פגיעה עצמית - מבט פנימה לפצעי הנפש

הפגיעה העצמית היא פרקטיקה של ויסות והתמודדות של מתבגרים (בעיקר) עם תחושה של כאב רגשי שלא ניתן לשאת אותו.

הפגיעה העצמית הלא אובדנית נוכחת וקיימת היום והיקפיה הולכים וגדלים בעיקר בקרב מתבגרים/ות.

כל מתבגר/ת חמישי פוגעים בעצמם 

19% מבני הנוער משתמשים בפרקטיקה של פגיעה עצמית.

40%-60% - במדגמים קליניים - דיכאון, חרדה, הפרעת התנהגות ועוד 

פגיעה עצמית אינה קללה והיא לא משויכת רק למי שסובל מהפרעה נפשית, גם ילדים ומתבגרים שאינם מאובחנים בהפרעה נפשית יכולים לפגוש את הפגיעה העצמית.

הספרות מתארת שלושה סוגים של פגיעה עצמית:

1. פגיעה עצמית התפתחותית - מתרחשת בד"ר במצבים של פיגור/ אוטיזם - פגיעה עצמית שמטרתה ויסות, לפעמים תהיה גם חזרתית

2. פגיעה עצמית שמתרחשת במצבים פסיכוטיים - אדם שפוגע בעצמו בהתקף פסיכוטי, לרוב אלו יהיו פגיעות חמורות .

3. פגיעה עצמית מתונה - פגיעה שיש לה טווח רחב מאוד, החל משריטות קלות ועד לחתכים שמחייבים טיפול רפואי כמו תפרים, זיהומים וכו'. 

פגיעה עצמית מתונה מתעתעת ומכאיבה מאוד בעיקר להורים, מטרידה ומפחידה מטפלים וצוותי חינוך והוראה, ובעיקר מנסה לתת מענה לכאב וסבל של ילד / מתבגר. 

פגיעה עצמית יכולה להיות מוסתרת ויכולה להיות גלויה, היא עלולה להיות ממכרת, ובחלק מהמקרים היא גם מייצרת "הדבקה", מתוך רצון עז להיות שייך. תחושת השייכות עומדת מהצג הנגדי של תחושת הבדידות, העדר טבעת אנושית עוטפת ותחושה של חדירות. האדם לעיתים מתהלך בתחושה שהוא חסר עור, חשוף בלי שום הגנה / עטיפה שמסייעת לו להגן על עצמו או לחוש בטחון במציאות.

למה בעצם מתבגרים פוגעים בעצמם ? 

לא מעט נוטים לחשוב שזה מניפולציה ורצון לתשומת לב.

חשוב להבין שמתבגר שבוחר לפגוע בעצמו לא עושה זאת בגלל רצון לתשומת לב, יש דרכים נוספות ורבות למשוך תשומת לב, מי שבוחר לפכוע בעצמו עושה זאת מתוך מצוקה וסבל.

התפקיד ההורי וגם תפקיד המטפלים הוא להבין לעומק את ה"גחלים הבוערות" שם בתוך הנפש ולכבות אותם ולא רק להפסיק את הפגיעה העצמית. 

הפסקת הפגיעה העצמית צריכה להיות תוצר של מענה לסבל ולא רק תוצר של הפסקת הפגיעה. הפגיעה העצמית היא העשן של המדורה של הנפש, ואנחנו צריכים לטפל במדורה ולא רק בעשן שהיא מייצרת לנו מעל פני הנפש.

תפקיד הסביבה הבוגרת 

ככל שהפגיעה העצמית הולכת והופכת להיות שכיחה יותר כך אנחנו בעולם המבוגרים נדרשים להבין וללמוד מה קורה שם מתחת לעור בתוך הנפש שגורם לפגיעה הזו להתרחש. 

בפועל הורים ומטפלים מגיבים בצורה עוצמתית חיובית או שלילית - מנרמלים או נכנסים ללחץ וחרדה, בהלה וכאוס.

התגובה הזו לא מאפשרת לפרט לפגוש את הכאב שלו כי הוא עסוק בתגובה הקיצונית שמחד, מנרמלת או מתעלמת ומשתיקה או מנגד מייצר כאב גדול ובעטה בעולם המבוגרים. 

