אתגרי ההורות בגיל ההתבגרות

דחייה חברתית היא התופעה הנפוצה ביותר בחיי היום יום של כולנו, בגיל ההתבגרות לדחייה החברתית הזו יש משמעות מוכפלת וקשה, בחסות הרשת היא כואבת ועמוקה עוד יותר, צורבת ושורטת את הנפש. אנחנו יודעים היטב לתת מענה לפגיעה גופנית, זה קל לנו לראות את זה ופשוט לקבוע תור לפרופסור הכי מומחה בתחום, קל גם לראות את תהליך הריפוי, את החום יורד, את הדלקת נעלמת ואת התיאבון חוזר. פגיעות שקשורות בנפש, בתחושות פנימה אנחנו לא תמיד רואים, וגם כשיש סימנים, תמרורים, צ'קלקות אנחנו לפעמים בוחרים לא לראות, או לפרש אחרת, לחשוב חיובי... וגם כשאנחנו כבר רואים ויודעים זה קשה עבורנו, זה פוגע גם בנו וקשה לנו לטפל והכי קשה לנו לראות את הריפוי, סימני הריפוי נסתרים וזה משאיר אותנו חוששים, נבולים ובעיקר נכנסים למצב צבירה של שומר פיזי ולא רגשי. הכל על דחייה חברתית ודרכי הטיפול

תארו לעצמכם כמה חיפושים יש למילה פורנו ברשת? מיליון וחצי למילה "פרונו" בעברית ועוד מליארד וחצי !!! חיפושים באנגלית. אז בואו נסכים ונבין שהמתבגרים/ות שלנו צופים/ות בפורונו, הם צופים בגיל צעיר מאוד, מושפעים, מוטרדים, מפוחדים ובעיקר חוששים לשתף. זו הופכת להיות כמו תולעת מכרסמת בתוך גופם/ן של ילדינו. הורים בואו נשים על השולחן את הנושא, ובואו נתווך את הצפייה, נסביר ונהיה משמעותיים עבור המתבגרים/ות שלנו, איך עושים את זה ? הנה תמליל מדויק לשיחה עם מתבגרת, שיחת חובה במיוחד עבורכם/ן

אנחנו עושים עבורם הכל, שלא יחוו קושי או צער, אני עושים את זה מאהבה, רוצים לתת להם הכל. רק רוצים שהם יהיו מאושרים על הדרך בלי להתכוון אנחנו הופכים אותם לסוג של נכים לנמנעים. התפקיד שלנו הוא להכין אותם למשימות החיים האמיתיות.

הילדים שלנו חיים בSTORY, הם פתוחים את העיניים בבוקר ונדרשים להמציא כל ים STORY חדש, עדכני . כזה שנראה מוש, הכל ורוד, הכל נוצץ. אי אפשר לשחזר פעמיים STORY, ואם אתה לא שם אתה לא קיים

הם צופים בפורנו מגיל צעיר, בהתחלה מסקרנות/ חשיפה או בצורך לחקות את עולם המבוגרים. זה מבלבל אותם, מכניס אותם לחרדות, מפריע להם להתנהל נכון, לעיתים פוגם בערך העצמי שלהם ולעיתים הם הופכים לסוג של "מכורים", זה לא מניח להם, הנה תמרורי האזהרה שאתם כהורים צריכים לשים לב אליהם

כיצד משפיע החשיפה לפורנו על המתבגרים , בעיקר הצעירים ?, מה זה עושה לרגש?, איך הפרשנות התמימה שהם עושים לתמונה המוצגת עלולה להשפיע על חיי המין שלהם ועל היכולת שלהם לקיים זוגיות בריאה ? האם ההתנגדות למסכים תפתור את הבעיה ?, כנראה שלא. מאמר חובה לכל הורה

