כן אבא, מהורים שקופים להורים מנהיגים

כן, אבא!

בילדות שלי המשפט הזה “לתת כבוד לאבא”, “כביסה מלוכלכת מכבסים בבית” ועוד הרבה משפטים כאלו 

היו חלק מהעוגנים עליהם גדלתי כילדה בשנות ה 80.
הורה היה הורה, סמכות הייתה סמכות' בלי עוררין.
הסמכות הזו, החד משמעית הזו התערערה באופן כמעט מוחלט בעשור האחרון, 

בילדות שלי הסמכות ניתנה לפי תפקיד. הורה, מורה, מנהל, רופא = כבוד.
לא העזתי למרוד, הכל היה מאוד ברור וחד משמעי .
לא פעם אני שומעת הורים שמגיעים אלי, “אצלי בבית זה לא היה ככה”, “גם אני הייתי ילד היה לי כבוד להורים שלי”. היום זה לא עובד ככה.
היום אין יותר תמימות דעים לגבי ה”חוק” הזה שתפקיד = כבוד.
בילדותי ל”חוק” הזה הייתה תמיכה ממערכת החינוך, מהקהילה, מההנהגה.
החוקים של הסמכות של פעם, 

הסמכות שאני הכרתי כילדה נשענו על דיסטנס, עונשים, יראה (יראת כבוד) וחיסיון מוחלט בלי ביקורת. 

החוקים האלו לא קבילים היום. סט הערכים התרחב, השתנה.
התקדמנו מאז, אם לא בתודעה אז במציאות, הזמן חלף עבר לו ולמילה סמכות/סמכותיות הצמידו מילות גנאי.

בדרך לאיבוד הסמכות' חשבנו שהסמכות היא זו שמסלילה/ מקבעת ומגבילה את הצמיחה של הילדים 

"לא מאפשרים להם להשמיע את קולם" - אלו היו הקולות שעלו 

יש בזה מן האמת,

אני מאמינה שכל אחד צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו 

ושלכל אחד צריך להיות החופש לבחור את האהבות שלו ואת התשוקות שלו,

שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם הצרכים / המחשבות של בעל הסמכות = אבא , אמא, מורה, השקפת עולם, תרבות וכו'

הסמכות החדשה

היינו מלאים בכוונות טובות, שינינו גישה

תפקיד ההורים הפך להיות מתפקיד של בעל סמכות (וגם אחריות) לתפקיד של אהבה, עידוד, הבנה, הכלה, ומתן חופש מלא.

זזנו, מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה 

במקביל, יצאנו לתרבות של "שפע" 

נכנסו למירוץ עכברים שבו אנחנו רצים כל היום בלי נשימה 

הנוכחות שלנו בתוך הבית הצטמצמה

מדד הלחץ והעצבים עלה 

אנחנו טרודים, עייפים, מתוסכלים, מוסחים 

אז התחלנו גם לתת פיצויים
ככה אנחנו משתיקים את רגשות האשמה שלנו ואת נקיפות המצפון 

כל אלו יחד גרמו לנו לאיבוד הסמכות ההורית שלנו, 

נשארנו בלי כלים, רק עם מילים והרבה חפירות

 "דעת הקהל", התרבות שתמכה בסמכות זזה לקצה השני, 

פתאום כל דבר שלילי שקרה נקשר מיד לסמכות - אפילו קראו לזה סמכותנות

ו"התרופה" לסמכות היא שחרור מוחלט של הסמכות 

חשבנו שלגדל ילדים בלי סמכות עם המון הבנה, הכלה וכל שאר מילות היופי 

והליקופטר מפטרל מעל יצמיחו ילדים מוצלחים יותר 

נראה לי שטעינו 

כל המחקרים של השנים האחרונות מראים שחינוך ללא גבולות וללא סמכות גורם לאלימות, נשירה ממסגרות, שימוש בסמים , עבריינות והפקרות מינית 

והכי עצוב לדעתי, ילדים גדלים בלי ערך עצמי, עם דימוי עצמי נמוך, מועקות, פחדים והרבה תסכול.

סמכות חדשה

כשאין תרגול של חוקים ומסגרת בתוך הבית (מגרש האימונים לחיים) - יש קשיי הסתגלות, קושי להישאר במסגרת. 

כשיש שפע שהופך לפשע של עידוד ותמיכה שהם לא אותנטיים : נסיך, מלך , דוכס ( תארים שמלמדים את הילדים שהם מרכז העולם)

כהליקופטר מוזנק לשמיים בכל הזדמנות לצורך הגנה, כאשר לא מאפשרים התמודדות, כישלון, התגברות והצלחה

בעצם אין התמודדות של ה"אני" בשום מצב, התוצאה היא ערך עצמי נמוך, 

כשאנחנו עסוקים בשירותים מיותרים: הסעות, שירות חדרים, שירות ניקיון, מלצרות

אנחנו, מטוב ליבנו מייצרים נכות, הימנעות, תקיעות וחוסר מסוגלות 

איך בונים דימוי עצמי ?

