תיכון/ חטיבה תנסו להבין לבד את הבחירה של השם.רמז - שם כינוי לפות הנשיתזו קבוצה שבה הבנים של התיכון מדרגים את ה"בנות הכוסיות" של השכבה.

ככה הם מצמידים תגיות על הבנות, מדרגים אותן ומפרסמים את הדרוג, יש בנות שיודעות שהם בתחתית הרשימה, " הפחד הכי גדול שלי שידרגו אותי מעל 100, זה המספרים האחרונים ברשימה....." (עולה לכיתה י' תיכון ברעננה)ככה הן מתחילות להתעסק עם הגוף שלהן, הנראות החיצונית הופכת להיות זו שמנהלת את הנפש שלהן, הן מסתובבות בהפסקה כמו ב"חלון ראווה" ומצפות לקבל לייקים ודרוג שיאפשר להן להרגיש שוות, בעלות ערך ועוד.

ואם זה לא מספיק הדרוג שלהן ב"לַמַנֹושְׁיָה", אז כשהן עוברות במסדרונות בית הספר הן נתקלות בגניחות, כן כן בנים שגונחים!!, מבטים, היצמדויות"הוא כל הזמן גונח לי באוזן, הוא הילד הכי מקובל בשכבה, אני מפחדת לדווח עליו, הוא תמיד אומר שזה בצחוק ונצמד אלינו בהפסקות ....כיתה ח' כפר סבא".

התופעה הזו מנורמלת לצערי ועכשיו יש גם בנות שגונחות, כי זה הפך להיות בדיחה גרועה.

משם זה ממשיך לשיימינג ולעג ואלימות דיגיטאלית  "למי יש עליה? " - זו תופעה בטלגרם  שבה מחפשים נקמה, מחפשים תמונות ומידע על מתבגרות, משתמשים בתמונות שלהן מהרשת לצורך ביוש ונקמה. מטרידים אותן ברשת, לועגים וכו'.

 "הם לקחו תמונה שלי ושמו אותה בכל הפרופילים של הבנים בשכבה עם תמונה של שוטרת כוסית .... "  (חטיבת ביניים תל אביב) "שמו תמונה של הישבן שלי עם תמונה של איבר מין זכרי ושאלו מי לא ביקר אצל .....  (חטיבת ביניים רמת גן) העלו לסטורי , תוך כמה דקות היו להם 250 צפיות .... מאז אני לא קמה מהכיסא בכיתה כל היום ....".

נכון, גם אנחנו בשנות ה 80 צפינו בסרטים כחולים, אבל! ויש פה אבל גדול מאוד.סרטים כחולים זה לא פורנו של היום, מבטיחה לעדכן בפוסט על קטגוריות שיש שם בחיפוש. 

כשאנחנו רצינו לצפות בסרטים כחולים היינו צריכים להיות פרו אקטיביים ולבצע לא מעט פעולות כדי לצפות, זה מינן את הצפייה, זה השאיר אותנו במקום די בטוח רגשית, מקום שהנפש יכלה להכיל, לפרש ולקרוא מציאות בצורה נבונה יותר. 

כיום, כשגיל החשיפה לפורנו במדינת ישראל 2022 הוא גיל 8!!, כשיותר מ 80% מבני ובנות הנוער צופים בפורנו כל יום וכמה פעמים ביום, כשהמדבקות בקבוצות הוואטסאפ הם מדבקות פורנוגרפיות שנשלחות בלי בקרה ובלי רגשות. אנחנו לא יכולים להמשיך לטעון שזה תמיד היה ככה.

הרשת מספקת מצע פורה להחפצה, מיניות בוטה ופרוצה שאין בה כבוד ואין בה פתיחות יש בה פריצות ואלימות. והתפקיד שלנו לחנך! פשוט לחנך לאהבה, לראיית האחר, להקשבה לרגשות שלנו, לקבלת האחר, לכבוד וקצת צניעות, האמינו לי זה שומר ומגן, בדיוק כמו  שגם בושה במידה נדרשת מאתנו כדי להיות אנשים בוגרים ושלמים. 

כשאין קצת בושה אז ילד בן 12 קורא לבת שלי ומבקש ממנה שתמצוץ לו ! כן כן  מזעזע בהחלט, ומה שיותר מזעזע זה התשובה שקיבלתי מאימא של הילד הזה שטענה שהבת שלי הרביצה לו. 

אז ככה : מי שמכיר את הבת שלי יודע ומבין שאין מצב שהיא הרביצה לו, ואם היא הרביצה שירביץ לה בחזרה, ממתי ההגנה שלהם הפכה להיות כזו חסרת בושה? 

וכן זו המציאות של תלמידי בית הספר היסודי.זהו פרקתי תודה לכל מי שקרא עד פה והלוואי שנצליח להיות מבוגרים משמעותיים בחייהם של ילדינו, הלוואי שנצליח לחנך אותם לקצת כבוד לאחר ולעצמם.