מיניות בגיל ההתבגרות, הפעם הראשונה תמיד הייתה מקור דאגה של כל הורה, היום יחסי מין בקרב מתבגרים מתרחשים בשלב מוקדם הרבה יותר ממה שאנחנו כהורים מכירים/ חUשבים. החשיפה המוקדמת לפורונו, עידן המסכים, שחיקת הרגש בקרבם מביאים את המתבגרים/ות ליחסי מין לעתים בגיל מוקדם מידי ובעיקר, עם המון פערי ידע והבנה על מערכת מינית בריאה, מתבגרים/ות היום מגיעים למערכת מינית עם הבנה שגויה ומעוות של המציאות, עם פחדים/ חששות ועם המון לחץ חברתי. מה אנחנו כאמהות חייבות לדעת וגם מה המתבגרת חייבת לעת רגע לפני שהיא מקיימת יחסי מין לראשונה. המידע הזה בזמן הנכון ישפיע על חיי המין שלה גם בהמשך חייה - פוסט חשוב

מה מרגישים בפעם הראשונה?, איפה נמצא קרום הבתולין? כל כך הרבה שאלות, מחשבות שעוברות בראשן של המתבגרות. ידע זה כוח, ידע מפחית חרדה, מרגיע וידע בעיקר מלמד אותן על עצמן על הגוף שלהן. איך מחדירים טמפון, עד כמה זה כואב?, האם זה אמור לכאוב?, מה צריך לעשות?. זכרו, כל השאלות הללו שאולי חשבנו שזה טרוויאלי וברור, זה לא ברור להן, זה לא נעים להן לשאול. אז הנה כל המידע פה עבורך אימא וגם עבורן, ואם עדיין את מתקשה לתת לה את המידע הנחוץ הזה, מזמינה אותך לקבל סיוע. כנסי לקרוא - חשוב ביותר

מתבגרים בעידן החדש מתקשים מאוד לקבל סמכות, ההורות העדכנית מקדשת את צרכי הילד ויחד עם זאת חשוב שנבין שאחד הצרכים הבסיסים של מתבגרים הוא גבול ברור ושומר. איך מייצרים גבולות בגיל ההתבגרות כנגד כל הסיכויים ומאפשרים למתבגרים שלנו לגדול יציב, בריא ונכון. איך אנחנו נשארים בזירת ההורות כאשר אנחנו משמעותיים עבורם ובעלי יכולת השפעה על עיצוב אישיותם הבוגרת?. 10 טיפים להצבת גבולות בגיל ההתבגרות

סקסטינג - ערות תקשורת נוכח בחייהם של בני ובנות הנוער. הם נמצאים שם ומייצרים שם את מערכות היחסים שלהם, הם בורחים מתקשורת הפרונטלית, חוששים להיישיר מבט ונעזרים במקלדת כדי לייצר שיח מיני. לרוב השיח הזה בוטה, מחפיץ, אלים ופוגעני. משהו ברשת מבלבל ומטשטש את הגבולות, הם מרגישים מוגנים ושמורים בזמן שהם חשופים מאוד ונמצאים במצב של פגיעות רגשית ונפשית. איך מלמדים אותם שימוש נכון ובריא בסקסטינג, עד כמה לרשת יש השפעה על התודעה שלהםן, מה הסכנות וגם מה היתרונות בסקסטינג, איך מייצרים את זה בצורה בטוחה ששומרת? מה התפקיד ההורי בעידן הזה. מידע שהוא חובה לכל הורה.

סקסטינג - ערות תקשורת נוכח בחייהם של בני ובנות הנוער. הם נמצאים שם ומייצרים שם את מערכות היחסים שלהם, הם בורחים מתקשורת הפרונטלית, חוששים להיישיר מבט ונעזרים במקלדת כדי לייצר שיח מיני. לרוב השיח הזה בוטה, מחפיץ, אלים ופוגעני. משהו ברשת מבלבל ומטשטש את הגבולות, הם מרגישים מוגנים ושמורים בזמן שהם חשופים מאוד ונמצאים במצב של פגיעות רגשית ונפשית. איך מלמדים אותם שימוש נכון ובריא בסקסטינג, עד כמה לרשת יש השפעה על התודעה שלהםן, מה הסכנות וגם מה היתרונות בסקסטינג, איך מייצרים את זה בצורה בטוחה ששומרת? מה התפקיד ההורי בעידן הזה. מידע שהוא חובה לכל הורה.

