בלוג - מתבגרים על זה #ליאורה חיים

פרופסור דן נמט בשיחה בנושא הרגלי אכילה של מתבגרים בעידן החדש. פרופסור דן נמט הוא סגן מנהל בית חולים מאיר, מנהל מרכז ספורט בבית החולים, רופא של הנחברת האולימפית - עוסק גם ברפואת ספורט נשוחח על השמנה, אנורקסיה, פעילות גופנית מה התפקיד ההורי בעידן בו הרשת מעודדת רזון וניראות חיצונית והמרחב רווי באוכל נוטף שומן,תוכנית בישול והמון פיתויים. איך עומדים מול ההשפעות של הרשתות החברתיות, הלחץ החברתי, מודלי היופי והאופנה .

הפוסט הזה זכה לכמעט 300 שיתופים ברשת - חובה לכל הורה לקרוא וללמוד איך כן להתנהל מול פגיעה מינית, מה לא לעשות? וגם למה לצפות. תכל'ס לא יותר מידי, המדינה שומרת על עברייני המין במקום להביא אותם למשפט ולתשלום הוגן על מעשי הרצח הרגשי הזה. החקיקה הקיימת משאירה את המציאות של הפגיעות המיניות בתחם האפור ולא מקדמת טיפול בעברייני המין, אין אכיפה ואין באמת הגנה על מתבגרים/ות שנפגעים יום יום שעה שעה, עברייני המין חוגגים פוסט הסבר מפורט

בתוכנית Lee Reuveni מדריכה ומטפלת מינית מוסמכת, בעלת טור ב Haaretz הארץ , כתבה את הספרים אמא בטן אמא לב, מיטה וחצי - מדריך מיניות למתבגריםות שיחה על מתבגרים/ות בחופש הגדול, איך ניראית האיטימיות שלהםן, איך הםן חווים אותה/ מבינים/ות אותה ? מה התפקיד שלנו כהורים בזמן הקריטי הזה, איך חינוך ושיח יכולים למנוע התנהגויות מיניות מסוכנות?

הטרדה מינית ברשת - מה המציאות האמיתית ? איך מדינת ישראל שומרת על העבריינים? איך החוק מאפשר להם להמשיך להטריד? איך החוק שומר על הפדופילים ועברייני המין ?. החקיקה לא שומרת על בני ובנות הנוער מפני הפגיעה מינית/ הטרדה מינית. יש לנו בהורות של העידן החדש אחריות להיות שם ולשמור - 10 כללים שחשוב שתבינו על התנהלות הורים במקרה של הטרדה מינית/ פגיעה מינית ברשת או בכלל. וגם איך למנוע ולשמור עליהם/ן מנקודת האל חזור הזו.

מהן הסיבות שמביאות את בני הנוער הצעירים מאוד לצריכה של חומרים משני תודעה - אלכוהול, סמים, כדורים ועוד. מוזמנים להיחשף למציאות של חייהם במלוא העוצמה ולהבין לעומק איך המסרים שלנו, מלאי כוונות טובות, מייצרים כאוס ומסר כפול אצלם, ואיך הלכה למעשה הפרשנות שלהם היא שונה לגמרי ממה שאנחנו התכוונו להעביר. לצערי יש היום תמימות של הורים, אולי אפילו תחושת כניעה, או חוסר יכולת להתמודד למול המציאות שמתרחשת במרחבי הבילוי השונים, במסיבות שלהם, במפגשים החברתיים שלהם ואפילו בתוך כותלי בית הספר, בתוך החדר שלהם בבית וכמובן במסך. התמימות/ עיוורון/חוסר ידע הזה הם נגזרת של מציאות שבה אנחנו לא מכירים את העולם שלהם, תחומי הדעת ומוקדי ההשפעה שלהם. פוסט חשוב על התפקיד ההורי- לעשות סדר במניעים של בני הנוער ולתת מענה מיטיב, חינוכי, ערכי וכזה שמייצר בהם חושסן ויכולת התמודדות עם המצאיות, במקום בריחה לשום מקום בעולם של חושים מעורפלים

