5 כללי הברזל להצלחה אושר ורווחה נפשית
אושר, הצלחה, רווחה נפשית וכסף
כולנו רוצים לגדל ילדים מאושרים, שמחים, מצליחים...
בעידן הנוכחי שבו הכל גלוי ופתוח אנחנו נדרשים כל הזמן לתחזק את ה"אושר", עסוקים כל הזמן ברמת הלייקים, העוקבים, התמונות, ה LOOK ועוד ועוד.
אבל, האם זה המדד שלנו לאושר האמתי ?, האם כך נראית רווחה נפשית?, האם ככה נראית הצלחה ?
מה משמעות הכסף במשוואת הרווחה הנפשית, האושר וההצלחה?
אז זהו, כנראה שכסף הוא לא מדד להצלחה ובטח שלא לאושר, גם לא המצב של האזור, גם לא העוני - האמונה באדם הוא המדד להצלחה של עצמו.
אז בואו נלמד קצת מכמה עובדות וכמה מחקרים שמעידים בצורה ברורה מה גורם להצלחה ואושר גם כנגד כל הסיכויים.
מה משמעות השפע, הכסף, סיפוק צרכים מיידי, העדר תסכול, פתרון בעיות ועוד.
אז נתחיל בסיפור אוטוביוגרפי על אישה מיוחדת במינה בשם מארווה קולינס. מרווה נולדה בשנות ה - 30 באלבמה, דרום ארצות הברית.
לאבא אפריקאי אמריקאי ולאימא אינדיאנית. בזמן ובמקום שבו היא נולדה הייתה הפליה, גזענות, עוני, חסר.... בעצם כל התשתית להעדר אושר והצלחה.
בתוך כל המצב הקשה הזה והמציאות הלא פשוטה הזו אבא של מרווה האמין בה, אמונה אותנטית אמתית, הוא תמיד אמר לה " את יכולה להיות מזכירה גדולה".
עבור אישה שחורה בזמן ההוא במקום ההוא זה ניפוץ של תקרת הזכוכית, אם לא ניפוץ של תקרת הבטון.
עם האמונה הזו גדלה מרווה למדה והפכה למזכירה. אז, היא הבינה שהיעוד שלה בחיים הוא להיות מורה, זה היה כל חלומה.
כסף ללימודים לא היה לה והיא התחילה ללמוד קורסים במסגרת לימודי ערב תוך כדי עבודה עד שהשלימה את תעודת ההוראה שלה. התחתנה ועברה לשיקגו יחד עם בעלה.
הם הגיעו למקום קשה מאוד - מקום של פשע, סמים, אלכוהול, ובעיקר מקום חסר תקווה כפי שמרווה מספרת.
התקווה המרכזית של המורים הייתה להצליח להשאיר את את התלמידים כמה שיותר זמן בבית הספר כדי שלא ילכו לרחובות, לפשע, לסמים , לזנות.
תלמידים בבית הספר הזה בשיקגו היו מצליחים בקושי לסיים כיתה ד' והוגדרו כ unteachable, מארווה מגיעה לבית הספר ומתחילה ללמד בכיתות א' - ד'
האמונה שלה אומרת -"דברים יכולים להיות אחרת", "שינוי הוא אפשרי" והיא יוצאת לדרך
כל בוקר היא אומרת לתלמידים את המשפט הבא:
WE ARE GOING TO DO ALOT OF BELIIEVING IN OURSELVES
בנוסף למשפט הכל כך חזק שהיא אומרת לתלמידים כל יום כל היום, היא מעודדת אותם לקחת אחריות. במקום להאשים את המצב, את המדינה, את ההורים, את ראש הממשלה פשוט לקחת אחריות על החיים שלהם, " העתיד שלכם תלוי בכם" " אני מאמינה בכם" - זה המסר שהתלמידים שהורגלו לחיות בקורבנות שכולם אשמים וזה המצב מקבלים מידי יום ופתאום מבינים שיש דרך אחרת, דרך של לקיחת אחריות.
במקום שבו אי אפשר היה לראות את האור בקצה המנהרה כי לא הייתה מנהרה. היא בונה להם מנהרה בצורה של לקיחת אחריות על החיים שלהם ומראה להם את האור.
עם האמונה בהם, עם הקשיחות והרבה כבוד אליהם מתחוללים נסים. ילדים שהוגדרו unteachable מסיימים יסודי ועולים לתיכון, ילדים בכיתה ה' קוראים שייקספיר, עושים מתמטיקה של תיכון.
לצערי,כמו בהרבה סיפורי הצלחה, במקום לטפח את המדיניות של מרווה - מתחילות שמועות ברחבי המדינה, האשמות שמרווה משתמשת בכוח.
מארווה עוזבת את בית הספר, פותחת בית ספר אצלה בבית, במטבח שלה, עם 8 תלמידים ( 2 מתוכם הילדים של מרווה), כל מי שנופל ממערכת החינוך מגיע למרווה, מפלט בהחלט אחרון.
כשאין מקום במטבח הביתי הם עוברים לצריף בשיקגו - חום אימים בקיץ, קר מאוד בחורף - אבל ממשיכים בכוח האמונה והרצון.
כל התלמידים של מארווה מסיימים תיכון הולכים לאוניברסיטה ומוציאים תואר!