כולנו כהורים יודעים שהילדים שלנו נמצאים בטיק טוק, אנחנו גם יודעים שיש שם תכנים לא מותאמים, אנחנו גם מצפים או מתפללים שבפיד של הילד שלנו הוא לא ייחשף מידי... ואנחנו גם סומכים עליהם, או שאין לנו ברירה כי הם שם יחד עם כולם. נכון, כנראה שלא נצליח לסגור להם את העיניים ולמנוע מהם להיחשף לשמש הזו של המסכים, אבל בשמש כמו בשמש את קרם ההגנה אנחנו נשים על הילדים שלנו. גם פה יש לנו תפקיד לייצר בתוכם הבנה, ולספק להם נקודת יחוס שתשמש עוגן שדרכו הם ידעו לבחון את המציאות. להבחין בין טוב ורע, בין אסור ומותר, בין פוגע ושומר, בין מציאות לפייק, בין אהבה ללייק, בין עומק רגשי לבין חרמנות, בין מיניות מיטיבה לבין זנות ועוד. פוסט הכרות עם מרחב הטיק טוק, עם טרנד הפורנו החדש ובכלל עם המון טיפים חשובים להורים להתנהלות מחכה ומקדמת עם מתבגרים-ות

לחומר אין נשמה, אין בו עומק, הוא שטוח בלי רגשות, הוא חפץ. ההבנה שחפץ או חומר מייצרים עבורנו תחושת ערך, מעסיקים אותנו במחשבה, גורמים לנו להיות עצובים, כועסים, מתוחים ועצבניים ואולי גם שמחים לרגע אחד היא נקודה משמעותית לשיח עם ערכים, על מהות הרכישה, מה היא מייצרת עבורי ולמה אני כל כך "חייב/ת" את זה. ולמה כאן ועכשיו, דחוף, מיד וכו'. חגיגות הקניות הרבות, בלאק פריידי, יום הרווקים הסיני, סיילים מטורפים שמשגעים את בני ובנות הנוער, מייצרים ויכוחים, קושי, הוצאת כספים מרובה, תסכול שלנו כהורים למול הצורך לרצות ולפצות אותם היא סוגיה חשובה לשיח. בסופו של יום שום רכישה לא יכולה למלא את הנפש בתחושת ערך, אושר לא יכול להיות מוצג לרכישה, חייבת להיות בו תחושת משמעות פנימית. כל הדרך אל הפייק אושר רצופה בכאב ובתסכול. איך נכון להתנהל למול ההתמכרות לשופינג- כנסו לקרוא

אף אחד מאתנו לא היה רוצה לתת לילד לו אלכוהול או סמים בגיל 8, כולנו תמימי דעים שזה לא מתאים, רק חשוב שנדע שמחקרים חדשים שבוצעו מלמדים אותנו שכל האפליקציות הנחמדות והתמימות וגם אלו שפחות תמימות, רובן ככולן בעלות פוטנציאל ליצור במוחם של הילדים שלנו תגובות מוחיות שזהות לתגובות למול שימוש בסמים ואלכוהול וגם לאלו של מהמרים כפייתיים. - איך מספקים להם מרחב שמור ככל שניתן, איך נוטעים בתוכםן ביטחון ויכולת לשמור על עצמם - קול פנימי שומר

ההורות החדשה הולידה אבא במשרה מלאה, תפקידי ההורות בעידן החדש שינו את אופיין המסורתי,. אבא הקשוח הפך בשנים האחרונות לאבו'ש, יש לו יתרונות שכדאי שנכיר, ואפילו נפרגן לו עליהם. יש כמה נקודות משמעויות בהתנהלות ההורית של האבא החדש שמקדמות את מערכות היחסים עם המתבגרים ומאפשרות תקשורת טובה ומקדמת, אז במיוחד ליום המשפחה - אבו'ש - קווים לדמותו - כנסו לקרוא ולפרגן לאבו'ש

