מתבגרים ושופינג - מכורים לריגוש ולחומר

זה רק חוט בד וכפתורים....

ככה אימא שלי הייתה אומרת לנו כשהיינו ילדים והיינו עובדים וקונים לעצמנו מותגים, היינו צוחקים עליה, עמוק פנימה ידענו שהיא צודקת ומיד השתקנו את הקול הפנימי הזה, הסתרנו אותו בחיקוי ובצחוק עליה... 

אנחנו מספרים לעצמנו כל הזמן סיפורים שנח לנו לשמוע, סיפורים שדרכם אנחנו מנסים לשים לעצמנו פילטר על הפצעים, הקשיים, הצרכים העמוקים של הנפש שלנו ולכסות אותם בנצנצים עם המון גלאם ויופי. 

התפקיד ההורי המשמעותי הוא לחבר אותם למציאות, בעידן החדש לתפקיד הזה יש משמעות רחבה מאוד. המציאות עצמה היא לא המרחב שמוכר לבני הנוער. הם נמצאים במסך כ 10 שעות ביממה, זה משאיר להם אחרי ניקוי שעות השינה כ 5 שעות לצפות במציאות עצמה, להתבונן בא.נשים עם דופק ובאנושות בלי פילטרים. המציאות עצמה הפכה להיות זרה עבורם-ן, הם למדו לברוח לתוך המסך שם הייאוש נשלט במידה מסוימת, מאפשר בריחה בכל רגע ויחד עם זאת מטביע אותם בתוך ים של סחרור, גירוי, תחרות, תחושת ערך מעורערת ותבוסנות תמידית.

חומר הוא שטוח - אין בו עומק 

לחומר אין נשמה, אין בו עומק, הוא שטוח בלי רגשות, הוא חפץ. ההבנה שחפץ או חומר מייצרים עבורנו תחושת ערך, מעסיקים אותנו במחשבה, גורמים לנו להיות עצובים, כועסים, מתוחים ועצבניים ואולי גם שמחים לרגע אחד היא נקודה משמעותית לשיח עם ערכים, על מהות הרכישה, מה היא מייצרת עבורי ולמה אני כל כך "חייב/ת" את זה. ולמה כאן ועכשיו, דחוף, מיד וכו'

בשיח הזה אתם תפגשו את התחרות שלהם מול העולם (בעיקר הווירטואלי), אתם תפגשו את הסטורי שדרכו הם בונים את סיפור החיים הלא מציאותי והמהונדס שלהם שבעיקר מושפע ממפורסמים שיש להם הרבה עוקבים והם עושים הרבה מאוד כסף.

השיח מולם חייב להיות רציף, נוכח וכזה שמנכיח את האג'נדה החינוכית שלכם, אג'נדה שבה יש הבנה שחומר לא יכול להגדיר אותנו כא.נשים, לא יכול לתת לנו ערך בשום צורה. גם לא שעון של רולקס ב 50,000 ש"ח. ואולי דווקא זה מעיד אחרת, אולי מי שבוחר להתהלך עם שעון כזה ולהחצין את זה, אולי דווקא הוא זה שמרגיש כל כך קטן וחסר ערך שהוא צריך שעון שייצר לעצמו ערך.

לפני כמה שבועות פורסמה כתבה בטלוויזיה על השעונים היקרים הללו, כמובן שלפריים נכנסו שחקנים מפורסמים, ליאור רז ועמוס תמם. הבן שלי בן ה 15 מיד התלהב ונפעם מהיופי של השעון ומהמחיר שכמובן מעיד על יוקרה וערך.

התבוננתי בכתבה יחד עם הילדים שלי, והקול הפנימי הזה צף בתוכי, הוא ישב שם עמוק במגן הנפש שלי, במה שאימא שלי זרעה שם בתוכי במילים שלה, בטיפטוף של הערכים והחינוך שהם היום עמוד השדרה שלי.

מה שיצא לי מהפה היה "בכל השעונים רואים את אותה שעה", שעון תפקידו לעדכן אותנו מה השעה, לא לייצר לנו ערך, לא לגרום לנו לשמחה ולא להפיג לנו את הבדידות.

