התפקיד ההורי הוא תפקיד של ג'ירפות, תפקיד שבו אנחנו צריכים לחנך היום, לנטוע היום זרעים של הבנה וערכים כדי לגדל ילדים בוגרים ומצליחים בעתיד, החינוך שלנו כהורים למתבגרים היום תפקידו להכין אותם לחייהם הבוגרים.
תפקידו של החינוך הוא לתת להם כלים, כוחות, הכרות עם מי שהם כדי שיוכלו לגדול להיות אנשים בוגרים עצמאיים, מצליחים וכל דבר אחר שנרצה שהם יהיו.
לכן אנחנו צריכים תמיד להתבונן לאופק ולייצר שם את התמונה הזו שבא אנחנו רואים אותם גדולים בכל המובנים.
הצלחה בגידול ילדים היא מושג גדול, מהי הצלחה? מהו כישלון? וכמה לשותפות ההורית יש השפעה על הצלחה זו.
שאלות מורכבות וגדולות שמעסיקות את כולנו. כולנו רוצים ילדים מוצלחים, כולנו רוצים להיות הורים מושלמים. רגע לפני שאנחנו מבררים עם עצמנו למה התכוונו, חשוב שנעצור רגע ונבדוק איך מתחילים.
האם הגדרנו כזוג מה הכיוון? לאן מועדות פנינו? האם עצרנו רגע והקדשנו מחשבה לתכנון החשוב ביותר של חיינו? מה בעצם המצפן הערכי שמנווט את הספינה של המשפחה שלנו, לאן אנחנו בוחרים לנסוע, על מה אנחנו בוחרים להקפיד ומה הם גבולות הגזרה של המרחב הביתי שלנו?
המעבר בן הזוגיות להורות הוא אחד השלבים הרגישים והמאתגרים ביותר בחייו של אדם, שלב שטומן בחובו רגעי משבר לצד רגעי אושר. מעבר שתובע הסתגלות מורכבת ורגישה שמצריכה מעבר להתמודדות הרגשית גם קבלת אחריות נפשית ופיזית לילדים שלנו. הפיכת זוג למשפחה היפרדות מהילדות שלנו ומעבר לבגרות אחראית ומשמעותית, אולי המשמעותית ביותר בחיינו.
גידול ילדים בעידן המודרני מצריך חלוקת תפקידים חדשה בין בני הזוג, החלוקה הזו יכולה להיות מושפעת ממגדר, מסורת, מנהגים, תרבות וגם מסיטואציה משפחתית אישית. אפשר לדמות זאת למנגינה שדמיינו בראשנו, הרמונית, שקטה, נעימה ומרגיעה ופתאום מופיע צליל צורם שמשפיע על כל ההרמוניה המצופה. מעבר מזוגיות להורות הוא בהחלט מעבר משמעותי וקריטי בחיי האנושות, כל הורה רוצה להנכיח באופן טבעי את התפיסות שלו והאמונות שלו על הילדים, כל הורה מגיע עם סט ערכים ורוצה לממש אותו בהורות שלו.
לעיתים אין הלימה בן סט הערכים של בני הזוג, זה מתחיל בחילוקי דעות סביב חינוך הילדים בגיל הינקות ועד גיל 8 וממשיך משם לגיל ההתבגרות. בגילאים הצעירים יותר זה בדר"כ מסתיים בוויכוח בן ההורים, קצת משחקי כוחות וממשיך לעיתים למחנות בתוך הבית, "אמא קמצנית אבא קונה הכל", "אמא לא מרשה לישון מאוחר, אבא לא שם לב", "אמא מרשה ללבוש חשוף אבא לא" ועוד .
כשהילידים מגיעים לגיל ההתבגרות והחזית ההורית היא חזית פרוצה ולא מוסכמת, כזו שיש בה חורים ואי הסכמות, או אפילו התנגדויות, המתבגרים כבר יודעים לנצל את הפרצות הללו, לתפוס צד, הם מקבלים מסרים סותרים ומבלבלים ונכנסים תחת מטריית המריבות, לעיתים חשים אשמים, מפוחדים ועוד.
