כולנו מכירים היטב את התחושה הזו הכואבת בתוך הגוף שלנו כשאנחנו עדים למריבות האלו הבלתי פוסקות בין הילדים שלנו, "למען השם זה אח שלך ...." כמה פעמים יצא לכם למלמל את השאלה הזו בראש?

כל פעם שיש מריבה כזו, דלת נטרקת, צעקות של "אמא תגידי לו" " זה לא פייר" "נמאס לי .." מתובלות בקללות ובאלימות פיזית ואנחנו בדרך כלל מתייצבים שם עם מטף כיבוי ורוצים רק דבר אחד - שקט ועכשיו !

אנחנו מוכנים לתת הכול תמורת השקט הזה, תמורת מימוש החלום והפנטזיה ההורית שלנו למשפחה מושלמת

מרוב רצון טוב ובעיקר כמיהה לשקט הזה ולפנטזיה שמרחפת בראשנו לבית עם סבלנות, הדדיות ואכפתיות, לרוב אנחנו מתפתים לעשות כמה טעיות בסיסיות שגורמות לתוצאה הפוכה גם מעל פני השטח ובעיקר מתחת לראדר, בתוך הנפש שלהם אנחנו לעיתים עושים רעש.

כשמגיעים אלי הורים לייעוץ בקליניקה, אני שומעת המון ציטוטים שחוזרים על עצמם.

"הוא רומס אותו", " הוא כל כך רגזן", "אני חייבת להגן עליו כי הוא יגרום לו נזק נפשי" ועוד...

בסופו של יום ישנה מציאות, במציאות יש מצבי חוסר הסכמה בן הילדים ואנחנו צריכים להיות שם מתווכי מציאות ולא פותריי בעיות.

התפקיד ההורי בראשיתו הוא סוציאליזציה = חיברות לחבר את הילדים למציאות האמת  וללמד אותם את קודי ההתנהגות המקובלים במציאות אליה הם גדלים. קודי ההתנהגות, הם הערכים שלנו, שדרכם אנחנו נקבע ונלמד איך מנהלים ויכוח, מריבה, דיון, שיחה.ואיך מנהלים חיים בכבוד הדדי בן אנשים קרובים שחיים באותו תא משפחתי ובכלל

נתחיל בסיבות למריבות בן אחים? למה בעצם ?

1. שייכות ותחושת ערך 

כל ילד בבית מחפש את מקומו, זה כמו משחק הכיסאות. כולם רוצים לתפוס כיסא כשהמוזיקה עוצרת, ואף אחד לא רוצה להישאר מחוץ למשחק. התפקיד שלנו, לוודא שלכל ילד יש כיסא נוח, כיסא שמייצג את מי שהוא בתוך הבית, את הייחודיות שלו. 

למה זה חשוב ?, זה אחד מהיתדות המרכזיים של חיזוק תחושת השייכות בתוך הבית שייכות היא כמו אור, מי שלא מרגיש שייך לא ישתף פעולה בתוך הבית, זה כאילו הוא נשאר בלי כיסא. 

רוצה לכל ילד הרגיש  א"ני - אהוב, נחוץ ויכול .כל ילד רוצה להרגיש שיש לו מקום בבית, שיש לו ערך ושהוא בעל משמעות בקרב משפחתו והוריו. כשילד נשאר בלי כיסא, או שהכיסא לא מתאים למידותיו, הוא לא מרגיש נח בתוך הבית, הוא יתחיל לחפש את השייכות בדרכים נוספות.אחת מהדרכים היא לייצר סביבו עניין, גם דרך מריבות עם אחיו.ככה נראה התסכול שלנו כהורים

הכל "כאן ועכשיו" - דחיית סיפוקים 

ילדים צעירים וגם מתבגרים מתקשים לדחות סיפוקים, לעתים היכולת החברתית שלהם נפגעת ולעתים הם מתקשים לחלוק, הקנאה מגיעה לביקור, ההשוואתיות, הקשיים ביום יום במצבים חברתיים ובכלל, לחץ בלימודים, תחושות תסכול, בלבול וכו'. 

