רשת חברתית - מלכודת רגשית מסוכנת
איך ומתי לתת להם נייד וחיבור לרשתות החברתיות ולאפשר להם לגדול ב"ארגז חול" של עולם הילדים והנוער בצורה בטוחה שלא פוגעת בהם ובנפש שלהם?.
אף אחד מאתנו לא היה רוצה לתת לילד לו אלכוהול או סמים בגיל 8, כולנו תמימי דעים שזה לא מתאים, רק חשוב שנדע שמחקרים חדשים שבוצעו מלמדים אותנו שכל האפליקציות הנחמדות והתמימות וגם אלו שפחות תמימות, רובן ככולן בעלות פוטנציאל ליצור במוחם של הילדים שלנו תגובות מוחיות שזהות לתגובות למול שימוש בסמים ואלכוהול וגם לאלו של מהמרים כפייתיים.
כל טכנולוגיה שיוצאת בגאווה על הצלחה גדולה ופריצת דרך מתקדמת מייצרת אצלנו ואצל המתבגרים שלנו סוג של נכות. אנחנו קוראים לזה נוחות, איכות חיים, קידמה ובפעול זה מייצר פחות תנועה, פחות עניין, פחות מאמץ, פחות אתגר ובעיקר פחות אינטראקציה של פנים מול פנים, פחות אנרגיה אנושית יותר הימנעות ויותר שעות מסך.
האונה הפרונטלית במח מסיימת להתפתח בגיל 24, עד אז היא מפתחת יכולות להיות בחמלה, מוסר, הבנת משמעות ועוד.
שימוש במסך והעדר אינטראקציה אנושית פוגעת בהתפתחות המח וביכולת שלו לרכוש מיומנויות חברתיות, ריגושיות וכלים לתקשורת בין אישית. כלים משמעותיים ונחוצים ליכולת של אדם לרכוש לעצמו מעגלים חברתיים, תמיכה רגשית וחוסן נפשי.
מעגלים חברתיים הן הבסיס של "מגן הנפש", צורך בסיסי ומשמעותי מאוד.
הרשתות החברתיות והמסכים שהפכו להיות נוף ילדותם של בני ובנות הנוער כבר עשו נזק למח, ויש לזה השפעה ישירה ורחבה על האנושות כולה
מחקר שבדק עשרות אלפי ילדים וביצע סריקות מוחיות לילדים צעירים (מאוד) סביב גיל 10 מדווח שינויים מוחיים שנצפו בסריקות מח! בין אלו שעושים שימוש במסך, משחקי וידאו וכו' לבין אלו שעדיין לא (ככל הנראה כי עדיין אין להם נייד).
חשוב להבין עד כמה ההשפעה היא מידית ומשמעותית. המח בגיל הזה מושפע מאוד מהשימוש במסך (במיוחד שהילדים נמצאים מולו לא מעט שעות ביממה).
עוד נתונים שמציג המחקר הזה: מבדקי שפה וחשיבה הציגו ציונים נמוכים יותר בקרב ילדים שבילו מעל שעתיים של צפייה במסך (כשלהו).
אינפוזיה גם בלילה – לא נפרדים מהמסך
מאז הקורונה שכבר עברה וחלפה לה מזמן אנחנו עדים לתופעה שבה מתבגרים וגם ילדים צעירים הפכו את שעות הלילה והיום, נשארים ערים עד שעות מאוד מאוחרות בלילה, הורגלו להירדם בשעות הבוקר ועוד.
הם לא מצליחים להיפרד מהאינפוזיה הזו שמתחזקת אצלם את תחושת ה FOMO, משאירה אותם בלי מנוחה רגשית, עם המון חרדה והמון שעות של ערות גם בלילה. פגיעה באיכות השינה, בשעות השינה בלילה מייצרות "בעיות שינה" אצל מתבגרים/ות.
תופעה שאנחנו עדים לכך שהיא הולכת והופכת נפוצה יותר ומשמעותית יותר. הנייד שנמצא שם ליד הוא כמו סם שקשה מאוד להיגמל ממנו, הרצון והצורך להיות מעודכנים מייצר בקרבם לא מעט תסכול ועייפות, לא רק פיזית גם רגשית. בני הנוער מעידים על עצמם "קשה לנו להתנתק" העיניים כל הזמן פוזלות וערות לכל צפצוף, נצנוץ של הנייד שמתריע על הודעה, תגובה לייק וכו'.