אחד הדברים הכי חזקים שקרו לי בהורות שלי היו ההבנה שהמצפן הערכי שממנו אני מגיעה, לא זהה למצפן הערכי של בן זוגי חגי.
בבית שבו אני גדלתי הערכים המשמעותיים היו: כבד את אביך ואת אימך, ואהבת לרעך כמוך, היה המון כבוד לכסף ולחומר - אנחנו קראנו לזה קמצנים , מוסר עבודה, אימהות וגידול ילדים במסירות טוטאלית ופרנסה מכובדת – עבודה מכובדת, עם קביעות וביטחון כלכלי.
חגי גדל בבית שערכיו היו מעט שונים, ואף מנוגדים לערכים שעליהם אני גדלתי כל ההתייחסות לנושא הכסף, חסכון, זה בא לידי ביטוי בעיקר ברכישה של מותגים, זה ההפך המוחלט מההרגלים שלי, אצלי בבית היתה התייחסות שונה לחומר. לא הייתי מסוגלת לרכוש לילדים הקטנים פריטים של מותג יקר, תמיד הייתי קונה מידה גדולה יותר שיהיה להם גם לשנה הבאה. לעיתים חגי היה בוחר להשתמש בפיצוי וריצוי חומרי כאשר מול עיני עמד תמיד היעד של חינוך לדחיית סיפוקים כאמצעי לפיתוח מסוגלות וסובלנות בחיים האמהות הטוטאלית שלי במיוחד עם בכורתי שיר הייתה שונה מתפיסת ההורות של חגי, אני לא הסכמתי לעזוב את שירה בשום מקום בלעדי בעוד חגי רצה לשמר את הזוגיות שלנו ואני לא הייתי מסוגלת להתנתק מהאמהות ומהחרדה לשלומה של שירה בכל רגע ורגע.
כל אלו ועוד רבים היו מטענים שתקתקו היטב בתוך הבית וגרמו ללא מעט ויכוחים ובלבול במסרים שהועברו בתוך הבית.
מימוש ההורות המשותפת מצריך שיח נטול אגו שמאפשר בחינה של הערכים המשותפים, פשרה ותזוזה מאזור הנוחות לאזור המכיל והמאפשר שבו יוכלו לחיות בשלום שני הצדדים, עם הנכחה של הערכים החשובים עבורם בחזית אחידה ותחת אג'נדה חינוכית מוסכמת ומתואמת.
וכן , יש גם דברים שניתן להסכים שלא מסכימים, אבל מכבדים, וגם זו דרך לחנך לכבוד ולהתחשבות. אצלי בבית לא אכלו בשר וחלב יחד, בפשרה שלי למול בן זוגי הוא מכבד אותי ובבית לא אוכלים בשר וחלב, שומרים על הפסח, צמים ביום כיפור וכו'. מחוץ לבית במסעדות הוא יכול לאכול מה שעולה על רוחו.
המסר הוא התחשבות שלנו ופשרה שלנו אחד עם השנייה, ניהול משברים ואי הסכמות בצורה של כבוד והבנה. וזה גם התיווך שמועבר לילדים, הם מבינים היטב שאבא מכבד את הדברים שחשובים לאמא. זוהי התמודדות נוספת המצריכה עצירה ושיח בן בני הזוג, שיח שיאפשר לעבור את המשוכה הבאה ביתר קלות ללא צלילים צורמים והחשוב מכל, מבלי לפגוע בילדים.
כדי שנצליח להפעיל סמכות הורית משמעותית, מנהיגות הורית ולחוות הצלחה אנחנו צריכים, קודם כל, לסכם את הערכים בשותפות ההורית. מה לקחנו מהבית, מהילדות לתוך הזוגיות וההורות שלנו? מה החלטנו לא לקחת ולמה? איך זה מתיישב בקנה אחד עם מה שהביא/ה בן/ת זוגי/תי ?, האם זה מתנגש?, האם זה מסתדר ואיך זה משפיע על ההורות שלנו בתוך התא המשפחתי.