סילבסטר עבור מתבגרים הוא הזדמנות מצויינת וגם סיבה טובה להתנסות באלכוהול, ולא רק להתנסות בשתייה אלא גם להתנסות בשכרות, להיות שיכור/ה לראשונה (פשוט להיעלם ולא להיות), זה נראה להם מגניב, בוגר, כיף ויש בזה המון רצון להיראות גדולים, מעיזים, שווים ויש בכל חבורה את המנהיגים את אלו שנסחפים ולא רוצים להישאר בחוץ, "כולם שותים אז גם אני..." אלכוהול מגיע בעסקת חבילה בדר"כ עם עישון, שימו לב עישון בני נוער היום לא מסתכם בסיגריות / וייפ (שזה גרוע יותר מסיגריות) כדי להרגיש גדול, שווה, מקובל הם עולים מדרגה וצורכים גם סמים: "ירוק" גראס, מריחואנה. יש היום בשוק בני הנוער גם קאטמין, נייס גאי ועוד. אני ודעת שאתם מדברים על זה מסבירים שזה אסור, אבל זה נמצא במרחב שלהם, מספיק חבר/ה אחת בחבורה וקצת אלכוהול שמשחרר את הפחד והם עלולים להתנסות, או להמשך לצרוך והפעם קצת יותר כי זה סילבסטר.- מה התפקיד ההורי ? איך שומרים עליהם במרחב הסכנה ואיך מחנכים אותם ליציבות רגשית וחוסן גם במסיבת הסילבסטר.

מה משמעות הכסף במשוואת הרווחה הנפשית, האושר וההצלחה? סיפור אוטוביוגרפי על אישה מיוחדת במינה בשם מארווה קולינס שנולדה בשנות ה - 30 באלבמה, דרום ארצות הברית. לאבא אפריקאי אמריקאי ולאימא אינדיאנית. בזמן ובמקום שבו היא נולדה הייתה הפליה, גזענות, עוני, חסר.... בעצם כל התשתית להעדר אושר והצלחה. כמורה היא מעודדת את התלמידים לקחת אחריות. במקום להאשים את המצב, את המדינה, את ההורים, את ראש הממשלה פשוט לקחת אחריות על החיים שלהם, " העתיד שלכם תלוי בכם" " אני מאמינה בכם" - ופתאום הם מבינים שיש דרך אחרת, דרך של לקיחת אחריות. כל התלמידים של שהוגדרו כ unteachable מסיימים תיכון ולומדים באוניברסיטה..

ידעתם שיש במיכל התמים הזה בלון גז שהפך להיות מאוד מבוקש בקרב בני ובנות הנוער ? הוא זכה לשם גז קצפות, סוג של סטלה חדשה שמעיפה להם את המוח, מוחקת להם את המחשבות ומאפשרת להם להיות זורמים, משוחררים וכו'. בהמשך לפוסטים על טיק טוק, בוחרת הפעם לתת מידע חשוב גם על המוצר הזה שהפך להיות "נורמלי" גם בקרב מתבגרים צעירים בגיל חטיבת הביניים. כל המידע להורים על גז קצפות, מה זה ? מה זה עושה לגוף ולנפש, איפה משיגים את זה וגם מה התפקיד ההורי המשמעותי בעידן הזה ךשמור על הילדים