כל התרעה כזו מתקבלת בהתרגשות או בחרדה, בפחד או בשמחה של רגע בדיד שמיד מתחלפת בצפייה נוספת. הם מתקשים להשתחרר ופשוט ללכת לישון, יש לא מעט מתבגרים שישנים לשעה שעתיים ומתעוררים למסך במענה להודעות וצפצופים. ההימצאות של הנייד הצמוד בשעות הלילה מעכבת את הפרשת הורמון השינה – המלטונין. הורמון שמיוצר רק בשעות החשיכה, הם מתקשים להירדם ולישון שנת לילה עמוקה שחשובה לצמיחה הפיזית שלהם, לתהליכי עיבוד מידע שמתרחשים בשנת לילה ובעיקר לרגיעה נפשית ורגשית שהם כל כך זקוקים לה בגיל ההתבגרות.
חוסר של שנת לילה גורם לבעיות בריאותיות ולבעיות התפתחות שונות ומגוונות כמו השמנה, עיכוב גדילה, מחלות דיכאון, הגברה של בעיות קשב וריכוז, התפרצויות זעם, אלימות ועוד.
בנוסף לכל התופעות הללו שהן תופעות שיש להן השלכות משמעותיות חשוב שנבין שפגיעה בשינת לילה, במנגנון השינה מייצר גם תופעות של דיכאון, העלאת דיכאון ופגיעה ישירה בתחושת האושר והרווחה הנפשית של המתבגרים/ות שלנו.
תכנות והשפעה על האנושות
כל יוצרי האפליקציות למינהן נעזרות במחקרים שבודקים התנהגות, מטרתם היא לייצר התמכרות למסך, המוצר שלהם העיקרי הוא אנחנו, בני האנוש שיושבים מול הרשת (בכל צורתיה – משחק, אפליקציה, רשת חברתית) ופשוט נותנים לה תשומת לב. המתבגרים שלנו הם טרף קל, אין להם את המיומנויות הנדרשות כדי להתמודד עם המניפולציות המורכבות שפועלות עליהם בצורה ישירה ומכוונת (ד"א גם לנו המבוגרים קשה מאוד להתמודד עם המניפולציות הללו).
הרשת מייצרת מעמדות חברתיים, השוואה, תחרות כדי לגרום לכולם תחושה שהם חייבים להיות בתוכה כדי לא לפספס משהו, הכל מאוד מהיר, מתחלף וכזה שאם הם לא שם (גם בלילה) הם מפספסים מידע, ידע שיאפשר להם להיראות ברשת ולהישאר מעודכנים במה שמתרחש בה (בעיקר רכילות זולה).
כל זאת נעשה במומחיות שבה בנוסף לתחושת ה FOMO והתחושה שהם חייבים לא לפספס הם גם גדלים ברשת בתחושת תבוסתנות, קנאה שמייצרת בתוכם הרגשה שחייהם הפרטיים לא זוהרים ממש, ממש משעממים, הם תמיד יחשבו שהחיים שלהם "בזבל" בעוד לכולם יש הכל ורק להם אין כלום.
ככה בדיוק צומחות להן מחלות הדיכאון בתוכם-ן, מחקרים של ארגון הבריאות העולמי מראים קשר ישיר בין שימוש כבד ברשת לבין עליה בשיעורי הדיכאון, ואם זה לא מספיק אז גם ההתראות והצפצופים של הנייד, אלו שמייצרים בקרב בני ובנות הנוער לא מעט רגשות. גם הם מייצרים הפרשה מוגברת של הורמון הקורטיזול, הפרשה מוגברת שגורמת למתח ומעלה את הסיכון להפרעות חרדה – אנחנו רואים את זה בשטח, זה מול העניים, נושא החרדות החברתיות והחרדות בכלל הפכו למגפה.