אין תחליף לאנושיות, אין תחליף לדאגה כנה, אכפתיות, התעניינות כזו שיש בה מבט עיניים, ריח, חיבוק, מגע. העיסוק בטיפוח, בנראות החיצונית הוא חלק מהבנה שבה אנחנו הופכים את עצמנו מסובייקט עם רגשות, נשמה, אהבה, צרכים לאובייקט קר מנוכר. סוג של אובייקט -חומר שמצולם בסטורי,  מישהו שמשחק את התפקיד שלנו במשחק הזה של הפייק ברשת, בובה שמשחקת את התפקיד שלנו בהצגה של החיים הווירטואליים, אין לה נפש, אין לה דופק, אין לה צרכים ורצונות יש בה המון תסכול ובדידות שמהולים בחלומות על שייכות ונחיצות שמנסים להיות מסופקים בחומר, בעוד ג'ינס או באיזה פריט יוניק מנקר עיניים. 

כל זה מתנפץ כל פעם כמו גל חזק של צונאמי, מתיז כאב, משפריץ תסכול ומייצר עוד התמכרות ועוד קנייה בסנטר, זה כמו לקחת עוד כוסית של וודקה, או עוד גו'ינט בשביל להשקיט את המחשבות הטורדניות שרצות לכולנו בראש.

זמן בילוי טוב היום הוא זמן שופינג, זמן שבו אנחנו לרוב מנסים בחומר למלא את החור של הכאב, זה כמו פיק אחד של כמה שניות עד שהכול שוקט והבדידות שוב צפה, הכאב שוב מנקר והשמחה נעלמת. 

ברגע הזה שהצורך הנפשי עולה על הכל, והם מתחילים להשמיע קולות של לא מרוצים, לא יכולים, מסתגרים שוב בחדר אנחנו קוראים להם "כפויי טובה", מנחמים את עצמנו בסיפורים  שמנסים להשקיט את נקיפות המצפון - "שום דבר לא החסרתי מהם...", " כל מה שהם מבקשים אני קונה..." אבל פה הטעות הגדולה של כולנו.

הם מבקשים אותנו, הם צריכים טבעת אנושית עם דופק  

הם מבקשים יחס, אתגר, מחמאה מלאה על מיהם?, משהו שילמד אותם על עצמם, על הכוחות שלהם להתמודד עם מציאות החיים, על היופי שבהם, המיוחדות שיש רק להם, הם זקוקים למראה שתשקף להם רגש ותחבר אותם לדופק שיש בתוכם, לתכונות האופי שלהם ולא לשמלה החדשה עם הנצנצים. 

הם מחפשים את החיבוק, את התמיכה הרגשית ואנחנו קונים להם נעלי ג'ורדן ב 700 ש"ח ועכשיו!, בתשלומים, כי תכף לא יהיה מהסדרה המיוחדת הזו, קולקציה מוגבלת שדרכה אני אחזק את הערך שלי לדקה ואת הבדידות שלי להמשך.

אין מחיר לאהבה וגם אין תחליף לדופק ונשמה, לחום הגוף, למבט אוהב ולזמן הזה שבו אנחנו יחד במרחב אחד בלי פילטרים. בפיצוי וריצוי אנחנו מטפלים בעצמנו, ומייצרים בתוכם תחושה של מי שראוי לפיצוי, כנראה קצת מסכן, ואנחנו קצת אשמים. 

בפיצוי אין שלווה, יש כעס פנימי עמוק שלנו על עצמנו, לא מעט פעמים אני שומעת הורים שאומרים לי שאני מרגישה שאני חייבת, אחרת הם יכעסו, הם יוצאים למסע הקניות בתחושת כאב וחוסר אונים איך לשלם את זה, עושים תשלומים, פורסים את הכאב היטב, מוותרים על מה שחשוב באמת - על הנפש שלהם, על החיים עצמם, על הנאה מהדברים הפשוטים של החיים. בנוסף אנחנו מקדשים את הדחף, לא מלמדים אותם לדחות סיפוקים, להמתין, לפעול בצורה מחושבת ומתונה. דחיית סיפוקים היא כזו שמשפיעה על אדם בכל תחומי חייו, היא ערובה להצלחה בכל תחומי החיים, היא חשובה מעין כמוה והיא חלק מלבנות הבסיס החשובות במגן הנפש של מתבגרים/ות וגם מבוגרים/ות. 

אנחנו בחודש נובמבר והרשת גועשת, פרסומים על מכירות של כל ימי קניות שנולדים להם בכל רגע מחדש, חגיגות המבצעים המטורפות של הבלאק פריידי וכל סוגי המבצעים שיבואו אחר כך, מחירים מטורפים, הנחות ענק, המון המון פריטים והמון לחץ שלנו איך נעמוד בזה למול רצונות וחלומות שלהם. 