מהן הסיבות שמביאות את בני הנוער הצעירים מאוד לצריכה של חומרים משני תודעה - אלכוהול, סמים, כדורים ועוד. מוזמנים להיחשף למציאות של חייהם במלוא העוצמה ולהבין לעומק איך המסרים שלנו, מלאי כוונות טובות, מייצרים כאוס ומסר כפול אצלם, ואיך הלכה למעשה הפרשנות שלהם היא שונה לגמרי ממה שאנחנו התכוונו להעביר. לצערי יש היום תמימות של הורים, אולי אפילו תחושת כניעה, או חוסר יכולת להתמודד למול המציאות שמתרחשת במרחבי הבילוי השונים, במסיבות שלהם, במפגשים החברתיים שלהם ואפילו בתוך כותלי בית הספר, בתוך החדר שלהם בבית וכמובן במסך. התמימות/ עיוורון/חוסר ידע הזה הם נגזרת של מציאות שבה אנחנו לא מכירים את העולם שלהם, תחומי הדעת ומוקדי ההשפעה שלהם. פוסט חשוב על התפקיד ההורי- לעשות סדר במניעים של בני הנוער ולתת מענה מיטיב, חינוכי, ערכי וכזה שמייצר בהם חושסן ויכולת התמודדות עם המצאיות, במקום בריחה לשום מקום בעולם של חושים מעורפלים

מתבגרים ובני נוער נמצאים בתוך המסכים, במרחב שלהם יש לא מעט אלימות, מיניות, קנאה והשוואתיות. הם חיים ולומדים את מציאות החיים דרך האינסטגרם והאפליקציות ברשת, כך הם למדים גם על מערכות יחסים. מרחב הרשת מספק להם לא מעט דוגמאות. מה התפקיד ההורי בעת הזו ? לסגור להם את ה"אח הגדול", להיות שוטרים ? או לתווך להם את המסרים שלנו בדרך שמקטינה התנגדות ומאפשרת שיח בריא ואוטנטי שמקדם את ההכוונה ההורית ואת המסרים שחשוב לנו להנכיח בהורות שלנו, איך נעזרים ב"אח הגדול" כדי לתווך וללמד מערכות יחסים, מניעת אלימות וכוחנות - כנס לקרוא איך עושים את זה נכון

מסיבות פורים כבר מתוכננות היטב, הזמנות של בני נוער צעירים למסיבות אלכוהול בטבע, בבתים, מועדונים רצות בקבוצות הואאטספ והטלגרם בלי הפסקה. זה כמו אש בשדה קוצים, יחצ"נים צעירים, תלמידי חטיבה ותיכון מארגנים רישום מדויק של המשתתפים/ות, גובים תשלומים דרך הביט ומבטיחים מסיבות מהסרטים. בכל המסיבות הללו יש התייחסות ברורה לאלכוהול, הרבה אלכוהול, מגוון של סוגים והבטחה שאין מה לדאוג "תחנות התדלוק" ישרתו גם את מי שפחות מגיל 18. יש להם את הדרכים שלהם ל"התארגן" על זה. בנוסף לאלכוהול שהפך להייות אורח קבוע ודי בנאלי, "בלי אלכוהול אין מסיבה" מצטרפים גם חומרים נוספים: גז קצפות ולא מעט סמים לשימוש עצמי יחד עם סמי אונס בכל מיני צורות וגוונים, שמייצרים מציאות מסוכנת מאוד במסיבות של בני/ות נוער צעירים מאד! סמים בכל מיני צורות: נייס גאי, חשיש, מריחואנה. מוצרי עישון נוספים: וייפ (סיגריה אלקטרונית) שעכשיו כבר מגיעה עם שמן קנאביס, נרגילות, באנגים ועוד 10 הכללים החשובים לשמירה על מתבגרים במסיבות פורים - פוסט להורים

מה התפקיד ההורי בעת הזו ? איך מגדלים ילדים במציאות של 2021, מה הכלים שהם צריכים כדי לצמוח ולפרוח בצורה יציבה, עם תחושת ערך עצמי, מסוגלות אישית ועצמאות?. מה התפקיד ההורי בעת הזו ומה באמת חשוב, הציונים בתעודה של בית הספר או הציונים באקדמיה של המציאות. תפקיד ההורות בעת הזו הוא להכין את הילדים לחיים, למציאות מאתגרת, משתנה ויצירתית. איך מלמדים אותם את כישורי החיים האלו? ומה באמת יותר חשוב להיכנס לזום או ללמוד את החיים? ציונים או תשוקה, הנאה ומשמעות? יחסים של הנעה חיצונית או ערכים והבנת החיים בלי פילטרים. האקדמיה למציאות היא האקדמיה שלכם הורים יקרים ואתם נדרשים לנהל אותה, איזה ציון תרצו לקבל שם?

