לא פעם שמעתי את המשפט "בנות זה של אבא..." ואולי יש בו משהו.
כשהן ממש תינוקות זה כיף ענק, האב'וש החדש כבר הצטרף לתפקידים המסורתיים של אימא – הוא מחליף חיתולים, עושה מקלחת, מבשל, ממש דמות שמתפתחת לה בשנים האחרונות ואם יורשה לי לפרגן להם, יש משהו מאוד מעורר השראה ביכולת שלהם להיכנס לתוך ה"חצר" של האימהות ועדיין להגיע לשם עם עצמם, כמו שהם, בדרך שלהם שיש בה משהו רגוע יותר, שקט פנימי נעים. כל זה מצוין עד שזה מגיע לרגע שפתאום לתינוקת הקטנה שלהם צומחים ניצנים, הגוף מתעגל, היא מקבלת מחזור, צומח לה שיער, ופתאום מילדה היא הופכת לנערה, ואב'וש קופא, עוצם עיניים ונכנס לסוג של חרדה תמידית.
הייתי בת 13, אהבה ראשונה, פרפרים בבטן, התרגשות מופלאה של גיל ההתבגרות, נשיקה ראשונה וקצב פעימות לב מואץ, מהול בסומק לחיים ילדי ותמים. חזרתי הביתה מוקסמת, מרגישה בתוך ענן של אושר, ואבא שלי חיכה לי בסלון החום עם הפרווה של פעם ושאל "איפה היית עד עכשיו?" (אז לא היו לנו ניידים). "היי, אבא, הייתי עם שרגא, טיילנו ברחבה של הקניון".
את המבט החשדני שלו, המבועת, החושש, אי אפשר היה להסתיר. היום, כשאני נזכרת ברגע ההוא אני מבינה כמה הוא דאג ופחד ולא היו לו את המילים לומר לי את זה. המבט שלו שמהול בפחד נצור בי עד היום. למחרת שוחחנו, שרגא ואני, בטלפון, שיחה של מתבגרים מאוהבים.
לא הייתה שם מיניות ולא גסויות, הייתה שם שיחה על נשיקה, על היכרות עם הגוף שלנו, על אהבה ועל רצון להיות יחד. כשסיימתי את השיחה והגעתי לסלון, אבא שלי הודיע לי שאני לא נפגשת יותר עם שרגא, לאחר שצותת לשיחה (פעם זה היה אפשרי, בטלפון הקווי של הבית).
אני זוכרת את המבט שלו: "אמרת לי שטיילתם בקניון... אני לא מוכן שתיפגשי איתו יותר". הוא אפילו לא היה מסוגל להסתכל לי בעיניים ולדבר איתי על נשיקה, מיניות ועוד. כל אלו היו תפקידיה של אימא שלי, שגם לה היה קשה מאוד לשוחח על הנושא הזה, ואני נשארתי בתוך השתיקה, מנסה להבין את התמונה הכוללת לגבי עצמי, לגבי התחושות שלי, לגבי מיניות ובכלל.
אז הינה כמה טיפים חשובים לאבא שרוצה להיות שם ולתת מידע, להיות שותף לחוויות של המתבגרת שלו, להתרגש איתה יחד ולתת לה כלים שישרתו אותה במיניות הבוגרת שלה.
השיח הזה, דווקא עם אב'וש, יכול לספק גם זווית חיובית למיניות, זווית שלא עוסקת רק בפחד מהיריון, ניצול וכולי, הזדמנות לתת גם צבע אחר לשיח הזה ולחבר את המיניות לעונג, לחיובי, לשמחה, לאהבה.
וכן, זה לא מוזר שאבא ידבר עם הבת שלו, בדיוק כמו שזה בסדר שאימא תדבר עם המתבגר שלה. זה בסדר גמור כל עוד השיח מותאם לגיל, למערכת היחסים בין המתבגרת לאבא, והכי חשוב – למוכנות הרגשית ולפתיחות לשוחח על הנושא. זו נקודת המוצא שממנה צריך להתחיל לבנות את הגשר.
אנחנו צריכים להשתחרר מהפחד של היריון, אונס, ניצול מיני וכולי ולהכניס לתודעה שלנו גם חוויות של עונג בהקשר של מיניות, להרחיב קצת את התפישה המחשבתית האבהית של "אני יודע מה בנים רוצים" ולחשוב שגם בנים רוצים מגע מיני שמגיע ממקום של אהבה וחיבור, ולא רק ממקום של חרמנות וסיפוק היצר.
אם אב'וש יצליח להתבונן על בתו נהנית מהמיניות שלה ומהגוף שלה, יהיה קל יותר לקיים את השיח הזה ממקום יותר חיובי ופחות ממקום של פחד וסכנה. לאבא שלי הייתה בראש תמונה עם פריים מאוד מצומצם על מיניות.
בפריים הזה היו רק היריון ואימהות. גם החגיגות סביב קבלת המחזור החודשי היו סביב התעודה והאישור לכך שנוכל ללדת ילדים ולהיות אימהות, לקיים את מצוות פרו ורבו.