איך נקבל עוד קצת מהסם הזה שמרגיע אותנו ואותם ברגע שאנחנו לוחצים על  כפתור ההזמנה באון ליין. 

המלצות להורים

1. תצפו יחד עם הילדים בכתבה הזו של עירית רחמים, הנה קישור פה - זה זמן איכות מושלם, צפייה ושיח על הנושא, איך הם מרגישים מול זה, מה דעתם על ההנהלות הזו?, האם הם חושבים שזה תקין?, איך בגד, נעל, תיק, כל חומר אחר יכולים לייצר בנו ערך?, מה משמעות הכסף עבורנו? מה עם חנויות יד שנייה לדוגמה ? כמה פעמים לובשים בגד היום ? האם נכון לבצע קניות רק כדי לייצר תפאורה לצילומי הסטורי ? ואני בטוחה שיש לכם עוד שאלות מעניינות מוזמנים/ות לכתוב אותן פה למטה בתגובות לטובת החברים/ות פה שקוראים/ות את הפוסט הזה.

2. תבדקו עם עצמכם ואיתם מה הצורך הפנימי העמוק הזה שהם צריכים - על איזה צורך זה עונה לכם? איך אפשר למלא את הצורך הזה בדרך אחרת ? 

תדברו על הבדידות למול הרצון לשייכות - זה חלק בלתי נפרד מהרצון העז שלהם לקנות מותגים, זה הפך להיות מין "כרטיס ביקור לחברה", מין תו תקן שמגדיר מי את/ה?  תשאלו אותם האם יש ילדים שלא מגיעים עם מותגים ? מה זה אומר עליהםן?, האם הם מתחברים לילדים לפי מה שהם לובשים? האם הם היו רוצים שיבחרו אותם לפי מידת המכנס או תהגית שיש עליה?.

היום יש לא מעט טרנדים הקשורים בחומר, עכשיו כשמגיע החורף יש מין "תלבושת אחידה", "מדים" של כניסה לחבורה, מכנסי ניי' וג'קט של נייק שעולים בערך כ 1000 ש"ח לסט. בלי זה קשה מאוד היום לילדים ללכת לבית ספר/ למפגש חברתי. זה לא מתאים לקנות בפוקוס או הודיס, "זה של עניים"..... 

שאלות שמעוררות מחשבה, זה כמו לזרוק להם דופק לתוך המח הקפוא ולייצר שם תהייה, התבוננות על הריק הזה, על הפייק הזה שהם מנסים לייצר לעצמם כשכבה של הגנה על הבדידות, על הכאב והסבל.

3. תהיו החליף לתחושת הריגוש - תהפכו את הריגוש הרגעי לרגש יציב בנוכח בתוכםן - תארגנו את הבית והמשפחה להיות תא מחבק שיש בו אנרגיה חיובית ושמחה שממלא את תחושת הבדידות שלהם, תאהבו בלי תנאים, מתנות לא מחליפות אהבה הן מייצרות תסכול, סף גירוי שהולך ועולה, שימו לב שאין לנו היום מה לקנות להם ליום ההולדת, הכל חייב להיות מוגזם, מיוחד, שונה, אחר, יקר ...תתבוננו על מסיבות הבת מצוו'ש, פרום, בריתות, חתונות, ימי הולדת הזויים ועוד.כל אלו הם חומרים בלי נשמה, בלי דופק, בלי חיים - הם חומר שטוח שמאבד מערכו ברגע שהוא נכנס לשקית בדרך הביתה.