בריונות ורשת ושיימינג – גיבורי מקלדת
כמות הילדים/ המתבגרים שנפגעים/ות ברשת היא לא נתפסת ולא הגיונית, כמעט חצי מהילדים (כל ילד/ מתבגר שני!) סובלים מרמת ביריונית כל שהיא ברשת!.
מה זה עושה להם בתוך הנפש?
במקום הזה שבתוכם, שאנחנו לא יכולים לצפות בו?
איך זה משפיע על הרגש שלהם, ומה הרגשות הללו מייצרים בתוכם הלכה למעשה ? מתבגרים שחווים בריונות ברשת עלולים לתרגם את הכאב למציאות שבה הם יפגעו בעצמם, פגיעה שמתרחשת ברשת עלולה להיות מסוכנת יותר מבחינת הפוטנציאל לפגיעה עצמית מאשר פגיעה שנעשית פנים מול פנים.
כלומר פגיעה ברשת עלולה להוביל לפגיעה עצמית ( אובזנות) בשיעורים גבוהים יותר!
בושה והסתרה גם מההורים
במחקרים שבוצעו עולה כי מתבגרים וגם ילדים יימנעו מלדווח להורים על הפגיעה ברשת, אלמנט הבושה הוא אלמנט מרכזי שמנהל את כל נושא הביוש ברשת, לא מעט ילדים נפגעים ברשת וסובלים מבריונות או שיימינג ונשיארים עם הטראומה הזו או עם הפגיעה הזו ממש לבדם.
מחקר של איגוד רופאי הילדים האמריקאי שבוצע בקרב כ-5,000 ילדים בכיתות ג'-ה' מצא שלילדים עם סמארט-פון יש סיכוי גבוה משמעותית להיפגע מבריונות ברשת מאשר לילדים ללא סמארט-פון.
הסמרטפון מאפשר זמינות, נגישות גבוהה מאוד ויחג איתם פגיעות אפשרית ומוגברת.
חשיפה לתכנים מיניים לא מותאמים
גיל החשיפה לפורנו בישראל הוא גיל 8, לדעתי הם נחשפים אפילו מוקדם יותר, בבית השיח על מיניות לרוב לא קורה, יש המון מבוכה וקושי לקיים שיח כזו מול הילדים שלנו, זה תופס אותנו ההורים במקום לא נוח עם המון סימני שאלה ופחדים.
איך לענות? מה לומר? ובעיקר מה לא לומר כדי לא לתת להם רעיונות ועוד תהיות שרצות בראשם של לא מעט הורים.
שיח על מיניות חייב להיות מגיל צעיר מאוד, אנחנו כהורים צריכים לטעת בתוך שכבת "מגן הנפש" שלהם את הטיפות הראשונות של הידע, את המידע האמין שממנו הם יוכלו לבחון את המציאות, זה העוגן שדרכו הם יתבוננו על מיניות בעולם שלהם.
כשאנחנו שותקים את קולנו העוגן הזה נזרע על ידי מדריכי מיניות בטיק טוק או על ידי סרטוני פורנו ששוטפים את התודעה שלהם בצורה של הזרקת רעל מח מגיל צעיר מאוד (צעיר מידי) בגיל שבו הם לא יכולים לפרש נכון את המסרים,
בגיל שבו המיניות הילדית, ז שחוקרת את הגוף ואת ההתפתחות האישית לא מסוגלת לשאת את המידע הלא מותאם הזה בצורה בריאה. זה מייצר בתוכם תסכול, סקרנות, פחד, בושה ועוד כל מיני זרעים שבהמשך יהיו החייץ שבינינו לבינם.
ילדים ומתבגרים חשופים למיניות רוויה באלימות, בסיפוק יצר בצורה חד צדדית, למערכות יחסים לא הדדיות ולא הדרגתיות, מערכות יחסים שאין בהן תקשורת יש בהן אקט של חדירה בלבד, תמיד אני נזכרת במתבגרים שאומרים לי "העיקר לגמור עם זה כבר..." העיקר לעשות V, המינות הפכה להיות מנותקת מעונג והיא מסמלך מעמד בעיקר וכלי להשתייכות.