הסמכות ההורית בעידן הנוכחי הפכה לשיח מרכזי, מתוך רצון לתת מקום לילדים,חופש,בחירה וכו' אפשרנו להם חופש מלא ללא אחריות. זה הוביל את חלקנו לאיבוד שליטה ולאבדן הסמכות ההורית שלנו. אנחנו מנסים בכלים הישנים של פעם לפעול במציאות חדשה שבה אין משמעות לכוח. איך מייצרים סמכות הורים שמאפשרת לנו להיות רלוונטיים ומשמעותיים בעידן הזה, חובה לכל הורה

מה לקחנו מהבית, מהילדות שלנו לתוך הזוגיות וההורות שלנו? מה החלטנו לא לקחת ולמה? איך זה מתיישב בקנה אחד עם מה שהביא/ה בן/ת זוגי/תי ?, האם זה מתנגש?, האם זה מסתדר ואיך זה משפיע על ההורות שלנו בתוך התא המשפחתי. בסופו של יום מה שייזכר לילדים שלנו בבגרותם זו האווירה המשפחתית, הריחות, ההרגשה הנעימה, התחושה שמקשיבים לי, החיבוק, החום והקרבה. הכנת מצפן משפחתי - איך זה עובד?

בת המצווה, שנת הבת מצווה, החגיגה הגדולה וכל מה שמסביב הוא נושא מרכזי בגיל ההתבגרות של הבנות, גיל מאתגר, רצוף באתגרים ובשינויים רבים, התפתחות גופנית, מנטלית, הורמונלית. לא מעט קשיים גם בצד ההורי וגם בצד של המתבגרת. עידן הקורונה עצר לרגע את כל המסיבות ואפשר לנו רגע לעצור ולהתבונן על האירוע הזה שוב, אולי לבחון מה באמת צריך עכשיו? האם מסיבה המונית זה העניין ? עד כמה בכלל חשוב לחגוג את האירוע הזה?, מה הוא עבורנו? מה הוא מסמל לנו ? לא מעט שאלות שעולות וצפות על פני השטח אז הנה הצצה קטנה למסיבה מדליקה, מיוחדת וערכית שנערכה בחסות הקורונה, קצת השראה מציון דרך בצורה מרגשת במיוחד

חיים בעולם המודרני מחייבים אותנו גם בהורות שלנו לעדכן מסלול מחדש. העידן הנוכחי מזמן לילדים בכל שכבות הגיל אתגרים מורכבים לצד הזדמנויות יצירתיות. התפקיד שלנו מתעדכן ומצריך מאיתנו הסתכלות חיוביות, חיפוש אחר הפלוס ויצירת הדהוד חיובי לסביבה שלנו. אושר היא מילה גדולה ורחבה, יש לה פרושים רבים ושונים, מה האושר עבורנו ? האם אנחנו חיים באושר ? שאלת האושר האנושי היא שאלה מעניינת.