מריבות בן אחים מאפשרות להם סוג של ונטילציה, זירת שחרור רגשות, תסכולים, פחדים. באמצעות הוויכוחים בתוך הבית (המקום הבטוח) הם מתמודדים עם קשיים שהם חווים בחייהם. זה מ"אחורי הקלעים" של התחושות שלהם, רגשות/ מצבים שמודחקים אצלם ומחפשים מפלט. לכן, בתגובה ההורית אנחנו נדרשים להקשבה  (קישור לפוסט מפורט על הקשבה ) והבנה מה המניע ולא מה ההתנהגות, ההתנהגות היא רק תוצאה של קושי פנימי, תסכול, כאב, חוסר אונים וכו' 

ואנחנו צריכים לשים את המשקפיים שמסתכלות בתצלום רנטגן לתוך הנפש ולחפש מה קורה שם?, זו בדיוק הכוונה של המשפט הידוע "לראות את הילד", להבין לליבו, להגיב לקושי שלו ולא לתפקוד/ להתנהגות שלו. 

2. תחרות בן אחים

מניעים משמעותיים נוספים שגורמים לוויכוחים ומריבות בין אחים הם: התחרות והשוואתיות,  מלחמה על משאב משאב מסוים בתוך הבית, לפעמים המשאב הזה הוא משהו חומרי, התייחסות,  תשומת לב, זמן איכות או כל דבר אחר. 

הם בוחנים את כוחם בתוך המשחק ומנסים לקבל את אחד ההורים בצד שלהם כדי לייצר סוג של הגנה, מכפיל כוח או אפילו קואליציה מול האח הנוסף 

אז מה התפקיד ההורי במערכה הזו ? 

מד"א/ כיבוי אש/ ער"ן/ בית המשפט ?

אחים הם קבוצת השווים, והבית הוא מגרש המשחקים הכי חשוב בחייהם, בבית הם יכולים להתנסות בלמידה של כישורים חברתיים, בלמידה של דחיית סיפוקים והכי חשוב הם צריכים ללמוד להסתדר בכוחות עצמם, להכיר היטב את היכולות שלהם והכוחות שלהם, לשפר את המיומנויות החברתיות שלהם, לחזק את החוזקות ולהכיר בחולשות שלהם. 

כלומר, הזירה הביתית היא זירת אימון להמשך חייהם כבגירים, התנסות בניהול מערכות יחסים, פתרון משברים, שיח מכבד, יכולות ניהול משא ומתן, יכולת הבעת דעה ועוד, כל אלו נלמדים בדיוק בזירה הזו של קבוצת השווים.

והם שווים גם אם אחד הילדים צעיר / בוגר, מתקשה/ מתגבר, שמן/רזה, גבוה/ נמוך וכו' הם שווים כי הם ילדים באותו תא משפחתי, השיוך של כל אחד מהם הוא בן/בת של...אח/ות של....הם שווי ערך גם כשיש אח בן 17 ואח בן 3, ילד בן 17 הוא לא פחות או יותר הבן של... מילד בן 3 - ולכן הם שווים! 

איך מגיבים ומתי ?

אחרי שהבנו שרוב המריבות הן בעצם מלחמה על תשומת הלב, שחרור של מצוקה/תסכול וקושי בדחיית סיפוקים. ואחרי שהבנו שהבית הוא מגרש אימונים מרכזי לכישורי חיים, הנה כמה כללים חשובים:

1. אנחנו לא "סמי הכבאי" -  

לא להתערב, לא לנקוט עמדה, לא להאשים ולא לתפוס צד של אף אחד בתוך המריבה , התפקיד שלנו הוא לא לכבות שרפות, התפקיד שלנו הוא לאפשר להם למידה בבניית מערכות יחסים/ הדדיות/חיברות/ויתור/פשרה/בגרות וכו', או לפחות להתאמן בזה.

תמיד כשנתערב/ נתפוס צד - אחד מהצדדים יפגע, תמיד זכרו את המפשט "השופט בן XXXX", הם שווים ותמיד כשאנחנו נתערב אנחנו נפגע בשיווין הזה. נמעבר לעובדה שאנחנו תמיד נפגע בצד מסוים אנחנו עלולים לפגוע גם בילד שיצאנו להגנתו, כשאני מגנה על ילד אני בעצם מלמדת אותו שהוא חלש, מסכן, נזקק להגנה, לא יכול להסתדר לבד, לא סומכת עליו וכו' - זה המסר הסמוי שאנחנו מעבירים לו, להיות תלותי בנו ושבלעדינו הוא בעצם לא יכול להסתדר בבית ואחר כך בחיים עצמם. 