יחסים במשפחה היעד המרכזי
עידן המסכים, גוגל, מדיה, רשתות חברתיות, חשיפה והימצאות המידע נגיש בכל מקום, לכל דורש ובלי מסננים מביא אתו שינוי מהותי במהות ההורות העכשווית.
בשנות ה 70 וה 80 מוקדי הידע היו המורים בבית הספר, האנציקלופדיות והספריות/חדרי העיון.
היום, הידע נמצא ונגיש לכולם בלחיצת כפתור, ידע מורחב, מפורט, לעוס- מוכן על מגש של כסף. הורה, גננת, מורה, מפקד, מרצה וכל דמות סמכותית כזו בעבר, מתקבלת היום בעצמה נמוכה יותר, תפיסה שונה ויחס שונה.
בזמננו, כשאני הייתי תלמידה (שנות ה 80) הייתי קמה כשהמורה נכנסה לכיתה, היינו קוראים לה "המורה" ושום הורה לא יכל לדבר/ להתנגד למורה, ההורים היו בצד של הממסד ולנו כילדים הייתה חזית אחת ברורה.
התלות של הילדים בנו בנושא הידע וההכשרה, החשיפה של הילדים היום לכל כך הרבה דעות, תכנים, הצעות, גירויים לעומת מה שהיה בעבר והיכולת של הילדים לקבל היום עזרה מבחוץ, העולם פרוס על כף ידם, עובדה זו מעמידה את התפקיד ההורי בנקודה מאתגרת במיוחד.
נקודה שמצריכה מאיתנו להבין שההורות משנה מסלול גם במהות שלה וגם בדרך שבה אנו מייצרים את מערכת היחסים מול הילדים כך שנוכל להיות משפיעים ונוכחים בחייהם. משימה לא פשוטה להיות נוכח ומשמעותי כהורה למול "שטיפות המוח" החברתיות, הטרנדים שצצים חדשות לבקרים, תפיסות עולם משתנות, מציאות שונה, אין ספור גירויים, פיתויים, סכנות אורך חיים שונה ועוד.
בנוסף לשינויים הרבים שמשפיעים על המתבגרים שלנו, גם אנחנו כמבוגרים נמצאים היום בעולם שונה ממה שגדלנו וחונכו. אימהות היום עושות קריירה, מובילות, תופסות תפקידי מפתח בחברה הישראלית. מנגד, תפקיד האבא במשפחה מקבל תפנית בהורות, לא בכל משפחה הוא המפרנס המוביל ובדר"כ כבר לא מפרנס יחיד, הוא שותף בהרבה תחומים ועיסוקים חדשים שלא היו בעבר.
משרת ההורות מצריכה היום "קורות חיים" שונים מבעבר, עם יכולות וכישורים מפותחים יותר, מחודדים יותר וגם גמישים והכוונה היא לא לוויתור ושיחרור הסמכות שלנו, אלא ליכולת מו"מ, שיח , הקשבה , דיבור מפותחות ועמוקות יותר. בעבר להורים היה בנוסף לסמכות ההורית הבלתי מעורערת גם כוח והשפעה בלעדיים. כיום, שימוש בכוח, ענישה, צעקות, אלימות מכל סוג שהוא, שלילת זכויות וכל אלא יביאו את התוצאה ההפוכה, יגבירו את ההתנגדות ויקלקלו את היחסים בתוך המשפחה.
התוצאה תהייה - פתרון הבעיה בטווח המידי ( מזווית הראיה ההורית) "יהיה שקט באותו הרגע", מנקדות ראותו של הילד תהייה רמיסה, תסכול, קפיאה וכו'
אז בואו נצלול רגע לתוך עולמם של ההורים החדשים שכרגע מתמודדים עם אתגר ההורות החדשה.
יש אבות שגדלו חלקם במשפחות שמרניות מאוד/ עם חינוך קפדני מאוד/ חינוך ליבראלי מאוד/ מתירני/שיפוטי/הישגי/ חינוך מסורתי ועוד.
האווירה המשפחתית, התרבות, מידת ההשפעה של ההורים עצבו את האישיות שלהם ותפיסות העולם שלהם כגברים, כאבות וכבני זוג.