שוב הכאב של הילד לא "על השולחן", שוב יש התעלמות מהכאב והתמודדות רק ב"עשן" שמיתמר מתוכם ומפריע לתפאורה של החיים.

אנשי טיפול והורים נדרשים להכיר היטב את הפגיעה העצמית, ככל שהיקפי הפגיעה עולים כך כולנו נדרשים לדעת, לאתר, למנוע ובעיקר לייצר תגובה הולמת שמאפשרת לפרט להתבונן תחת עורו ולהבין למה הוא פוגע בעצמו, מה הוא צריך כדי לרפא את השריטות ברקמות חייו, איך הוא מתגבר ומצליח לייצר תגובה הולמת ומתמודדות לקשיים שהוא חווה. 

פגיעה עצמית לעיתים תספר לנו על פגיעה מוקדמת שלא הכרנו, לא מעט ילדים/ מתבגרים שחווים טראומות: חרם חברתי שקט ומוסתר, חרם בכלל / דחייה חברתית, תחושת חוסר שייכות, בדידות, פגיעה מינית (שלא ידענו עליה), טראומה אחרת - כל אלו עלולים להביא את המתבגר/ת לפגיעה עצמית. 

אנחנו מורגלים למין הסכם סבל שבו מי שסובל מבקש עזרה, אנחנו עוזרים והם נדרשים להתמודד. חוזה הסבל הזה מופר בפגיעה העצמית כי לרוב ילדים/ מתבגרים לא ירצו להפסיק את הפגיעה העצמית. 

הם לא ידעו לתאר את הסבל שבתוכם, אין להם מילים, אין להם שפה לתאר את גלי הצונאמי הרגשיים שמנהלים אותם, מפחידים אותם.

אין להם מילים או יכולת לספר או לסמן בסמלים את מכונת המחשבות שקופצת להם בראש ולא מאפשרת להם להתנהל בשקט רגשי. 

מנגד, הם פוגשים לרוב, כעס, בהלה, אכזבה, בושה ולפעמים גם זלזול או פגיעה נוספת תחת אמירות כמו "מחפשים תשומת לב", "מניפולציה" ועוד 

בעידן שבו כל יד חמישי פוגע בעצמו אנחנו חייבים להפוך להיות המטפלים הכי טובים של הילדים שלנו.

להכיר את השורשים והגורמים של הפגיעה

להבין מה הקושי הסימבולי שלא מאפשר להם לספר את הסיפור 

להיות האדם הזה שעוטף אותם כשהם מרגישים חדירים וחסרי עור/ הגנה על הנפש שלהם.

להיות מי שהופך להיות מושיע ולא מטביע ומעמיק את הכאב.

להיות מי שעוטף אותם בעור חדש, עוזר להם להרגיש עטופים ולא חדירים ומחוררים.

יכול להיות שאתם קוראים את השורות הללו ומרגישים שזה מדבר גם עליכם, על משהו שנשאר שם עמוק פנימה ומחייב ריפוי.

פגיעה עצמית יכולה להיות פגיעה פיזית (19% מבני הנוער) אבל היא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בפגיעה עצמית רגשית, בריצוי, ביחסים רעילים ובעוד כל מיני צורות שמנסות לפתור את הכאב הזה שאנחנו לא יודעים לתאר אותו, למסגר אותו, לתת לו שם. מי רעש מזגן שמטרטר בתוכנו.

הורים, מטפלים, צוותי חינוך והוראה - מוזמנים להכשרה מקצועית שתאפשר לכם להיות האדם הזה שיכול להתבונן תחת העור, להקשיב לרחשי הלב, להבין את ההתנהלות של הילדים / בני הנוער, להיות שם בעין חומלת ויחד עם זאת כזו שיכולה לתת מזור לכאב.

גם ללמוד למנוע אותו, לאתר את הפגיעה ולדעת להגיב נכון ממקום של הבנה וידע ולא ממקום של חרדה ופחד ולא מעט בושה.

