בלוג - מתבגרים על זה #חרדה חברתית

הם הגיעו ברגע הזה שבו המתבגר שלהם התחיל להידרדר במדרון שהיה נראה מאוד תלול, שהקצב שלו יכול היה להיות מהיר ובעיקר מרסק, שהיכולת להסתיר ולייצר תמונה שהכול בסדר אפשרית בלי מאמץ, כשהכול נגיש ובעיקר כשהמרד בסמכות והרצון להתנסות הפך להיות חלק מתחרות, גבריות, סטטוס, הפגנת כוח ושליטה ועוד. תמיד כואב לי לפגוש הורים במצב הזה, לראות את חוסר האונים את הכאב, איך ממשיכים מפה ? כנסו לקרוא

דחפו לו וויברטור לפה בכוח!!!!, צילמו את זה לאתגר טיק טוק, העיקר שיהיו לו מלא צפיות..... בדרך רסקו לו הנפש, חוויה קשה לכל החיים...כמה זה חשוב להם שיראו אותם, חשוב להיות להיות מעורכים, שווים, בעלי ערך, משמעותיים, נחוצים, אהובים. אתגר טיק טוק, שיימניג המציאות של בני ובנות הנוער מביאה אותם להרס עצמי ופוגענות

כוחנות וסמכותנות כלפי בני נוער ככלי טיפולי/ חינוכי בעיקר מייצרים ניכור וריחוק. זה בדיוק המקום שבו אנחנו הורסים את מערכות היחסים שלנו עם היקרים לנו מכל, במקום לבנות בתוכם את ה"קול הפנימי" הזה שיצעק מתוכם וישמור עליהם. סטירה מייצרת עלבון שנרשם בגופם. סיפור קליניקה מרגש שמאפשר ללמוד איך עוצרים את הזעם, מתגברים עליו וממשיכים לבנות גשר יציב בינינו ובינם.

סיפור קליניקה על מקרה של דיכאון בעקבות הקורונה- היא הפכה לבובת חרסינה המשפט הכואב הזה של אבא שלה זכור לי היטב, "אנחנו עומדים מול בובת חרסינה, היא הפכה להיות שבירה וקרה כמו חרסינה, אני לא מצליח לפרוץ את זה, לא מצליח להבין את מה שקורה לה".תמיד השיח הזה מול ההורים הוא שיח קשה עבורי, קשה עבורי כהורה לצפות בכאב החד הזה של הורים מול הדבר היקר להם מכל, תמיד זה מקפיץ בי את הילדות שלי..... מוזמנים לקרוא ולקבל השראה והגדרה של כל סימני הדיכאון אצל מתבגרים/ות

הוא הגיע אלי ביציאה למציאות החיים, ברגע שהוא הבין שהוא יוצא עכשיו מהשירות הצבאי ונדרש להתמודד, לבנות לעצמו חיים, לשחק בתפקיד הראשי של ההצגה של חייו.הוא רגיל היה להיות מאחורי הקלעים, אם אפשר במרתף אז בכלל מעולה. איפה שיש חושך ואף אחד לא רואה אותו.האמונות שלו על חייו היו קשות מאוד, היה עסוק בריצוי תמידי, בהקטנה עצמית וביטול עצמי. בדרך ליציאה לחיים הוא הרגיש כשהקרקע נשמטת לו, שהוא חשוף ובלי ביטחון. מין תחושת קיפאון שלא אפשרה לו להתקדם בחייו, פחד להשתחרר מהשירות ולהתחיל את החיים, תחושת מסוגלות מעורערת, תחושת ערך חלשה עד מאוד והמון תסכול- סיפור קליניקה שיאפשר לכם לקבל כלים להתמודדות מיטיבה ולחיזוק תחושת המסוגלות והאחריות האישית

חרדה חברתית היא חרדה שפועלת תחת בושה והסתרה, היא מאוד קשה עבור הילד החרד, מוסתרת תחת האגו ויש לה אדוות על כל תחומי החיים. היא משפיעה ושורטת את הנפש, משמרת את עצמה ומייצרת ריחוק, התנעות, דחיינות ולא מעט כאב ותסכול. בתוכנית הרדיו "מתבגרים זה על" עם הפסיכולוגית שרון צונץ נגענו במנגנוני החרדה ובכלים לאיתור והתמודדות , התפקיד ההורי וההשפעה ההורית על מנגנוני החרדה החברתית והחרדה בכלל.

מה כוחה של מילה? מילה שלנו כהורים לילדים שלנו, ובעיקר כשהמילים האלו מקבלות "גיבוי" מהסביבה, מהחברה עד כמה זה נרשם הנפש, מייצר כאב ותסכול. המילים שלנו יכולות להיות "מגן הנפש" שלהם או ההפך הגמור, מילים, אווירה, מבט עיניים, יכולות לעשות חורים בנפש או לייצר בה שכבת הגנה ויכולת להתמודד עם המציאות, עם אתגרי החיים. החיים המורכבים שבהם נדרש חוסן, נדרשת חמלה עצמית ויכולת עמידות במצוקה. מקרה קליניקה שאפשר ללמוד ממנו המון

חרדה חברתית פוגשת היום המון מתבגרים/ותהיא מגיעה בכל מיני צורותיש לה המון אדוות על כל מעגלי החיים היא מוסתרת ומעמיקה את הבושה והעלבון ולנו כהורים יש תפקיד משמעותי להיות שם עבורם ולתת תקווה, לפעמים מטוב ליבנו אנחנו עושים בדיוק ההפךבואו לקבל כלים, ללמוד את מאפייני החרדה, להכיר את התמרורים החשובים ולהיות שם עבור הילדים שלכםן.מאחרת את אפרת חנן רכזת תחום הורים בעמותת רקפת עמותת רקפת.

את רעד הקול והבכי של האימא היקרה הזו אני לא אשכח לעולם, שיחת טלפון מרגשת של אימא מודאגת שמתמודדת עם מתבגר צעיר ומדהים שלטענתה צריך ריפוי בנשמה, במיוחד עכשיו לפני שהוא שנה הבאה עולה לחטיבה. בפגישה הראשונה הם ספרו עליו שהוא מקסים, נדיב, אכפתי, רגיש עם נשמה גדולה ותמיד נפגע, מסתגר, לא מצליח להתמודד חברתית. הם קוראים לו "מוזר".

היא לא מתקשרת עם אף אחד בבית, אין לה חברות, היא כל היום בחדר עסוקה באיפור , בעיקר שחור, בבגדים מוזרים. היא בת 14 והיא לא עושה כלוםםםם לבד, אפילו לגשת למכולת היא לא מוכנה, לנסוע באוטובוס זה אחרי שכנועים מטורפים, להיכנס לכיתה, לכתוב בקבוצה, מפחדת מהעולם, פשוט סיוט, אנחנו חווים סיוט.הטיול האחרון שלנו היה זוועה, הרגשתי כאילו אני סוחב איתי תינוק שלא מסוגל לעשות כלום וכל הזמן מתלונן, דובון לא לא כזה, כפוית טובה. אני נשבע שאני לא יוצא עם המשפחה הזו במיוחד עם אלה (שם בדוי) לנופש יותר, בטח שלא לחו"ל. זהו נשברתי ממש, ואני אדם חזק.