אתגר הטיק טוק הוא רק דוגמה אחת להמון סכנות שנמצאות בתוך הרשת, זה מתפשט כמו וירוס. חסימה/ עונשים/ איומים יכולים להועיל בטווח הקצר בלבד. אנחנו צריכים לשמור על הילדים ברשת ולאפשר להם להיות שם בטוחים, יודעים ומבינים מה מותר ומה מחוץ לגבולות הסביר. ערך עצמי זה הכלי הראשון הארגז הכלים החדש. איך מייצרים הסכם הבנות שהוא WIN WIN

כולנו מכירים היטב את התחושה הקשה הזו כשיש מריבות בתוך המשפחה, בין האחים. כשהם לא מפסיקים לריב אחד עם השני, ממש שונאים, מקנאים, מכאיבים אחד לשנייה. הפנטזיה למשפחה מאושרת מתחילה להיסדק ולנו כהורים זו נקודת תורפה משמעותית, אנחנו תמיד יוצאים להגנה על הקטן, החלש, המסכן ולעיתים מנציחים את אחד הילדים בתואר הזה להמשך חייו, בנוסף אנחנו מייצרים ריחוק בינם לבין עצמם והתוצאה של ההתערבות שלנו מתהפכת לנו בפרצוף. כל הכללים של עשה ועל תעשה במריבות בין אחים. יחסים בתוך המשפחה, מריבות בין אחים, מה התפקיד ההורי? מה התפקיד שלנו כהורים בזמן של מריבות בן אחים? מה נדרש מאתנו לעשות / לא לעשות במצב כזה?, איך נכון להתייחס למריבות ומה ההשלכות של ההתערבות שלנו ?

חוסן נפשי הוא "עמוד השדרה" של אדם בהתמודדות עם מציאות חייו, כהורים תפקידנו להצמיח את ילדינו בעלי חוסן נפשי שיאפשר להם להיות מוגנים ויציבים בבגרותם. דווקא בזמן הקורונה יש לנו הזדמנות לחזק את החוסן שלהם ולאפשר להם לגדול זקופים יותר, מעזים יותר ומצליחים יותר

הם רובצים בבית, לרוב מסתתרים להם בחדר בתוך המסך ולנו, זה לעיתים מעלה את העצבים, אנחנו הופכים להיות טרחניים, נואמים, עצבניים ו.... בצד השני יש מתבגר/ת שמתמודד/ת עם עולם מורכב והם צריכים אותנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. מכירה היטב את התחושה הזו של חוסר האונים מולם והשאלה הגדולה : איך לעזאזל מצליחים לייצר מולם תקשורת, שיחה, הבנות ? בבלוג שלי שיתפתי בסיפור אישי שלי איך אני עשיתי את זה עם המתבגר הפרטי שלי איך מייצרים הנעה פנימית, משמעות ואושר בקרב מתבגרים ובכלל. מה התפקיד ההורי בעידן החדש, הרחבת עדשה ויכולת הסתכלות מרחיבה וגמישה שיוצאת מתוך העולם שלנו לעולם שלהם שהוא רחב וססגוני עם ים של אפשרויות הצלחה והתפתחות

מה לקחנו מהבית, מהילדות שלנו לתוך הזוגיות וההורות שלנו? מה החלטנו לא לקחת ולמה? איך זה מתיישב בקנה אחד עם מה שהביא/ה בן/ת זוגי/תי ?, האם זה מתנגש?, האם זה מסתדר ואיך זה משפיע על ההורות שלנו בתוך התא המשפחתי. בסופו של יום מה שייזכר לילדים שלנו בבגרותם זו האווירה המשפחתית, הריחות, ההרגשה הנעימה, התחושה שמקשיבים לי, החיבוק, החום והקרבה. הכנת מצפן משפחתי - איך זה עובד?

התפקיד ההורי הוא תפקיד של ג'ירפות, תפקיד שבו אנחנו צריכים לחנך היום, לנטוע היום זרעים של הבנה וערכים כדי לגדל ילדים בוגרים ומצליחים בעתיד, החינוך שלנו כהורים למתבגרים היום תפקידו להכין אותם לחייהם הבוגרים. תפקידו של החינוך הוא לתת להם כלים, כוחות, הכרות עם מי שהם כדי שיוכלו לגדול להיות אנשים בוגרים עצמאיים, מצליחים וכל דבר אחר שנרצה שהם יהיו. לכן אנחנו צריכים תמיד להתבונן לאופק ולייצר שם את התמונה הזו שבא אנחנו רואים אותם גדולים בכל המובנים. הצלחה בגידול ילדים היא מושג גדול, מהי הצלחה? מהו כישלון? וכמה לשותפות ההורית יש השפעה על הצלחה זו.

