קיום יחסי מין זה לא סימון V בצ'ק ליסט של גיל ההתבגרות
סיפור קליניקה בהמשכים עם מסר משמעותי על מיניות בריאה בגיל ההתבגרות היא הייתה בת 16 (לפני שנה),
כביבול מוכנה למגע מיניהרגישה שהיא חייבת "לעשות את זה", כולם עשו את זה רק אני לא..."אני לא מסוגלת יותר לשמוע את הסיפורים של כולן, התיאורים שלהן, התכנונים שלהן ורק אני סאחית, בתולה...".
מאותו רגע המטרה הייתה למצוא בחור שהיא תוכל לשכב אתו , לעשות V גדול ושמח בצ'ק ליסט של גיל ההתבגרות החדש, לספר לכולן ולהיות עכשיו "כמו כולן" "שווה" ולא זו האחרונה שלא הספיקה עדיין להיות עם מישהו רחנא ליצלן.
היו לי כמה שיחות אתה על מיניות, על הסכמה למול רצון פעיל, על התחרות הזו שיש בניהן וכמה היא לא רלוונטית, על פרטיות ואינטימיות, ובעיקר על התפקיד הזה של המיניות בחיינו, על המקום הזה שמיניות יכולה לתת לנו תחושת עונג, תחושת חיבור רגשי ותמיכה, רק שצריך לעשות את זה בזמן הנכון עם הפרטנר הנכון ועם הבשלות הרגשית המתאימה.
צריך לתת לרגשות להיחשף, לצוף לנו בגוף - קראתי לזה עירום רגשי ורק אחר כך אפשר להגיע לעירום הפיזי. כשזה לא קורה בסדר הזה זה הופך לקר, לטכני, למגע בלי רגש עמוק. ואז לרוב יש כאב, תסכול, ייאוש וזיכרון של חווית מיניות לא זוהרת בתודעה, וכמה חשוב שהפעם הראשונה תהיה כזו שהיא תרגיש באמת שווה ולא "שווה", נאהבת, מתרגשת ושמחה באמת בתוך הלב ולא עסוקה במה אני הולכת לספר עכשיו לחברות.
היא הקשיבה לי כאילו היא לוגמת כל מילה שלי לתוך הנשמה שלה, השיח מולה סבב רק על מה מיניות חיובית, עונג, אהבה, התרגשות ופחות על איום, סכנה, התנגדות וכו'.
לפני מספר חודשים היא נכנסה לסוג של זוגיות, חבר בגיל 16 וחצי, התרגשות שיא, פרפרים בבטן, התאהבות מתוקה של גיל הנעורים, כיף ענק.הם התקדמו להם בקצב שלהם ודי מהר הגיעו לרגע הזה שממש עוד רגע זה קורה, "הדבר האמיתי" "היעד"....היא הגיע אלי למחרת, בקשה פגישה דחופה, "ליאורה אני חייבת שתקבלי אותי היום", פניה עמוק ברצפה, הגוף שלה עצור, סגור, קשה והדמעות לא מפסיקות לזלוג להן.
היא עצרה, בקשה להפסיק, פתאום היא הרגישה שמעבר לכל החרמנות יש כמה מילים שלי שנשארו אצלה בתודעה, פתאום הרגשתי אני לא ממש מרגישה נח להתפשט לפניו, וגם הרגשתי פחד, והתחילו לצוף לי מחשבות מה הוא יחשוב עלי ומה הוא יספר לחברים שלו, והוא בתכל'ס לא כל כך התחשב בי הוא רק רצה להגיע לקטע הזה וזהו, וגם הוא שתה וודקה והיה כזה אגרסיבי, צחק כל הזמן, אז פתאום ביקשתי ממנו להפסיק וקמתי להתלבש.
עכשיו הוא לא מדבר איתי, בטח יספר לכולם שאני לא זורמת ...ברגע אחד היא הצליחה לנקות את כל רעשי הרקע ולהקשיב לעצמה, לצרכים שלה, לגוף שלה ובעיקר לנשמה שלה. ברגע אחד היא הבינה שעכשיו הזמן לעצור, פלי פחד ( אולי עם קצת חשש), לא לזרום אלא לבחור, לא לעשות כמו כולם אלא להקשיב היטב לעצמה, לא לרצות (ריצוי) אלא להתבונן למציאות ולקבל החלטה נבונה, כזו שתשאיר אותי בלי צלקות.
אז אחרי שהיא בכתה, רעדה, התרגזה אני חייכתי לי בלב, נישקתי אותה ואמרתי לה שאני כל כך שמחה שהיא הצליחה להקשיב לעצמה ברגע הנכון, ולעשות את ההחלטה הנכונה.ניתחנו כמובן את הסיטואציה, נרמלנו את הרגשות שלה, הכנסנו את הסיטואציה לאריזה בגודל הנכון, היא יצאה מהשיחה עם החלטה לספר לחברות שלה שהיא לא עשתה את זה כי היא החליטה שזה לא מתאים לה כרגע, היא ברגע אחד שתתה מיץ אומץ והחליטה לא להיות כמו כולן, להיות כמו עצמה ולהמשיך בקצב שנכון לה.היא יצאה מהחדר הסתכלתי עליה, ראיתי איך למרות כל הבכי והדרמה משהו בתוכה שלם עכשיו, יציב, כאילו היא קבלה אישור שהיא בסדר, החיבור של הרגשות שלנו לגוף שלנו ולהתנהלות שלנו מייצר תחושה של שלם, יציב ורגוע.לפני מספר שבועות היא הגיע אלי שוב, ספרה לי שעכשיו יש לה חבר חדש ועכשיו היא מרגישה שזה כן הזמן הנכון, ניתחנו יחד את הרגשות, הבנו יחד את התחושות שלה, בדקנו שהרגש מחובר היטב, שהרגש עירום, שהיא רוצה את זה ממקום של רצון פעיל ותשוקה ובלי קשר לתחרות עם החברות שלה."אני אפילו לא מתכננת לספר להן, זה רגע שלי ושלו...", אז היא יצאה לדרך לחוויית מיניות בריאה, חיובית כזו שתישאר אצלה כזיכרון חיובי ומרגש, זיכרון שילווה אותה גם בהמשך חייה הבוגרים, בלי כאב ( פיזי ורגשי), עם הפרפרים הנכונים בבטן ועם המון אור ויציבות רגשית.
היא התקשרה לספר לי שהיה פיצוצים, שמעתי את ההתרגשות הכנה שלה, דמעות של אושר זלגו בתוכי, במציאות של היום, אחד המקרים הכי משמחים עבורי, לדעת מתי זה כן ומתי זה עדיין לא , להרגיש, לחוות, ולא לזרום ולא להיות. מיניות בגיל ההתבגרות החדש היא מורכבת הרבה יותר ממה שהיא הייתה בגיל ההתבגרות שלנו אז בשנות ה 80.הצגת נתוני השימוש והמודעות