4. תלמדו אותם מה ערכו של הכסף - שיעור בכלכלת בית, הבנה בסיסית של התנהלות בחיים, במציאות, לא במסך שבו מקבלים כסף על העלאת סטורי, במציאות שבה עובדים קשה בשביל להתפרנס, פרנסה זו גם מילה חשובה שכדאי שנלמד אותה, נשאיר אותה נוכחת במרחב שלהם ונסביר כמה שעות עבודה אנחנו צריכים לעבוד בשביל לרכוש נעלי ג'ורדן שבעוד שבועיים יצא דגם חדש ושוב נרגיש לא מספיק עדכניים. תפתחו איתם חשבון חשמל, מים, גז, ארנונה תלמדו אותם להתנהל כלכלית, לבחור בסופר את הפריט הנכון ולאו דווקא את המותג, זה לא יכניס אותם לחרדה, לא לדאוג, זה יחבר אותם לחיים, יאפשר להם להבין את תפקיד הכסף באמת, להעריך את שעות העבודה שלכם ובעיקר להיות רגועים, מעריכים, שווים ואהובים יותר. בלי התמכרות במציאות עצמה. תנו להם לצאת לעבוד, זה בסדר גמור שיהיה להם קצת עמוס, תפנקו אותם פחות, תעודדו אותם יותר, תאפשרו להם להיות עמלניים (בעמל, אקטיביים) עבודת כפיים מייצרת תחושת ערך, מרפא את הבדידות, מייצבת את מצב הרוח, מחזקת את תחושת המסוגלות האישית, מניעה לפעולה ומלמדת את ערכו של החומר באמצעות חוויה אישית מציאותית ומעצימה.

5. תהיו בטוחים בעצמכם - בלי רחמים הם לא מסכנים - לא מעט הורים חשים חובה לרכוש להם כי "לכולם יש" "לא רוצה שהוא ירגיש שונה", "לא רוצה להחסיר מהם "... , כי הם מסכנים וחשוב לאפשר להם להרגיש שווים. כי יש בלבול גם אצלנו במחשבה שנדמה לנו שבכסף/חומר אנחנו מייצרים להם ערך/ חברים/שמחה. 

אז ממש לא, אנחנו מייצרים להם עיוות מציאות וחיזוק הבדידות, אנחנו מייצרים להם הבנה שגויה שחומר הוא חשוב יותר מהם, מהנפש שלהם, ושכל דבר אפשר לקנות בכסף.

בהבנה שלהם הם מבינים שגם אהבה הם יכולים לקנות בכסף, גם סיפוק מיני, מגע, יחס ועוד. וככה בדיוק מתפתחות להן תעשיות מין וזנות ברשת, ומה שהכי כואב זה שהם מבינים שזה "בסה"כ בסדר, אין עם זה בעיה, מי שיש לו כסף יכול להנות...." ככה אנחנו מחזקים את הקפיטליזם החזירי/ הכוחני שבו יש אדונים ומשרתים, מציאות שמייצרת ריחוק מהרגש, השתקה של הנפש ומשחק של חיים נטולי נטולי רגש, חיים של אימוג'י - בלי נשמה ועם הרבה כסף, חיים של נצנצים  שתחתיהם יש בדידות וריק שמבעבע ומייצר סבל מתמשך ומוסתר, מוזמנים לצפות בכתבה בכאן 11 על מתבגרת שרכשה ברשת ב 60,000 ש"ח וזה דווקא ממש בסדר (לדברי אימה) כי זה מחזק אותה ועושה לה שמחה.... 

6. אל תיהיו "שוגר דדי" - "שוגר מאמי" 

אחת התופעות המורכבות והקשות היום היא ההבנה הלקויה של מתבגרים את המציאות עצמה, בעולם וירטואלי שבו אנחנו מעבירים להם כסף בביט, שמים את כרטיס האשראי בנייד, קשה מאוד לייצר תחושת ערך לכסף, זה חולף בלחיצה או במגע של הנייד עם הקופה ולא באמת אנחנו מריגישים את השטרות עוברות לצד השני. כך בדיוק בקניות באון ליין, הדחף הענק הזה למלא את סל הקניות, הדופמין שמוזרק שם במח והצפייה העזה לקבלת ההודעה "המלוח בדרך אלייך" ואחר כך ההמתנה לשליח והנה עוד ריגוש, צילום המוצרים לסטורי כדי לקבל לייקים מייצרים פיקים של ריגוש וניתוק משמעותי ממהות הרכישה/ עלות הרכישה ובעיקר הצורך בה. 

אין לזה סוף וההתמכרות לריגוש מייצרת התנהגויות סיכון והתנהגויות הרסניות וכואבות בעיקר בקרב מתבגרים שכל החוסן שלהם נבנה רק למול חומר בלי נשמה, הם בונים לעצמם תפאורה יפה לכאב הפנימי ולריק הזה שיש בתוכם. תופעת השוגר דדי הולכת וגדלה לצערי, רק אעדכן את מי שלא מכיר/ה, הכוונה היא לא.נשים מבוגרים ועשירים שקונים הכל תמורת שירותי מין, יחס, חברות וכו'. כן זה כמו זנות, זה בעצם זנות לכל דבר ועניין, מכירה של עצמנו בכל דרך כדי לקבל חומר בכל צורה ודרך.