אז מה עושים ? התפקיד ההורי – תיהיו האדם הזה שאליו פונים תקשורת בריאה חברים וחברות
הכח המרכזי שלנו הוא מערכות היחסים שלנו איתם-ן. השיח הדיאלוגי והרגשי זה שיאפשר להם להרגיש שייכים ובעיקר בטוחים.
הכוח הזה שיאפשר להם לדעת שה"דלת" ללב שלנו תמיד פתוחה עבורם, בלי שיפוט, בלי ביקורת וגם בלי גוננות יתר.
תקשורת שיש בה הדדיות ( בדיוק כמו היחסים שנרצה שיהיו להן בהמשך חייהם), תקשורת שיש בה כבוד ותחושה מסוגלות ולא תחושת תלות.
תשקיעו בשיח רגשי, בזמן איכות אמיתי שבו יש שיחות נפש טובות, שיתוף והקשבה והמון תמיכה רגשית, תהיו האדם הזה שאליו פונים. תדרשו מהם ואל תפנקו אותם, רק ככה הם ידעו לדרוש מעצמם ולחוש תחושת מסוגלות וביטחון אישי. מוזמנים לקרוא בבלוג מאמרים שלי בנושא חוסן ובניית חוסן.
ועכשיו לנייד/ למסך, איך מתווכים, שומרים, מציבים גבולות וכו בכל מה שקשור ברשתות החברתיות והמסכים?
הסכם הורים וילדים
מצרפת פה הסכם שנכתב אצלי בקליניקה בין הורים למתבגרת בת 12. משקיעים בזה זמן, קובעים יחד את הכללים וגבולות הגזרה, חותמים ולוקחים אחריות שלכם ושל המתבגר/ות. בהסכם יש מחויבות שלכם כהורים, לבדוק, לשאול, לעקוב ובעיקר לא להיות שיפוטיים, מאוכזבים וביקורתיים.
ויש מחויבות שלהם-ן – לעמוד בתנאי ההסכם.
תארגנו תפאורה אוהדת
שיחה נעימה, לא מאיימת/ כועסת, עם סבלנות ושמירה על כללים של שיח מכבד, הסבר חינוכי שלכם מהם גבולות הגזרה, מהם הקווים האדומים, מה הציפיות שלכם ובעיקר איך מנהלים את השיח במקרה שיש "הפרת הסכם".
אז כמה נקודות חשובות :
פרטיות – הטלפון הוא שלך ויש לך פרטיות, יחד עם זאת יש ברשת לא מעט סכנות ולכן יש כמה כללים חשובים:
- חשבון פרטי – עד גיל 14 חובה (מומלץ גם בגיל מאוחר יותר, תלוי באישיות של המתבגר/ת)
- לא מאשרים עוקבים שאנחנו לא מכירים - תפגשו ברשת כל מיני מכרים/חברים וירטואליים שאין לנו באמת מידע אמיתי מי מתחבא שם מאחורי המקלדת.
- אחת לשבוע יושבים יחד עם המתבגר/ת ובודקים את בקשות החברות/ לעקוב – מוודאים שאין גורמים מאיימים/ לא רצויים/לא מתאימים וכו.
- בדקו אחרי מי המתבגרים/ות עוקבים/ות – כך תלמדו את תחומי העניין שלהם-ן , תקיימו איתם-ו שיח, תבדקו מה מטרת החיבור, מה מעניין אותם-ן וכו'.
- תגדירו אפליקציות שלא נכנסים אליהן – אונליפנס, פורנוגרפיה, צ'אט אנונימי ועוד – לכל גיל יש את המגבלות שלו, אם יש לכםן שאלות ספציפיות כתבו לי.
- מעקב פיזי – יש אפשרות להתקין תוכנה שמאפשרת מעקב מיקום, מומלץ בגיל צעיר, צריך לתווך את זה כדי לדעת איפה הםן נמצאים פיזית, חשוב בעיקר לעניין של שמירה, מתבגרים/ות פחות אוהבים את זה, השיח צריך להיות סביב נושא הפתיחות והאמת, אם הם דוברי אמת אין מניעה שנדע כהורים איפה הםן נמצאים/ות.
