בילדות שלי תמיד רציתי להיות שייכת, שייכות היא צורך קיומי הישרדותי, זה גרם לי לרצות (ריצוי), לוותר על עצמי, על מי שאני כדי להכנס לתוך המעגל החברתי בעיקר. היום כשאני מנסה להבין למה, אני מתחילה לגלות את שורשי הריצוי בתוך הבית שלי. רציתי שהיא (אמא) תחייך, תראה את הרגש, שתשמח, שתגיד משהו, אפילו שתכעס... שם התחלתי לרצות, תכונה שרוכשים בגיל ההתבגרות. שנים לקח לי להוציא את עצמי משם ולהיות שייכת בזכות מי שאני - כנסו לקרוא
קרא עודמיניות בגיל ההתבגרות בדר"כ מקפיצה אותנו, מעלה תהיות וחששות, יש לנו רצון להכווין ולתת להן מידע שיעזור להן לבחור נכון. לא תמיד אנחנו יודעים איך נכון לקיים את השיח מולן. בעידן החדש לשיח הזה יש משמעות, אין לנו את הפריבילגיה לתת להן ללמוד לבד על מיניות. בעולם שבו המרחב המיני נוכח בחייהם, משפיע על ה"אני הפנימי" שלהם אנחנו חייבים לדבר, להסביר ולקיים מערכת יחסים שמאפשרת לנו להיות נוכחים בעולמם ולטעת שם טיפות של ידע והבנה, לתת להם כוחות לבחור נכון, עבור עצמן בעיקר. אז איך בכל זאת נכון לחנך את המתבגרות שלנו לעצמאות מינית, ליכולת קבלת החלטות יציבה, מותאמת להתפתחות הרגשית שלהן ולמצפן הפנימי הכנה של כל אחת מהן. הפעם הראשונה - מתי זה "כן" ומתי זה "לא"- פוסט חובה לכל הורה
קרא עוד