לא לימדנו אותו איך מתמודדים, היינו שם במקומו. מעבר לזה ברוב המקרים אנחנו נכנסים באמצע סיטואציה ושופטים אותה ממקום לא נכון, לפעמים לפי עוצמת הבכי, הגיל, האירועים שקדמו למריבה, העצבים שיש לנו בגוף, היום שעבר עלינו ועוד. ברוב המקרים הפרשנות שלנו לא נכונה/ מדויקת ומושפעת מהרבה רגש, תסכול, פחד, ברוב המקרים אנחנו טועים ופוגעים.

2. דברו ברבים

השיח מולם במריבה חייב להיות ברבים : תסדרו בבקשה לבד, אני סומכ/ת עליכם, תפסיקו לצעוק וכו' - שיח בלשון רבים- הפנייה היא לכולם, חשוב לייצר תחושה של שיווין ערך. אני אפילו מקפידה ככל שניתן להתרחק ממקום המריבה, בדיוק להיכנס למקלחת, לדבר בטלפון, לתקוע את הראש בספר ולעשות את עצמי לא נמצאת פה, לאבוש' יש יכולות טובות כאלו ולנו האימהות יש הרבה מה ללמוד מהאבוש' החדש 

3.שימו חליפת מד"א או ער"ן

 בזמן מריבה התפקיד שלנו להקשיב, להזדהות לטפל אם יש בעיה ולא להתערב. כמעט בכל התערבות שלנו אנחנו רק נבעיר את האש, יכול להיות שלטווח הקצר יהיה לנו "שקט" ונדמה יהיה לנו שפתרנו את הבעיה. חשוב שנבין שהשקט הזה הוא אשליה ומישהו נפגע או רשם לו פגיעה מתחת לפני השטח. תמיד אחד מהילדים לא יהיה מרוצה מהשיפוט או מההתערבות שלנו וייפגע, ינטוש וירגיש שהוא נרמס. בדר"כ זה יהיה מגמתי והוא ירגיש שהוא שוב נרמס. 

זה בדר"כ הילד הזה שאנחנו מגדירים אותו"עקשן", "מרדן","רגזן" וכו'כשנצליח לא להתערב נאפשר לכל פרט במשפחה להבין את המגבלות של האחר, את הקשיים, היכולות, נקודות התורפה. הם ילמדו את הגבולות והמגבלות שלכל אחד מבני הבית וגם את הגבולות של עצמם.

תלבשו את חליפת המד"א למקרה שמישהו נפצע, קיבל מכה לפני שהספקתם להפריד, ותיהיו הכתובת לשיחה הרגשית, תיהיו אלו שהילדים ירגישו בנח לפנות ולשתף בלי לקבל הערות, שיפוט והתערבות שבעיקר מקטינה ומלמדת שרק אנחנו יודעים הכל כי אנחנו מבוגרים.

תהיו שם מאחורי הקלעים של המריבה ותנסו לתווך את האירוע מנקודת מבט של שיקוף ולא של נקיטת עמדה, תשאלו אותן איך הם מרגישים, ואיך אתם יכולים לעזור, תתמקדו בקושי הרגשי שלהם ולא במריבה הספציפית מול האח/ות.

4. אל תעצימו את הכאב 

וזכרו דבר נוסף חשוב במיוחד, כאשר אנחנו מתערבים או תופסים צד, או מגנים או תוקפים אנחנו מייצרים תהום בין האחים, אנחנו מנציחים את הכאוס בינהם, אנחנו הופכים ויכוח טבעי, מריבה שיכולה לקדם אותם בחייהם למצב שבו הם עלולים לייצר רגשות לא טובים באמת אחד כלפי השני/ה. לרוב התערבות של הורים במריבות בין אחים מגבירה את הפער ומייצרת חומות אמיתיות ביחסים בין האחים. זו בדיוק התוצאה ההפוכה שציפינו.

מתי בכל זאת מתערבים ?