תיהיו אתם המקום היציב הזה שמספק להם שוגר אהבה בלי תנאים ובעיקר מציב להם מראה ענקית כמה הם מדהימים וטובים בזכות היותם, ולא בזכות שום סממן חיצוני/ חומר כלשהו שאמור למתג את לתת להם ערך.

תאהבו אותם יותר, תתקנו אותם פחות, תאירו בהם את האור הפנימי הזה שימלא אותם ברגש ולא בריגוש רגעי, תיהיו אתם הריגוש שלהם. תנו להם לחוש היטב את הכסף, להבין לעומק שקנייה של 2000 ש""ח שעושים בלחיצת כפתור מאחוריה יש חבילה של שטרות, ידיים עובדות, זיעה, השקעה ועוד כדי שנוכל ללחוץ על אישור. דברו איתם על משמעות התשלומים, תייצרו אצלם הבנה שגם תשלומים זה כסף שמשולם ומצטבר לחובות. דבר איתם על סדקי עדיפויות לשימוש בכסף. על קנייה חכמה ומושכלת שמייטיבה איתם ושומרת עליהם ומייצרת בהם ערך של אדם שקול, חכם, נבון שרואה קדימה ולא רק את הכאן ועכשיו.

גם שנות וירטואלית - מנוי באונליפנס ומכירה של שירותי מין בגיל צעיר הפכו היום להיות נחלתם של מתבגרים/ות- גם פה הדחף להיות שם מעבר לרצון לקבל לייקים הוא הרצו לכסף, ליכולת לקנות לעצמי מותגים שיטפחו לי את הערך העצמי. כך הןם מוכרים/ות את נפשם, את האינטימיות שלהםן, מתנתקים מהנפש כדי להפוך לרובוט כזה שטוח בלי רגשת שיכול להסתובב כמו שוגר דדי ולרכוש כל מה שבא לו, לייצר לעצמו פיקים של ריגוש שמשגע את הנפש ומשאיר אותה בעיקר ריקה.

בצעו קנייה מושכלת - הנה כמה טיפים כן איך לקנות 

הדבר הראשון - להבחין בן רוצה לצריך -  קנייה של מה שצריך ולא בגלל שיש לכולם, קנייה בסיילים ובחגיגות הקניות למרות המחיר המוזל צריכה להיות למול צורך ולא רק בגלל שזה זול יותר. מבצעים יש כל הזמן, תקנו מול צורך.

הגדרת תקציב חודשי/ עונתי לקניות - תגדירו מראש תקציב חודשי או עונתי לקניות, תלמדו אותם להתמודד עם תקציב מותנה, עם סל של כסף למול סל של קניות, זה יילמד אותם לתעדף, לדחות סיפוקים ולהתחבר למה שהם צריכים ומה חשוב יותר ולא למה שכולם קונים...

בלי רחמים - הם לא  מסכנים, אין צורך לקנות להם כדי לפצות אותם, או כדי לתת להם זמן איכות, תהיו יציבים מול היכולת הכלכלית שלכם וגם למול הערכים שלכם.

תנו להםן לעבוד - עבודה מייצרת בהם ערך, עצמאות ותחושת מסוגלות. תלמדו אותם שימוש מושכל, "לשים לירה לבנה ליום שחור", לחסוך חלק מהכסף, לבזבז חלק מהכסף. גם כשהם עובדים תבדקו מה הם קונים בכסף. יש היום המון קניות של אלכוהול, סמים, סיגריות ועוד . תיהיו עם היד על הדופק ועם העיניים פקוחות לרווחה. עצמאות היא חשובה, עצמאות כלכלית גם כן, רק שגם פה צריך גבולות והשגחה.

כל שאר הטיפים על רכישה באון ליין, השוואות מחירים, בדיקת אמינות של אתרים, זיופים ועוד אני בטוחה שאתם כבר תמצאו ברשת.

מזמינה אתכם לקרוא 2 פרקים מתוך סדרת איראן שלי - שמדברים על התנהלות כלכלית נבונה, ערכו של הכסף ושל החומר בחיינו

חוט בד כפתורים

פרסים קמצנים