דימוי עצמי נבנה מהיכולת של אדם להתגבר, לעבור מכשולים, לשרוד תסכולים ולהתמודד
דימוי עצמי נבנה על ידי תחושת מסוגלות, נחיצות ושייכות 

הסמכות ההורית החדשה לא מאפשרת התגברות על מכשולים, תחושת נחיצות וערך עצמי 

הסמכות החדשה דוגלת בהסרת כל מכשול וכל קושי מדרכו של הילד, 

התחושה של ההורים שאם הם לא Hהפכו למפלסת קשיים הם הורים לא מספיק טובים.

"אני אעשה הכל עבור הילד שלי", "את הירח והכוכבים אני אוריד לו "

המשמעות של האמירות הללו, הן לא מאפשרות לילד לחוות חוויה של כורח , ובלי כורח אין התפתחות 

חוויה של חוסר, איפוק, דחיית סיפוקים היא חלק מבניית "עמוד שדרה" , ביטחון עצמי ויכולת התמודדות עם אתגרים

הסמכות הישנה התערערה בלי יכולת לשקם אותה, 

ואולי לא צריך לשקם אותה, אבל סמכות הורית כל שהיא חייבת להיות בכל בית גם היום.

סמכות הורית שתאפשר לנו כהורים להיות משמעותיים בחייהם של ילדינו, שתאפשר לנו להשגיח, לשמור, לכוון ולהוביל אותם בדרך הנכונה

המרכיב של נוכחות הורית הוא המדרגה הראשונה של בניית הסמכות שלנו, 

בלי הגברת הוכחות פיזית, קשובה, מכילה לא נוכל לייצר סמכות הורית 

אי אפשר לגדל ילדים בשלט רחוק.

המסר שצרי לעבור לילד הוא חד וברור:

"אני ההורה שלך ואני נשאר ההורה שלך - אני לא חבר שלך, לא זורם אתך, לא מגניב , לא COOL אני הור

אני תמיד ההורה שלך, גם כשקשה לך וגם כשלא מתאים לך.

אני לא מועמד לפיטורין, לא יוצא לחל"ת, אי אפשר להתפטר ממני, להרחיק אותי או להפסיק את הפעילות שלי בדרך כל שהיא.  

כשזה המסר שמועבר - הילד ירגיש שיש שם הורה שניתן להישען עליו, 

וזה מה שילד צריך, כך ההורה יוכל לקבל את מקומו בחזרה.

בתוך ליבנו, יש כל הזמן שיח של חזק וחזק, מנצח ומפסיד, אני והוא - זה שיח של כוח.

לא פעם אני שומעת הורים בקליניקה "אם אני לא אעניש אותו עכשיו הוא לא ילמד", "אני אראה לו אחת ולתמיד"

המשפטים האלו הם משפטים שמנציחים את הסמכות הישנה של פעם שמקורה היה כוח 

היום כדי לקבל סמכות אנחנו נדרשים לעצמה פנימית , הנהגה והמון שליטה עצמית

השיח הפנימי שלנו צריך לשנות את המנגינה להרמונית יותר

היחס בן הורה לילד לא נמדד בניצחון או הפסד של אחד הצדדים 

כשאני כהורה משתמש בכוח, מאיים, צועק,מקמט את המצח ומרים עיניים 

אני משדר את הזעם שלי בכל הגוף, התוצאה היא אפס או אחד 

הכנעה או השפלה תמיד ישארו נחלת אחד הצדדים,

כשאחד הצדדים נישאר "קטן"/ "מובס" / כנוע - לא השגנו את המטרה 

הורה שרוצה לעצב את הסמכות ההורית שלו בעידן החדש החוויה שלו לא יכולה להיות תלויה בשליטה על הילד 

אנחנו כהורים לא  שולטים על הרגשות שלו, על המחשבות שלו ועל התגובות שלו

אנחנו שולטים רק על התגובות שלנו 

כהורה אין לנו יכולת (וגם לא צריך) לעצב את האהבות/ התשוקות/ המחשבות של ילדינו - זה מועד לכישלון 

אני כהורה בסמכות החדשה נדרש להרבה צניעות, קבלה, כבוד,שחרור עוגנים ותפיסות עולם ישנות

ויחד עם זאת המסר הוא אני פה משגיח, מטפל, נותן דגומה אישית, מחזק, מפרגן - אני לא במקומך אני אתך

הסמכות היא העוצמה של ההורה ולא הכוח שלו וכך צריך להשתמש בה

אהבתם? מוזנים לכתוב לי בתגובות למטה 

רוצים לקרוא עוד - הנה פה יש קישור ישירות לבלוג על גיל ההתבגרות