 כשיש אלימות פיזית או אלימות מילולית, אנחנו נפריד כוחות פיזית בלבד, נשלח כל צד לכיוון אחר, נדבר ברבים ולא נקוט עמדה בתוך המריבה  

אלימות מילולית - נבקש משתי הצדדים לדבר בכבוד אחד לשני/ה, "דברו בכבוד פה בבקשה", "שמרו על כבוד אחד לשניה", "בלי לטנף את הפה".... או להפריד פיזית , לכו  בבקשה כל אחד לחדרו. אני יודעת שיש לפעמים מופעים של אלימות מורכבת יותר, גם פה תעסקו רק במיגור האלימות בלי להיכנס לתוכן המריבה, בלי להאשים, בלי נקוט עמדה, בלי שיפוט, אפילו בלי מבט עיניים, תהיו שם בתפקיד האו"ם ותפזרו את ההפגנה.

התערבות מאחורי הקלעים - ראשית אנחנו לא "מכים בברזל" כשהוא חם, בחינוך מחכים שהמצב יתקרר והילדים יירגעו.רק אז יש מקום פנוי לשיח ולהקשבה. התערבות מאחורי הקלעים היא שיחה עם הילדים על מה שקרה ממקום של להציג את הצד הנגדי ולאפשר להם להיות בחמלה אחד כלפי השני. לשקף להם את המצב מנקודת מבט חיובית ופחות שיפוטית. "ראיתי שמאוד כעסת, רציתי רק לומר לך שאח שלך מאוד דואג לך, הוא ממש אוהב אותך, סומכת עלייך שתנסי לסדר בינכם את אי ההבנה . "רכילות חיובית" מאחורי הקלעים מאפשרת להם להתבונן על הסיטואציה ממקום קצת יותר רחב, מאפשרת להם להבין שכן רואים אותם ויחד עם זאת הם שווים, אנחנו לא נוקטים עמדה וסומכים עליהם שהם יכולים לפתור לבד את הוויכוח ויותר מזה שהם מסוגלים ויודעים לחיות יחד בהדדיות ובכבוד.

למה אנחנו בדר"כ בוחרים להתערב?

1. הילד הקטן/ החלש / הביישן ...

יש לנו רצון לגונן על החלש, הקטן וזה שלא מצליח להתמודד, בהתערבות שלנו אנחנו מנציחים את התואר הזה. אנחנו מונעים מאותו ילד את תחושת המסוגלות שלו, זכרו מריבות בין אחים זה מגרש האימונים הכי מרכזי שלהם ללמידה של מערכות יחסים.

תאפשרו להם לשחק בזירה הזו, בחוץ הזירה הרבה יותר מאיימת ואתם לא תהיו שם לגונן, תאפשרו להם לפתח את שריר הזה של התנהלות בתוך מערכת יחסים.

2. התנפצות של החלום והפנטזיה

לכולנו יש חלום כזה של מוזיקה הרמונית , שקט, מערכות יחסים מושלמות, אהבה בין אחים וכו' הפנטזיות האלו מקורן בדר"כ מרצון לתקן/ לשחזר משהו שהיה לנו בילדות .

כשזה לא קורה זה מבעיר בנו סוג של תסכול, יש תחושה של מבוי סתום, של חנק, של חום שעולה מיד לתוך הראש. ואז אנחנו לא בשליטה, כי אנחנו שיפוטיים לעצמנו, מרגישים שהנה נכשלנו במשימה הכי  חשובה שלנו, השלמות המשפחתית.  אז בבקשה מכם הורים יקרים , תנשמו, קחו אוויר זה מצב טבעי ונורמלי, תאפשרו להם להתנסות, ללמוד, לשחק את המשחק הזה ולצאת משם חזקים, מסוגלים ויכולים אתם תהיו שם רק בחפ"ק החילוץ למקרה הצורך.ככל שתתערבו פחות, כך המריבות ילכו ויתמעטו 

מודל הורי ואווירה משפחתית מאפשרת

תחושת ביטחון בתוך הבית, מרחב הקשבה, שיח מכבד של ההורים אחד לשני, שיח מכבד של ההורים כלפי הילדים מייצרים מודל לניהול קונפליקטים וניהול שיחות בחיים ובכלל. הכלה, קבלה, העדר שיפוטיות, הקשבה מחזקים את תחושת הביטחון ומאפשרים מרחב נינוח שבו יש מקום לכולם. במרחב כזה, הצורך בתחרות על מקומם ועל תשומת הלב מצטמצם ומכאן יש פחות מריבות בקבוצת השווים. הקפידו לייצר בבית "טקסים", ריטואלים שצובעים את האווירה המשפחתית שלכם בצבעי פסטל רגועים, אחד הכלים הכי פשוטים והכי משמעותיים במיוחד בעידן החדש זה פשוט "ארוחת ערב משפחתית", כן כן משהו קליל, גבינה ירקות, חביתה ולחם. 