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

החופש הגדול כבר כאן והשנה הוא קצת יותר מפחיד ואולי אפילו קצת יותר מסוכן בשנה הזו, מתבגרים מגיעים לחופשה הזו כש"בופה" הסכנות והפיתויים נוכח ומשמעותי יותר מאי פעם, אולי אפילו קצת מנורמל. החופש מגיע כשהם בחשיפת שיא לרשתות החברתיות ולמסכים בכלל, ילדים ומתבגרים היום מחוברים לרשת בצורה אובססיבית, אולי אפילו ברמה של התמכרות למשך 9-10 שעות ביום, ויש כאלו שגם יותר. כשאין מסך, אין להם מה לעשות, חלקם הגדול איבד עניין בהכל, הם טרודים במחשבות שטוחנות להן את המח, בתחושת FOMO וריצוי שמאטות את קצב התפתחות החוסן הרגשי ומעצימות את התסכול והסבל והרגשי.

מצב החירום והנוכחות של הרשתות החברתיות והמדיה מייצרים מין מתח שבין הרצון לראות הכל, להיות מעודכן, מין סקרנות ודחף שמרצד בראש לבין הרצון להישמר ולא לצפות בזוועות שקשה לשאת אותן. כיצד חשיפה למדיה ולרשתות החברתיות משפיעות על הנפש - מה התפקיד ההורי?

פרטיות בגיל ההתבגרות - זכות נרכשת או זכות מקודשת ? בהחלט מגיעה להם הפרטיות שלהם, צריך לאפשר להם את המרחב הפרטי שלהם, מרחב שבו הם יכולים לפתח את האינדווידואל שלהם, לחוות, להתנסות, להבין את המציאות ולתרגל את החיים. ויחד עם זאת, במציאות שבה עולם הילדים התערבב היטב עם עולם הבוגרים, במציאות שבה הגבולות הוסרו, הסמכות הפכה להיות מילה גסה, מרחב הפרטיות כבר לא קיים, הן והם נמצאות/ים בתוך ה"כיכר עולמית", חשופות/ים כמו ב"חלון ראווה",ובנוסף לכל אלו גם זירת החיים הפכה להיות מגוונות ופרוצה. חשוב שנכיר כהורים מה פוגשים שם במרחב הפרטי שלהם.

התמכרות התנהגותית היא התמכרות למסכים, גיימינג, קניות, צפייה בפורנוגרפיה, מין, הימורים, ניראות חיצונית. כל דבר שהוא לא חומר (סמים, אלכוהול, תרופות) אבל הוא מייצר תלות ורצון עז לברוח מכאב וסבל שמקנן בתוכם ומרוקן אותם רגשית ומנטלית. ההתמכרויות הללו הן שקופות קשה לנו כהורים להבחין בהן, הן מתמזגות עם המציאות, עם ה"תפקוד" השוטף של הכלל. אנחנו מייצרים מעל זה שכבה נוספת של שכנוע עצמי בעזרת סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, סיפורים שתפקידם להרגיע את רגשות האשמה שלנו, את הפחדים שלנו ובעיקר את תחושת חוסר האונים, או את התחושה הזו שאנחנו לא יכולים באמת להתמודד עם המצב. מחשבות כמו: כולם במסכים, זה גיל ההתבגרות, אם אני אקח לו את המסך לא יהיו לו חברים, כל הבנות היום מתאפרות, הלבוש הזה הוא חלק מהאופנה וכך כולן מתלבשות היום, כולם יוצאים ל"ישיבות", מגיעה להם פרטיות, הוא לא יעמוד בזה, אי אפשר בלי מסכים ועוד כל מיני ססמאות שמטרתן לעיתים לשחרר אותנו מהתמודדות מול הסחף הורי.