בלוג - מתבגרים על זה #חינוך מתבגרים

כולנו כהורים יודעים שהילדים שלנו נמצאים בטיק טוק, אנחנו גם יודעים שיש שם תכנים לא מותאמים, אנחנו גם מצפים או מתפללים שבפיד של הילד שלנו הוא לא ייחשף מידי... ואנחנו גם סומכים עליהם, או שאין לנו ברירה כי הם שם יחד עם כולם. נכון, כנראה שלא נצליח לסגור להם את העיניים ולמנוע מהם להיחשף לשמש הזו של המסכים, אבל בשמש כמו בשמש את קרם ההגנה אנחנו נשים על הילדים שלנו. גם פה יש לנו תפקיד לייצר בתוכם הבנה, ולספק להם נקודת יחוס שתשמש עוגן שדרכו הם ידעו לבחון את המציאות. להבחין בין טוב ורע, בין אסור ומותר, בין פוגע ושומר, בין מציאות לפייק, בין אהבה ללייק, בין עומק רגשי לבין חרמנות, בין מיניות מיטיבה לבין זנות ועוד. פוסט הכרות עם מרחב הטיק טוק, עם טרנד הפורנו החדש ובכלל עם המון טיפים חשובים להורים להתנהלות מחכה ומקדמת עם מתבגרים-ות

אף אחד מאתנו לא היה רוצה לתת לילד לו אלכוהול או סמים בגיל 8, כולנו תמימי דעים שזה לא מתאים, רק חשוב שנדע שמחקרים חדשים שבוצעו מלמדים אותנו שכל האפליקציות הנחמדות והתמימות וגם אלו שפחות תמימות, רובן ככולן בעלות פוטנציאל ליצור במוחם של הילדים שלנו תגובות מוחיות שזהות לתגובות למול שימוש בסמים ואלכוהול וגם לאלו של מהמרים כפייתיים. - איך מספקים להם מרחב שמור ככל שניתן, איך נוטעים בתוכםן ביטחון ויכולת לשמור על עצמם - קול פנימי שומר

כוחנות וסמכותנות כלפי בני נוער ככלי טיפולי/ חינוכי בעיקר מייצרים ניכור וריחוק. זה בדיוק המקום שבו אנחנו הורסים את מערכות היחסים שלנו עם היקרים לנו מכל, במקום לבנות בתוכם את ה"קול הפנימי" הזה שיצעק מתוכם וישמור עליהם. סטירה מייצרת עלבון שנרשם בגופם. סיפור קליניקה מרגש שמאפשר ללמוד איך עוצרים את הזעם, מתגברים עליו וממשיכים לבנות גשר יציב בינינו ובינם.

מהן הסיבות שמביאות את בני הנוער הצעירים מאוד לצריכה של חומרים משני תודעה - אלכוהול, סמים, כדורים ועוד. מוזמנים להיחשף למציאות של חייהם במלוא העוצמה ולהבין לעומק איך המסרים שלנו, מלאי כוונות טובות, מייצרים כאוס ומסר כפול אצלם, ואיך הלכה למעשה הפרשנות שלהם היא שונה לגמרי ממה שאנחנו התכוונו להעביר. לצערי יש היום תמימות של הורים, אולי אפילו תחושת כניעה, או חוסר יכולת להתמודד למול המציאות שמתרחשת במרחבי הבילוי השונים, במסיבות שלהם, במפגשים החברתיים שלהם ואפילו בתוך כותלי בית הספר, בתוך החדר שלהם בבית וכמובן במסך. התמימות/ עיוורון/חוסר ידע הזה הם נגזרת של מציאות שבה אנחנו לא מכירים את העולם שלהם, תחומי הדעת ומוקדי ההשפעה שלהם. פוסט חשוב על התפקיד ההורי- לעשות סדר במניעים של בני הנוער ולתת מענה מיטיב, חינוכי, ערכי וכזה שמייצר בהם חושסן ויכולת התמודדות עם המצאיות, במקום בריחה לשום מקום בעולם של חושים מעורפלים

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

הפער בין התודעה ההורית לבין המציאות בשטח הוא תהומי, בתהום הזו שוכן לו כאב גדול, כאב של נתק בין דורי, של העדר שליטה, של הזנחה רגשית שמייצרת פיצוי בצורה של שפע שהוא פשע משמעותי לנפש האדם. כמות הילדים הצעירים מידי שמקבלים היום טיפולים רגשיים, נוטלים כדורים פסיכאטרים היא בלתי נסבלת, היא לא הגיונית. הורים היום מבולבלים מאוד בין תפקידם הטבעי והפשוט להיות מחנכים של הילדים לבין הצורך שלהם להיות הורים טובים, הורים שרואים את הילד, מטפלים בו, הוא במרכז ויחד עם זאת שוכחים שהם צריכים להיות המגדלור שדרכו הילדים צריכים לצמוח, מגדלור מואר וגבוה שרואה למרחוק ומספק להם עוגן רגשי יותר מאשר עוגן כלכלי.