כל אחד לקח מהבית שלו את מה שהוא בחר לקחת, את מה שהוא במודע בחר לא לקחת ומה שנאשר אצלו בתת מודע והוא לקח בלי להתכוון.
לפעמים גם הדברים שהם לא רצו לקחת פשוט נמצאים שם טבועים בהם והם פוגשים את מה שהם לא רצו בתוך עצמם.
כמה פעמים קרה לכם/ן שפתאום הרגשתם כמו ההורים שלכם? ואמרתם "אוי אני לא רוצה להיות שם".
השיח על ה"אבות החדשים" מתייחס בימנו גם לתפקידים החדשים שיש להם בבית וגם לנוכחות/העדר הנוכחות של האמהות בבית.
מעבר להתמודדות עם הילדים יש גם משימות שהיו מוגדרות משימות "מסורתיות" של נשים שעברו לחצר של האבות. (איסוף ופיזור לגנים, אסיפות הורים, אוכל, מקלחת, כביסות ועוד)
יש משפחות שהאבות שהצליחו ל"בלוע את הגלולה" הזו והם מתאימים את עצמם למציאות החדשה של החיים, מאפשרים לנשים לעבוד, להתפתח, לפרנס ולוקחים על עצמם חלק מהתפקוד בתוך הבית.
ויש אבות שנמצאים עדיין בתודעה של שנות ילדותם, החינוך שהם קיבלו בבית ואולי אפילו הנוקשות שהייתה שם לא מאפשרת להם לחשב מסלול מחדש יש אבות שתפיסת עולמם לגבי התא המשפחתי היא תפיסה מסורתית שמגדירה שתפקיד הגבר לפרנס ותפקיד האישה לגדל ילדים,
תפקיד האישה להאכיל את הבעל וגם לדאוג לו לפורקן, תפקיד האישה לפנק את הבעל להגיש לו אוכל, להביא לו מגבת למקלחת, לדאוג לכל צרכיו כאשר התפקיד הגברי הוא הפרנסה בלבד.
תפיסת עולם הישרדותית שהייתה נכונה בעידן הישן שנות ה 60-70 בו הילדים היו חלק מהיכולת לשרוד את החיים, השתמשו בילדים ככוח עזר לפרנסת המשפחה, תפקיד הפרנסה היה תפקיד בלעדי של הגברים (אפילו בטלנובלות המדוברות ביותר אנחנו עדים לתרבות הזו – סורייה,הכלה מאיסטנבול יוצאת לעבוד וזה נוגד לגמרי את תפיסת ההורות של הגברת אסמה סולטן, גם שם בתורכיה קוראת המהפכה הזו ונשים אמיצות עומדות מול הרגלים ותרבות, משנות ומשפיעות על חייהן) היכולת של גברים שגדלו בהישרדות ובנוקשות לעשות את השינוי בתודעה ואחר כך במציאות והיכולת להתגמש ולהקשיב לצד השני מחייבת ראשית כל צמצום האגו, הקשבה ורצון לעשות שינוי.
בלי רצון ועם "דגל הצדק" לא תהייה הצלחה ושינוי של מערכת היחסים.
מנגד, הנשים צריכות להבין ולסייע לשיח הזה לקרות, לאפשר את הפתיחות, בלי שיפוט עם המון הקשבה, סבלנות, חמלה והכלה.
המהפכה הטכנולוגית, עולם השפע ותרבות השפע, עידן הפמיניזם, נגישות ההשכלה ועוד שינו את מפת המציאות בכל בתחומים. גם בצבא יש היום מגוון תפקידים שהיו פעם נחלת הגברים שנפתחו לנשים. אני בשנת 1994 הייתי קצינת הקשר הגדודית הראשונה בצה"ל , תפקיד שהיה שמור לגברים בלבד. מתן נשק צמוד לאישה היה אז בגדר פריצת דרך.
1. אבות שמתקשים ליישם את המציאות בתודעה שלהן - המהירות והקצב שבה הדברים קרו מקשה עליהם, הם בעצם חיים במציאת החדשה, מכירים את הכללים והחוקים החדשים אבל מתקשים ליישם את התפיסה הזו בתודעה שלהם. בתודעה שלהם הם עדיין בתקופת הילדות שלהם.