תגובה הורית נכונה, תשאול נכון של מטפלים, תגובה נכונה של מטפלים וצוותי חינוך יכולה להיות זו שתאפשר לפגיעה העצמית להפוך למקפצה קדימה, להבנה חדשה של המציאות, לידיעה שיש כן מי שרואה אותם, שכן אפשר לסמוך על אנשים בעולם. כך נצליח לסלול את הדרך לגשר ללב שלהם, שמרגיש ואין מילים או שפה שמאפשרת להם לספר את הכאב.

הם צריכים את המבט שלכם שמעביר מסר בלי מילים, אני איתך, אתה יכול, אני סומך עלייך, שומר עלייך ובעיקר עוטף אותך ומאפשר לך למצוא את המילים. להפיג את הכאב ולאמץ את התקווה והאופטימיות.

הכשרה מסובסדת - מחזור ייחודי של 5 מפגשים מקיפים: 

נלמד להכיר את הפרקטיקה של הוויסות דרך הפגיעה העצמית

נבין איך נראית פגיעה עצמית, נבדיל אותה מפגיעה אובדנית ונבין מתי היא יכולה לסלול דרך גם לשם. 

מהם הסימנים שמחייבים התייחסות טיפולית נוספת.

נלמד את המודלים הבסיסיים שמגדירים אותה: ויסות והרגעה לצד אימפקט בשדה בין אישי - הפגיעה העצמית תמיד מבקשת לייצג סיפור שכבול אי שם במרתפי הנפש.

סימבוליזציה - נלמד להכיר את היכולת הסימבולית ונבין איך היא קשורה לפגיעה העצמית, עד כמה היא מקשה על המטופל/ המתבגר לספר את הסיפור החוצה, להרגיש מובן.

נלמד על יחסי האובייקט - שלא מאפשרים לפרט לתאר בסמלים או המילים את מה שהוא מרגיש, אין שפה שיכולה לייצג את הכאב הפנימי. 

למה תמיד אנחנו שומעים מהם " לא יודע/ת להסביר, זה פשוט מרגיע אותי" 

איך בתוך הכאב הזה אנחנו יכולים להוות עבורם משענת בטוחה שעוטפת ולא חומה שעומדת מולם ומעמיקה את תחושת חוסר האונים, שגם אותה אי אפשר לתאר במילים.

נפרדות - אחד מהתפקידים העיקריים של גיל ההתבגרות, לפעמים כשיש בדידות ואין שפה הנפרדות יכולה להוביל לפגיעה עצמית, הפרדוקס שבו הם רוצים נפרדות ובשל הפגיעה העצמית הם מקבלים יחסי אובייקט של שמירה צמודה שלא מאפשרת נפרדות. 

מה עושים עם הפגיעה ? כיצד ניגשים אליה ? 

איזה עמדה מחזיקים כלפיה כהורים/ מטפלים/ צוותי חינוך והוראה ? 

לעמדה של המבוגר בסביבה יש משמעות על היכולת של הפרט ללמוד שפה שתתאר את הכאב, יש למבוגרים השפעה משמעותית על היכולת של הפרט לעשות את השינוי ולצמוח מתוך הפגיעה העצמית, ללמוד ממנה ולהתחזק לפתח חוסן במקום להידרדר לתהומות הסבל. 

נלמד איך לעבוד עם הפגיעה העצמית.

הכשרה מומלצת להורים שתספק כלים משמעותיים מאוד בהבנה של התמונה הרגשית וביכולת של הורה להיות יציב למול מציאות מורכבת וקשה רגשית גם להורים.

הכשרה שתספק למטפלים ולצוותי חינוך ידע והבנה של משמעות ההתנהלות שלהם כיציבים, כמנהיגים שיכולים להוביל את השינוי יחד עם ההורים.

בימים אלו שבהם כל ילד/ה מתבגר/ת חמישי/ת פוגעים בעצמם אנחנו חייבים לדעת, ללמוד ולהיות שם עם ידע ועיניים שרואות מתחת לעור. 

הצטרפו להכשרה משנת חיים, חשובה, משמעותית שתספק לכם כלים להיות מבוגרים משמעותיים יותר עבור ילדים ומתבגרים שצריכים שתראו אותם במרחב. 

כל הפרטים פה - להתבונן תחת העור, להבין מאיפה מדמם הלב ולתת מענה לכאב.