- הגדירו שעות מסך – אפשר להגביל את הנייד ולשלוט בזה, אני פחות אוהבת את עבודת השיטור והשליטה, חשוב יותר ללמד אותם לשלוט ביצר/ בדחף. חשוב לייצר התנהלות בריאה מתוך מוטבציה פנימית ויכולת דחיית סיפוקים. כך זה משמעותי יותר ומייצר מרחב של אחריות ולא מרחב של שיטור והתנגדות. ממליצה להגדיר עוגנים בהם אין שימוש בנייד. כמו למשל: לא אוכלים עם הנייד, ארוחות משפחתיות אין ניידים (גם אנחנו כהורים), זמן משפחה – תגדירו אותו- חצי שעה ביום של "מה שלומך ברגשות?" אין שם מסך. אין מסך והכנת שיעורי בית ( יודעת שיש להם תירוצים – קיבלתי את העבודה במערכת/ במשוב, אני מתכתב עם חברים וכו' – תייצרו את השיח הזה ותסבירו להם שזו אחריות שלהםן. שיעורי בית בלי מסכים, בלי אינסטגרם , טיק טוק וכו'. בגילאים צעירים יותר אפשר להגדיר עד שעה מסויימת בערב, אפשר להגדיר שאין נייד בבוקר, בשעות הלימודים ( אפשר להתארגן למול בית הספר ולדרוש איסור על שימוש בנייד בתוך בית הספר), בזמן שחברים מגיעים, במקלחת ועוד.
מנגד אנחנו צריכים לייצר מרחבים ופעילויות שמתחרות בנייד, זמינות שלנו, עיסוקים אחריות, תפקידים ועוד.
- כללים של שיח מכבד – לא מעליבים/ מקללים/ מעליבים/ מוציאים חברים/ות מקבוצות ועוד.
- הפצה ופוגענות - לא שולחים אמירות מטרידות, תמונות עם גוף חשוף, לא מעבירים סרטונים ומפיצים לאחרים, דברו איתם על פוטנציאל הנזק שניתן לגרום לנפש וכו' תעוררו בהם את החלה הטבעית
- תבקשו לדעת אם הם הוטרדו ברשת, אם מישהו שלח להם הודעה והם לא מכירים/ות. פגיעות מיניות בקרב מתבגרות עד גיל 12 הן ביחס של 1:1 כיום ! ( כלומר 100% מהמתבגרות חוו הטרדה מינית עד גיל 12Q)
- תבטיחו לא לכעוס/ להחרים את הנייד/ לפעול בלי אישור שלהם. תסבירו שאתם "הדלת הפתוחה" והכתובת לכל בעיה ועניין.
רשתות חברתיות מייצרות לא מעט רגשות של בדידות והן המקום "הבטוח" כביכול אליו המתבגרים/ות שלנו פונים כדי לברוח מהמחשבות/ לקבל מידע/ לחזק את התחושה שהם "חסרי ערך", לעסוק בהשוואתיות בעיקר ובתחרות.
רגשות הקנאה והתבוסתנות צומחות בתוכם -ן היטב, הם חשים התמכרות לנוכחות ברשת, שם הם מרגישים שהם בסוג של שליטה על המתרחש, גם אם זה כרוך בכאב, כאב רגשי עמוק שצומח בתוכם וממשיך להכאיב להם ללא הרף.
את הכאב הזה הם מוציאים לעיתים מולנו בתגובות אגוצנמטריות, צעקות, טריקת דלתות ועוד. התפקיד שלנו להיות שם מולם מכילים, סופגים, לפעמים גם נחבטים, ויחד עם זאת חומלים, שומרים, יציבים, לא מוותרים עליהם ולהם.
ממשיכים לקחת אחריות על המציאות שלהם, אחריות על היותכם הורים שומרים שמתמודדים עם מציאות הורית מורכבת ולא פשוטה ואין לנו יכולת או זכות להרים ידיים/ לנוח/ לקוות שיהיה בסדר. אנחנו צריכים לדאוג שיהיה בסדר.
זכרו פגיעה רגשית ברשת היא פגיעה מסוכנת.
הנה דוגמא להסכם בין הורים לילדים - ההסכם הזה נעשה מול מתבגרת בת 12