הקושי להביא את התודעה למציאות קשור גם ברמת הנוקשות לאורה גדל אותו אבא, ליכולת שלו להתמודד עם שינוי ולקבל שינוי, לחוויות החיים שלו, מה עיצב את האישיות שלו?, כמה הוא מסוגל להבין את מי שעומד לצידו ועד כמה הוא מוכן ורוצה לעשות שינוי.
2. אבות שתפיסת המציאות שלהם היא עכשווית, יש להם יכולת טובה יותר ומסוגלות לבצע שינויים, השפע, המדיה החברתית והמציאות העכשווית מתיישבת עם הרצונות שלהם והם לגמרי נמצאים במציאות גם בגופם וגם בתודעה שלהם.
3.מגיעים עם תובנות/ הרגלים מושרשים - אבות שעשו שינוי, מבינים את המציאות החדשה, לקחו על עצמן חלק מהתפקידים. ויחד עם זאת מגיעים עם בסיס של תובנות עבר שהיה נכון להם בתוך המשפחה הגרעינית, מביאים את זה לתוך הזוגיות וההורות שלהם, לעתים זה מתיישב בהורות ולעתים לא. אם זה מתיישב עם בת הזוג אז כנראה שתמשיך להיות הרמוניה בצלילים שקטים והמנגינה תמשיך לנגן בלי הפרעות, במקרה שהתובנות או ההרגלים/ התפיסות מתנגשות או לא מקובלות על בן/ת הזוג יכולים להיווצר משברים , סכסוכים ויחסים משפחתיים עכורים הנובעים מההתנגשות הזו.
1. חשוב שנבין "שכאשר 2 שוורים מתנגחים הם רומסים את הדשא "- והדשא בדר"כ זה האווירה המשפחתית, הילדים, היחסים מול הילדים והיחסים בינם לבן עצמם.
2. אגו - האגו שאנחנו מביאים איתנו כשריון חייב לשבת בצד ונדרש להיות אמיץ ולבוא לשיח בלי אגו ובלי הגנות.
3. שיתוף - חשוב לייצר שיחה בה זוג ההורים מרשים לעצמם לדבר, מקצים לזה זמן. שיח בן בני זוג בעידן החדש לא עולה על 7 דקות ביום
הכרות עמוקה בין בני הזוג - כן כן תתפלאו לדעת עד כמה (בחלק מהמקרים) אתם לא תמיד מכירים מספיק את האדם שאתו אתם חולקים את חייכם והוא האדם הקרוב ביותר לכם. איך זה עובד ?
1. שיתוף חוויות - כל אחד מספר לבן זוגו 3-4 אירועים מרכזיים שהשפיעו על חייו - תתפלאו לדעת שיכול להיות שיצופו דברים שלא ידעתם.
2. כתיבת ערכים מובילים -אחרי שהקשבתם לעצמם מה עיצב את מי שאתם היום ואחרי שהקשבתם לבן/ת הזוג - כתבו מה הם הערכים המרכזיים, הנקודות החשובות ביותר שכל אחד רוצה בתוך ההורות והזוגיות שלו.
3. שיתוף ובחינה של הערכים, מה משותף?, מה מתנגש?, איפה יש התנגדויות 4. בלי אגו , בלי כוחניות , עם הרבה הבנה וחמלה (חמלה זה לא רחמים) מחליטים יחד איך מייצרים מצפן משפחתי שמתאים לבני הזוג יחד כהורים וכזוג. על מה אני מוכן/ מוכנה לוותר, מה מבחניתי זה "יהרג ובל יעבור " ואיך מייצרים את הגשר הנכון ביותר.
שיח כזה הוא שיח מחייב שיאפשר לכם לייצר בתוך הבית רגיעה, המלחים על האנייה שלכם יכירו את נתיב הנסיעה, ייסעו בה בבטחה, עם גלגל הצלה ותחושת ביטחון, המריבות בבית יצומצמו, שיח מקרב ומכבד , הילדים יקבלו דוגמה של הורות מפרגנת, מתפשרת, מכילה את האחר, גמישה אך יחד עם זה שומרת על הערך שלי.