מארווה חיה בעוני, כל הילדים שמגיעים אליה לא מסוגלים לשלם לה ואז קורא המהפך הגדול:
1979 - תכנית טלוויזיה עושה כתבה של 12 דקות על הגברת מארווה קולינס - על הנסים שהיא מחוללת.
1980 - יוצרים על מארווה סרט הוליוודי
1980 - מארווה מקבלת טלפון מהנשיא רונלד רייגן שמציע לה את משרת "מזכירת החינוך של ארצות הברית" - הנבואה של אביה.
מסרבת ונשארת בכיתה ללמד כי היא מאמינה שזה היעוד שלה
8 שנים לאחר מיכן 1988 מקבלת מהנשיא גורג' בוש האב - שוב הצעה למשרת "מזכירת החינוך של ארצות הברית".
ושוב מסרבת ואז ב 1995 מקבלת מפילנטרופ אמריקאי 100 מיליון דולר והיא פותחת בארצות הברית בתי ספר, מכשירה מורים ומפיצה את ההצלחה בכל רחבי ארצות הברית
אז מה היה שם ?, מה עשתה הקוסמת מארווה קלוינס ?
היו לה 5 כללי ברזל שהפעילו את השיטה שלה, אנחנו כהורים וכמורים יכולים וצריכים להשתמש ב חמשת הכללים הללו ולהאמין בהם כדי לחולל שינוי, כדי לאפשר הצלחה , אושר ורווחה נפשית.
אף אחד מהכללים הללו לא שייך לשפע, לממון, למעמד - כולם שייכים לאמונה, לאותנטיות ולהשקעה לטווח ארוך
אז בואו נתחיל:
1. ציפיות גבוהות - מארווה קולינס יישמה את אפקט פיגמליון הרבה לפני שהוא נחקר. היו לה ציפיות גבוהות מאוד מהתלמידים שלה המשפט WE ARE GOING TO DO ALOT OF BELIIEVING IN OURSELVES היה חלק ממנטרה שהייתה בראשם של התלמידים. יחד עם זה היא שמרה על אותנטיות, היו לה ציפיות גבוהות במה שהם היו מסוגלים לעשות, היא מצאה את הניצוץ הקטן הזה בחושך המוחלט, השקתה אותו, העצימה אותו, טיפחה אותו והאמינה בו.
2. חיובית מציאותית - מארווה התמקדה במה שיש, ושם באבלמה בשנות ה 30 היה קשה מאוד להצביע על מה שיש במובן החומרי, לא היה על מה להצביע, היא חיפשה בנפשם של הילדים, באישיות שלהם את מה שיש, השקתה את זה, נתנה לזה לצמוח ולפרוח לאורך זמן ובעקביות.
3. נטילת אחריות - מארווה עודדה אותם לצאת מהקרבנות. העבירה אותם ממצב של האשמה למצב של לקיחת אחריות. המדינה, העולם, ההורים כולם אשמים. אנחנו יכולים וצריכים לקחת אחריות על עצמנו. "אף אחד לא בא ....." Nobody's coming , לא הבוס, לא ההמשלה, אף אחד - לוקחים אחריות על החיים שלנו. הילדים התחילו לקחת צעד חשוב מאוד בבניית הדימוי העצמי שלהם, דימוי עצמי אותנטי.
4. גבולות וכבוד - קשיחות וכבוד- מארווה הייתה מורה קשוחה מאוד שהציבה לתלמידים גבולות ברורים לצד דרישות גבוהות. בנוסף לאלו, מארווה רכשה כבוד גדול לילדים. אחד המנבאים הטובים ביותר לכישלון מנהיגותי זה " שהדבר החשוב ביותר למנהיג יהיה שיאהבו אותו", מנהל או מנהיג שחשוב לו שיאהבו אותו מנבא לעצמו כישלון מנהיגותי.
כמנהיג ומנהל בדיוק כמו הורה ומחנך לפעמים צריך לעשות דברים שהם לא פופולריים. כדי להצליח לאורך זמן מנהיג, מנהל, מורה, הורה צריכים להבין שלא תמיד יאהבו אותם. ותפקיד הפופולריות פה לא רלוונטי להצלחה במילוי תפקידנו.
אין הורה שלא רוצה שיאהבו אותו, צריך לקבל לפעמים במעלה הדרך החלטות שהילדים לא יאהבו, המפתח להצלחה הוא לעשות את הדברים הנכונים בדרך של כבוד לילד.
5. מיקוד בחוזקות - מארווה האמינה שלכל ילד יש חוזקה, היא האמינה בזה בכל ליבה והיא חיפשה את החזקות של כל ילד ואותם היא העצימה בצורה אותנטית וישירה, השקתה אותם כל יום כל היום ונטעה בהם אמונה.
היא לא אמרה לתלמיד שאין לו יכולות מתמטיות שהוא יהיה גאון המתמטיקה. היא חיפשה במה הוא טוב, מה החוזקות שלו ואותם היא העצימה, היה חיבור למציאות מאוד חזק שאפשר לזה להצליח.
הווארד גרדנר
הווארד גארדנר " השאלה היא אינה האם היחד הוא חכם או לא, אלא באיזה תחום הילד מוצלח"