בלוג - מתבגרים על זה #סמכות הורית

מתבגרים בעידן החדש מתקשים מאוד לקבל סמכות, ההורות העדכנית מקדשת את צרכי הילד ויחד עם זאת חשוב שנבין שאחד הצרכים הבסיסים של מתבגרים הוא גבול ברור ושומר. איך מייצרים גבולות בגיל ההתבגרות כנגד כל הסיכויים ומאפשרים למתבגרים שלנו לגדול יציב, בריא ונכון. איך אנחנו נשארים בזירת ההורות כאשר אנחנו משמעותיים עבורם ובעלי יכולת השפעה על עיצוב אישיותם הבוגרת?. 10 טיפים להצבת גבולות בגיל ההתבגרות

לחומר אין נשמה, אין בו עומק, הוא שטוח בלי רגשות, הוא חפץ. ההבנה שחפץ או חומר מייצרים עבורנו תחושת ערך, מעסיקים אותנו במחשבה, גורמים לנו להיות עצובים, כועסים, מתוחים ועצבניים ואולי גם שמחים לרגע אחד היא נקודה משמעותית לשיח עם ערכים, על מהות הרכישה, מה היא מייצרת עבורי ולמה אני כל כך "חייב/ת" את זה. ולמה כאן ועכשיו, דחוף, מיד וכו'. חגיגות הקניות הרבות, בלאק פריידי, יום הרווקים הסיני, סיילים מטורפים שמשגעים את בני ובנות הנוער, מייצרים ויכוחים, קושי, הוצאת כספים מרובה, תסכול שלנו כהורים למול הצורך לרצות ולפצות אותם היא סוגיה חשובה לשיח. בסופו של יום שום רכישה לא יכולה למלא את הנפש בתחושת ערך, אושר לא יכול להיות מוצג לרכישה, חייבת להיות בו תחושת משמעות פנימית. כל הדרך אל הפייק אושר רצופה בכאב ובתסכול. איך נכון להתנהל למול ההתמכרות לשופינג- כנסו לקרוא

כוחנות וסמכותנות כלפי בני נוער ככלי טיפולי/ חינוכי בעיקר מייצרים ניכור וריחוק. זה בדיוק המקום שבו אנחנו הורסים את מערכות היחסים שלנו עם היקרים לנו מכל, במקום לבנות בתוכם את ה"קול הפנימי" הזה שיצעק מתוכם וישמור עליהם. סטירה מייצרת עלבון שנרשם בגופם. סיפור קליניקה מרגש שמאפשר ללמוד איך עוצרים את הזעם, מתגברים עליו וממשיכים לבנות גשר יציב בינינו ובינם.

הטרדה מינית ברשת - מה המציאות האמיתית ? איך מדינת ישראל שומרת על העבריינים? איך החוק מאפשר להם להמשיך להטריד? איך החוק שומר על הפדופילים ועברייני המין ?. החקיקה לא שומרת על בני ובנות הנוער מפני הפגיעה מינית/ הטרדה מינית. יש לנו בהורות של העידן החדש אחריות להיות שם ולשמור - 10 כללים שחשוב שתבינו על התנהלות הורים במקרה של הטרדה מינית/ פגיעה מינית ברשת או בכלל. וגם איך למנוע ולשמור עליהם/ן מנקודת האל חזור הזו.

הסמכות ההורית בעידן הנוכחי הפכה לשיח מרכזי, מתוך רצון לתת מקום לילדים,חופש,בחירה וכו' אפשרנו להם חופש מלא ללא אחריות. זה הוביל את חלקנו לאיבוד שליטה ולאבדן הסמכות ההורית שלנו. אנחנו מנסים בכלים הישנים של פעם לפעול במציאות חדשה שבה אין משמעות לכוח. איך מייצרים סמכות הורים שמאפשרת לנו להיות רלוונטיים ומשמעותיים בעידן הזה, חובה לכל הורה

חרם שקט ונוכח בעוצמה, כזה שמתרחש בלי מילים, נוכח במלוא העוצמה, מתיש את הנפש, משאיר אותה בודדה מול התעלמות, מול שקט רועם ושורט, שקט שכל הזמן מזכיר שאת לא חלק מהלהקה, מהמנגינה של הכיתה, את לא שייכת, מוזרה, אחרת. היא הגיעה לחטיבה ונכנסה לכיתה שבה החליטו שהיא אוויר, שהיא לא קיימת, הכל נעשה בשקט מופתי שמגיע בצורה של התעלמות טוטאלית. היא מתהלכת ככה כמו שקופה שנתיים, מנסה לקלוט מבטים, לייצר תקשורת, להתחבר, להיות חלק ובשום מקרה היא לא מקבלת מענה או הושטת יד.

פרטיות בגיל ההתבגרות - זכות נרכשת או זכות מקודשת ? בהחלט מגיעה להם הפרטיות שלהם, צריך לאפשר להם את המרחב הפרטי שלהם, מרחב שבו הם יכולים לפתח את האינדווידואל שלהם, לחוות, להתנסות, להבין את המציאות ולתרגל את החיים. ויחד עם זאת, במציאות שבה עולם הילדים התערבב היטב עם עולם הבוגרים, במציאות שבה הגבולות הוסרו, הסמכות הפכה להיות מילה גסה, מרחב הפרטיות כבר לא קיים, הן והם נמצאות/ים בתוך ה"כיכר עולמית", חשופות/ים כמו ב"חלון ראווה",ובנוסף לכל אלו גם זירת החיים הפכה להיות מגוונות ופרוצה. חשוב שנכיר כהורים מה פוגשים שם במרחב הפרטי שלהם.

איך ניראה המימוש העצמי היום? מימוש עצמי מגיע היום דרך הרצון להיראות, להיות "שווה", מפורסם, שידברו עלי, שיעשו לי לייקים, "מקובל", יסגדו לי, יתנו לי תשומת לב בכל דרך אפשרית. השיח של ילדים ומתבגרים היום הפך להיות כזה שהמימוש העצמי והרצון להגשים חלומות גדולים וגרנדיוזים מגיע דרך הרשת, כאשר אתה מאחורי פילטר (מאחורי הקלעים) אבל ממש במרכז העניניים. והבנה חשובה ומשמעותית, הילדים ברשת מקבלים שטיפת מח ברשת שמייצרת מין הבנה מעוותת שבה כולם יכולים להיות נועה קירל, עומר אדם או כל כוכב אחר ברגע אחד בלי יותר מידי השקעה.

היא לא מתקשרת עם אף אחד בבית, אין לה חברות, היא כל היום בחדר עסוקה באיפור , בעיקר שחור, בבגדים מוזרים. היא בת 14 והיא לא עושה כלוםםםם לבד, אפילו לגשת למכולת היא לא מוכנה, לנסוע באוטובוס זה אחרי שכנועים מטורפים, להיכנס לכיתה, לכתוב בקבוצה, מפחדת מהעולם, פשוט סיוט, אנחנו חווים סיוט.הטיול האחרון שלנו היה זוועה, הרגשתי כאילו אני סוחב איתי תינוק שלא מסוגל לעשות כלום וכל הזמן מתלונן, דובון לא לא כזה, כפוית טובה. אני נשבע שאני לא יוצא עם המשפחה הזו במיוחד עם אלה (שם בדוי) לנופש יותר, בטח שלא לחו"ל. זהו נשברתי ממש, ואני אדם חזק.