כך נלמד אותם להיות גמישים, קשובים, אמפתיים, חומלים בבגרות, בזוגיות ובהורות שלהם - מגרש האימונים הביתי - אימון לחיים.
והכי חשוב נייצר בתוך הבית אוירה בטוחה, מערכת יחסים שתאפשר לנו שיח מול הילדים, שיתוף, חוויה ואווירה מקרבת ונעימה.בסופו של יום מה שייזכר לילדים שלנו בבגרותם זו האווירה המשפחתית, הריחות, ההרגשה הנעימה, התחושה שמקשיבים לי, החיבוק, החום והקרבה.
ולכן התפקיד שלנו הוא לייצר את האווירה הזו ובשביל לייצר אותה חייבים לאפשר מים שקטים, בלי גלים גבוהים, בלי צלילים צורמים עם הרבה הרמוניה והבנה כי זה העולם החדש ועוד הבנה חשובה, אנחנו מגדלים ילדים בעולם שונה מהעולם שאליו אנחנו גדלנו, ויחד עם זאת לערכים ולאהבה אין גרסה מחודשת, הם הבסיס להורות משמעותית ולילדים שצומחים להיות בוגרים , עצמאיים, בעלי יכולת להתמודד עם "בימת החיים" ובעיקר שלמים עם מי השם כשאנשים בוגרים.
לעיתים אנחנו מגיעים כזוג להורות מתרבויות שונות, בתים שונים וסגנונות הורות שונים. כל אחד מבני הזוג מביא איתו לתוך הזוגיות את השק שלו, את הצבעים, הריחות והמוזיקה של הבית שבו הוא גדל. חלק מהדברים אנחנו מביאים ממקום של מודעות ורצון לשמר וחלק מההתנהגויות שלנו הם על אוטמט, והם סוג של חיקוי או העתקה הורית, לפעמים החיקוי הזה בה בהלימה עם הרצון שלנו ולעיתים הוא טבוע בנו ואנחנו לא רוצים אותנו בחיינו. כשיש הלימה בערכים של בני הזוג והם משדרים על אותן גל יש בדר"כ חזית אחידה וברורה, יש סוג של מצפן כזה שנוצא מעצמו והדרך סלולה ברורה קדימה. אנחנו חושבים לפעמים שהילדים "לא רואים " את המחלוקות , "הם קטנים עדיין לא מבינים ", "אני לא אומרת את זה לפני הילדים ..."ועוד –
חשוב שנבין שהם מבינים ומרגישים הכול, יש להם ראיית רנטגן לרגשות שלנו, הם קוראים את שפת הגוף שלנו היטב גם בלי מילים. כשהשותפות ההורית לא מתואמת ולא מתפקדת כראוי, מעבר לפגיעה בזוגיות, מאבקי הכוח והאנרגיות השליליות. הנפגעים העיקריים הם הילדים ובעיקר בגיל ההתבגרות.
כשיש סדקים בהורות הילדים נכנסים לואקום ומקבלים לעיתים כוח מוגזם – הקשר של כל הורה עם הילד חשוב יותר מהזוגיות, הבן זוג או הזוגיות הופכים להיות מרכיב שולי וזו הדרך המהירה לפגיעה בסמכות ההורית. הכוח עובר לילדים והם עושים בו שימוש שפוגע בהם בחזרה. הילדים הופכים לספוג הכעסים בבית – את כל התסכול על בני הזוג אנחנו מוציאים על הילדים או במקרה הגרוע יותר משתפים את הילדים ויוצרים מחנות בתוך הבית. לעיתים העדר שותפות הורית יכול לגרום למצב של "שיתוק" עבור הילדים – דרישה של הורה מהילד לעמוד לצדו של אחד ההורים היא בקשה קשה מאוד לעיכול וקשה מאוד להתמודדות של כולם.
הדרך לשותפות הורית היא הדבר המשמעותי והחשוב ביותר ביצירת סמכות הורית ומנהיגות הורית. 4 רמות של שותפות הורית:
לסיכום – עשה ואל תעשה בשותפות הורית
דף עבודה זוגי להורדה