אין צורך בהכנות מיותרות, שעה לפחות פעמיים בשבוע (לא כולל סופי שבוע) בלי ניידים, בלי מסכים, ארוחה שבה אין שיפוט, ביקורת, הערות, אכזבות, למה ? איפה? וכו' .

יש שיח על  כל נושא שתבחרו, יש אוירה של שיתוף בחיינו, אתם כהורים יכולים לשתף בחוויות שלכם ואם אין לכם חוויה תמציאו, כך אנחנו מלמדים אותם לדבר, לסמוך על ..., לשתף בחוויות שלהם, להביע דעה, להקשיב, להיות בחמלה, להבין שכולם מרגישים מה שהם מרגישים בתוך עצמם, זה משטח את התסכולים ומאפשר לנו להכיר אותם והם את עצמם כאחים בתוך משפחה.

אצלי בבית הילדים אחראים על ארוחות הערב האלו, הם מבשלים, מכינים מתכונים. וכן הם עושים לי פוגרום במטבח, ולפעמים בא לי לבכות מהבלגן, וגם כשהם מנקים  אז "זה לא הניקיון שלי..." ואני עוצמת עיניים ומתבוננת רק בהם, האמינו לי מחייכת בלב ומצלמת בזיכרון , אלו יהיו זיכרונות הילדות שלהם בחייהם הבוגרים, הם ישתפו את הילדים שלהם בדיוק בימים האלו שהם הכינו ארוחת ערב.

 מה טוב יוצא מזה ?

כן, כן יש הרבה דברים טובים מאוד שהילדים שלנו יכולים לקחת מהסיטואציות האלו.

בטוח שמעתם את המונח הזה, בית ספר לחיים

אז בואו נדבר רגע מה לומדים בבית הספר הזה: כהורים אנחנו מגדלים את הילדים שלנו לפי סט ערכים שאנחנו מאמינים בו לא תמיד סט הערכים הזה נמצא לנגד עינינו במודע, אולי כדאי לעצור רגע ולגבש כהורים מה סט הערכים הזה שחשוב לנו בגידול ילדינו. לאן הספינה שלנו נוסעת? באיזה דרך היא עוברת בדרך ליעד להיות המשפחה המושלמת / הפנטזיה שלנו?

במריבות בן אחים לומדים בדר"כ הגינות, כבוד הדדי, התחשבות וראיית האחר.אם אלו ערכים שחשובים לכם בגידול הילדים שלכם אז הנה הדרך להשיג אותם, אם הם לא הערכים המובילים שלכם (וזה בסדר גמור, לכל משפחה יש את הדרך שלה) עדיין, הערכים הללו הם ערכים לחיים בריאים, מאפשרים ומוצלחים יותר.

המציאות מכה בנו: כן כן , פתאום הם רבים ואנחנו מתעוררים מחלום הפנטזיה ונבהלים.

אז במקום להיבהל מהמציאות, בואו ננצל אותה ללמידה, להתפתחות. שהעניינים מתקררים מקיימים שיח כנה, בלי שיפוט, בלי האשמה עם המון הכלה והקשבה. שיח כזה מלמד אותם איך לנהל קונפליקטים בחייהם הבוגרים, איך לדחות סיפוקים, איך להתחשב באחר ועוד הרבה מאוד דברים על הדרך. 

מעבר לזה המודל ההורי שלנו כמודל חמל, קשוב, לא שיפוטי הוא מודל מצוין עבורם לחייהם הבוגרים.

לסיכום מה יוצא לנו מזה ?