מסיבות פורים כבר מתוכננות היטב, הזמנות של בני נוער צעירים למסיבות אלכוהול בטבע, בבתים, מועדונים רצות בקבוצות הואאטספ והטלגרם בלי הפסקה. זה כמו אש בשדה קוצים, יחצ"נים צעירים, תלמידי חטיבה ותיכון מארגנים רישום מדויק של המשתתפים/ות, גובים תשלומים דרך הביט ומבטיחים מסיבות מהסרטים. בכל המסיבות הללו יש התייחסות ברורה לאלכוהול, הרבה אלכוהול, מגוון של סוגים והבטחה שאין מה לדאוג "תחנות התדלוק" ישרתו גם את מי שפחות מגיל 18. יש להם את הדרכים שלהם ל"התארגן" על זה. בנוסף לאלכוהול שהפך להייות אורח קבוע ודי בנאלי, "בלי אלכוהול אין מסיבה" מצטרפים גם חומרים נוספים: גז קצפות ולא מעט סמים לשימוש עצמי יחד עם סמי אונס בכל מיני צורות וגוונים, שמייצרים מציאות מסוכנת מאוד במסיבות של בני/ות נוער צעירים מאד! סמים בכל מיני צורות: נייס גאי, חשיש, מריחואנה. מוצרי עישון נוספים: וייפ (סיגריה אלקטרונית) שעכשיו כבר מגיעה עם שמן קנאביס, נרגילות, באנגים ועוד 10 הכללים החשובים לשמירה על מתבגרים במסיבות פורים - פוסט להורים

כולנו מכירים היטב את התחושה הקשה הזו כשיש מריבות בתוך המשפחה, בין האחים. כשהם לא מפסיקים לריב אחד עם השני, ממש שונאים, מקנאים, מכאיבים אחד לשנייה. הפנטזיה למשפחה מאושרת מתחילה להיסדק ולנו כהורים זו נקודת תורפה משמעותית, אנחנו תמיד יוצאים להגנה על הקטן, החלש, המסכן ולעיתים מנציחים את אחד הילדים בתואר הזה להמשך חייו, בנוסף אנחנו מייצרים ריחוק בינם לבין עצמם והתוצאה של ההתערבות שלנו מתהפכת לנו בפרצוף. כל הכללים של עשה ועל תעשה במריבות בין אחים. יחסים בתוך המשפחה, מריבות בין אחים, מה התפקיד ההורי? מה התפקיד שלנו כהורים בזמן של מריבות בן אחים? מה נדרש מאתנו לעשות / לא לעשות במצב כזה?, איך נכון להתייחס למריבות ומה ההשלכות של ההתערבות שלנו ?

מה כוחה של מילה? מילה שלנו כהורים לילדים שלנו, ובעיקר כשהמילים האלו מקבלות "גיבוי" מהסביבה, מהחברה עד כמה זה נרשם הנפש, מייצר כאב ותסכול. המילים שלנו יכולות להיות "מגן הנפש" שלהם או ההפך הגמור, מילים, אווירה, מבט עיניים, יכולות לעשות חורים בנפש או לייצר בה שכבת הגנה ויכולת להתמודד עם המציאות, עם אתגרי החיים. החיים המורכבים שבהם נדרש חוסן, נדרשת חמלה עצמית ויכולת עמידות במצוקה. מקרה קליניקה שאפשר ללמוד ממנו המון

התפקיד ההורי הוא תפקיד של ג'ירפות, תפקיד שבו אנחנו צריכים לחנך היום, לנטוע היום זרעים של הבנה וערכים כדי לגדל ילדים בוגרים ומצליחים בעתיד, החינוך שלנו כהורים למתבגרים היום תפקידו להכין אותם לחייהם הבוגרים. תפקידו של החינוך הוא לתת להם כלים, כוחות, הכרות עם מי שהם כדי שיוכלו לגדול להיות אנשים בוגרים עצמאיים, מצליחים וכל דבר אחר שנרצה שהם יהיו. לכן אנחנו צריכים תמיד להתבונן לאופק ולייצר שם את התמונה הזו שבא אנחנו רואים אותם גדולים בכל המובנים. הצלחה בגידול ילדים היא מושג גדול, מהי הצלחה? מהו כישלון? וכמה לשותפות ההורית יש השפעה על הצלחה זו.

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

פרק 2 - מבחן ההורות "האם הם ידעו מה לעשות בכל הטוב הזה...?" המשפט הזה של דני קצת בעט לי בבטן, הוא מנציח ומעמיק את התפיסה השגויה שקושרת שפע חומרי וכספי למשהו טוב, לאושר וכו'. כל מחקרי הפסיכולוגיה החיובית מצביעים על שפע חומרי בהקשר של אושר רק במקומות בהם יש עוני ורעב. רק שם כסף גורם לאושר כי הוא משמש להישרדות פיזית בעיקר ולא להנאה. במציאות של "יש" בסביבה של חיים ממוצעים, שפע חומרי הוא לרוב לא מדד לאושר ובטח הוא לא זה שגורם לאושר, להנאה, לשמחה (אולי להפך). הוא יכול להיות ספק לצורך/יצר רגעי, ודקה אחר כך יש לפעמים מין תחושת ריק כזו שמצריכה שפע גדול יותר כדי להצליח להגיע לסף האושר והשמחה בפעם הבאה. ככה בדיוק יכולת לדחות סיפוקים נדחקת לה ואני מוצאים את עצמנו מול מתבגרים אובססיביים שצריכים הכול מהר, כאן ועכשיו, אם אפשר אתמול זה עדיף.