לא הייתה שם לרגע אחד שמחה על יכולתנו ליהנות מהמיניות שלנו. גם היום יש אבות שזו התמונה שיש להם בראש, ואם נרצה לשנות אותה ולהוסיף לה קצת עומק, רגש, עונג, שמחה נצטרך להתחיל במילים, במילים האלו שהלוואי שהיו לאבא שלי כשהוא הבין שהתנשקתי עם שרגא בפעם הראשונה, את המילים האלו שיחליפו את הפחד והמועקה ואת סרטי האימה שרצים לאב'וש בראש בתסריט של רגעי אושר, התרגשות ופרפרים בבטן. אז עכשיו, כשאב'וש קצת הפשיר, ובדמיון שלו יש גם חוויה של חיזור ואהבה ובכלל, סצנה חיובית ולא מאיימת, בואו נמצא את המילים שמחוברות לתמונות של עכשיו ולא של פעם, לתחושות חדשות שיאפשרו לנו להתגבר על הפחד וגם על הבושה והמבוכה מול המתבגרת שלנו.
בשלב הזה שבו הן הופכות לנערות ונפרדות מהילדות, הגוף שלהן מתחיל להשתנות, להתפתח מינית. אנחנו, ההורים, משדרים לעיתים מסרים שעלולים להתפרש כאילו הגוף שלהן הפך עכשיו למוקד סכנה. בשונה מבני הנוער שמתבגרים ולא זוכים ל"אזהרת מסע" על הגוף שלהם, למתבגרות שלנו אנחנו דואגים לאותת במשפטים כמו "תיזהרי לבד בלילה, שימי לב לא ללכת במקומות חשוכים" והמשפט של אבא שלי, "תשתי רק מפחית סגורה, שלא ישימו לך משהו במשקה", צרוב לי היטב בתודעה.
אז הגוף שלהן מאותת להן פיזית והורמונלית, והמסרים שלנו מאותתים סכנה ומה הן? מה קורה אצלן בתוך הרגשות? הן מתבגרות מבחינה מינית ומתחילות להרגיש משיכה, מיניות, חשק מיני, גירוי מיני, כשבראשן יש כל הזמן "אזהרת מסע". חלקן גדלות כשהן בצומת מבלבל, כשמצד אחד הן רוצות להכיר את גופן וליהנות ממנו, ומצד השני הסכנה ואולי אפילו הפחד מאותתים כל הזמן עם צ'קלקה אדומה. אז איך מקיימים את השיח הזה, שבין אב'וש למתבגרת שלו, שיח שמטרתו, מעבר לתמרורי האזהרה והשמירה, גם שיח שמעודד מיניות חיובית שמתחברת לעונג ולהנאה?
אחרי שהרחבתם את העדשה ואתם כבר מסוגלים לראות את המתבגרת שלכם בבגרותה המאוחרת יותר נהנית ממגע מיני, והרי כולנו רוצים שהן יהיו מאושרות ושמחות בגופן, ירגישו ראויות, לא מרצות, יפות ומושכות. הינה, עכשיו אפשר לשחרר קצת את הפחד ולגעת בנושא הכל כך מפחיד הזה, וזה חשוב כל כך כי החיבור שלהן לעצמן, לאהבה עצמית, מתחיל ממש עכשיו יחד עם ההתפתחות המינית והפיזית. בשיח עם המתבגרות שלהן, אימהות יכולות להיות בסוג של הזדהות עם הבנות, בנושאים כמו המחזור החודשי, הסרת השיער, שימוש בפדים וכולי, אבל לאב'וש יש תפקיד אחר.
אבוש יכול להביא את נקודת המבט הגברית, וזה הדבר הכי עמוק ומשמעותי שהמתבגרת שלכם יכולה לקבל מכם, מין חותמת משמעותית שאתם יכולים לתת לה בשלב הזה, של הבלבול, שבאמצעותה אתם יכולים לייצר גם סוג של שקט.
כשאבא שלי אמר לי "את לא נפגשת איתו יותר", הבטן שלי התהפכה. הבנתי שאני צריכה לפנות בצומת של הבלבול לצד של "הגוף שלי הוא סכנה" ולא לצד של "עונג והנאה מהגוף שלי".
כשאתם תהיו שם עם מבט קורן ותנו להן אישור ליהנות מעצמן יחד עם מסרים של שמירה, הן יהיו בטוחות יותר בגוף שלהן וכשיגיעו לצומת של הבלבול, הן ילכו בטוחות יותר לצד של העונג, הצד הזה, שבו אתם רוצים לראות את המתבגרת שלכם בסופה של הדרך. כשאתם שם, מחייכים ומאפשרים, במקום זרעים של פחד, אשמה והסתרה, אתם זורעים זרעים של ביטחון, יכולת להקשיב לעצמי, עונג ובעיקר נקודת ייחוס משמעותית, עוגן יציב שדרכו המתבגרת שלכם תדע לבחור בין הטוב לרע.
זה מתיישב על שכבת מגן הנפש וננעץ בה להמשך חייה, מגן עליה הרבה יותר טוב ממסרים שמתמקדים בפחד ובסכנה. הינה חמישה כללים חשובים לניהול השיח הזה, ושימו לב: זה שיח ולא "בואי לשיחה", שיח שמטרתו לתת מידע, להכיל רגשות ולהיות המציל שיושב בסוכה, רואה, שומר, מכוון, חבר טוב ויציב שהעיניים נשואות אליו כדי לדעת מתי לפנות ימינה ומתי שמאלה בצומת הבלבול.