• שיפור יכולת ההתמודדות 
• חיזוק תחושת המסוגלות 
• חיזוק תחושת הערך העצמי 
• חיזוק תחושת השייכות 
• דחיית סיפוקים 
• קבלת האחר
• הכרת הגבולות והמגבלות שלי ושל האחר
• כבוד הדדי 
• חיזוק שריר הסליחה (בלי לייצר אשמה ובושה), החמלה והיכולת להתפייס ולהמשיך הלאה במקום להדחיק ולחיות במרמור
• חיזוק הכישורים החברתיים - אמפתיה, יכולת הסתגלות, תחושת בטחון.

רגשות רגשות רגשות 

שיח פתוח מאפשר ומלמד שחרור רגשות, הכלה מאפשרת מקום בטוח לשחרור רגשות מכאיבים, במקום הדחקה של הרגשות הללו.  הדרך הטובה ביותר להתמודד עם רגש מכאיב כמו קנאה, כעס, תסכול ועוד, היא דרך שיח ומתן מקום לרגש הזה בלי שיפוט זה משפר את הרווחה הנפשית של כולם ומאפשר להם לגדול בריא ויציב עם עמוד שדרה חזק, כזה שעומד בהמון קשיים שמכים בכולנו במציאות.

שיחה משפחתית /ארוחה משפחתית הם כלי אפקטיבי מאוד שבאמצעותו ניתן לייצר אוירה נינוחה, הורדת מתח ומתן תיווך ועזרה לילדים לפתור מריבות וויכוחים ביניהם. בשיחה משפחתית אני ממליצה לא לכפות השתתפות, אני בטוחה שאם האווירה תהייה נינוחה וחסרת שיפוט הם יגיעו לבד ואז האפקטיביות של השיח מוכפלת. בתפקיד ההורי אנחנו מתווכים מציגים את 2 הצדדים ומאפשרים שיח מכבד, בשלב זה  לא שופטים, לא פותרים בעיות, לא נותנים עצות, זה קשה מאוד כי אנחנו למודי ניסיון , יודעים, מבינים, יש לנו חוכמת חיים ו...... ועדיין, זה לא המקום לכל זה, תנו להם לבד ללמדו את החיים. 

לאחר שכל הצדדים הביעו את דעתם, הציגו את הרגשות, דברו על הכאב, על איך הסיטואציה נראית מהצד שלהם אפשר לבקש מהם להציע פתרונות לעכשיו, ולפעם הבאה אם יש צורך ניתן להציג את דעתנו ולהציע הצעות - שימו לב שאתם לא תופסים צד

הורים יקרים לסיום - כמה מילות עידוד 

זה אכן אתגר לא פשוט, התמודדות אישית משולבת במירוץ החיים וברצון לשלמות, לקרבה ולהרמוניה זו המציאות של כולם וזו גם המציאות של החיים, הבית הוא מגרש האימונים המרכזי והמשמעותי ביותר בחייו של ילד נצלו את המריבות האלו לטיפוח של שדה האימונים המשפחתי, תאפשרו להם להיות באימון מוגן ושמור, בתנאים מיטביים להתפתחות מעצימה לחייהם הבוגרים תלמדו אותם גמישות, חמלה, אהבת אדם, הכלה והקשבה כל אלו קודם כל באמצעות מודל הורי נכון. בהצלחה, קחו נשימה אתם בדרך הנכונה

ואם עדיין לא הצטרפתם לקהילה שלי בפייס בוק- לחצו פה ואתם בפנים - הורים למתבגרים עושים RESTAR, 

יש לכם שאלות נוספות? מוזמנים לכתוב לי בתגובות למטה או ישירות לנייד שלי או ישירות לתיבת המייל שלי 

רוצה להישאר בקשר איתי וקבל מידע רלוונטי ? לחץ פה והירשמ/י לניוזלטר המקצועי שלי.

כותבת המאמר : ליאורה חיים, MA בחינוך, מנחת הורים ומתבגרים מוסמכת, מדריכת מיניות לגיל ההתבגרות. יועצת ומנטורית להורים/ נשים ומתבגרים/. מדריכת מיניות לגיל ההתבגרות.

מרצה בנושא יחסים במשפחה, פסיכולוגיה חיובית, תקשורת מקרבת, מתבגרים ברשתות החברתיות ועוד.