הרשמו למאמרים שאני מפרסמת בנושא
מהדורה מוגבלת ובלעדית
חומרים משני תודעה הפכו להיות חלק ממגרש המשחקים של ילדים ומתבגרים צעירים מידי. סיגריות, סמים, אלכוהול, כדורים למינהם הפכו להיות נפיצים ומנורמלים.השימוש בהם הפך להיות נורמלי, כזה ש”כולם” עושים בו שימוש, יש גם מי שמקשר את השימוש בחומרים לגיל ההתבגרות. השימוש בחומרים מגיע מתוך סבל, תסכול וכאב. לרוב למול חוסן רגשי לא יציב. המטרה למנוע סבל - התצאה מעגל סבל נוסף - מדרון חלקלק.
התמכרות נמשעת לנו מילה רחוקה, קשה , כזו ששיכת לאנשים לא טובים, לא ערכיים, עבריינים ועוד. במציאות של העידן החדש ההתמכרות לסמים, ואלכוהול, תרופות, גזי קצפות נוכחת היום במרחבים של ילדים צעירים מידי, זה מתחיל מוקדם מידי ונוכח מידי. אבל המציאות של ילדים ומתבגרים היום מנכיחה מחלות חדשות, התמכרויות שבהן המוטיב המרכזי הוא התנהגות, מין דפוס פעולה מעגלי שמבקש לטפל בסבל, מבקש לפתור קושי מהתמודדות ומייצר מעגל חדש של סבל והתמכרות והולכת ומתהדקת.ההתמכרויות החדשות הללו מסוכנות ובעיקר מבלבלות ובעיקר מייצרות סבל מתמשך שמשאיר עקבות בנפש.התמכרות למסכים ורשתות חברתיות, גיימינג, פורנוגרפיה, מין, הימורים, קניות ועוד
גיל ההתבגרות - מסע שמחייב אותם להיות חסינים רגשית, עם תחושת מסוגלות, אומץ ובעיקר עם קבלה עצמית ואהבה עצמית - עמוד שדרה רגשי יציב. בפועל, הם מגיעים למציאות החיים עם תודעה שה"חיים תותים", שיש את מי שיסדר עבורנו את המציאות שלא יהיה קשה בתוכה, שיש הורים ואנשים בוגרים שיסדרו הכל, שאין צורך להתאמץ, שלא צריך לעבוד קשה ובעיקר התחושה שמנהלת אותם היא תחושת ה"מגיע לי" ותחושת התלות שמייצרת תחושת מסוגלות מעורערת וסף תסכול נמוך. התובנות הללו מייצרות תסכול שנצבר בתוכם, הם חיים בתוך בועה, שם הם מגדלים חרדות, פחדים ומחשבות מורכבות וקשות לגבי המציאות, בעיקר לגבי היכולת שלהם לשרוד אותה. המרחב מציע להם "פתרונות קסם" : סמים, אלכוהול, מסכים, אלימות , זנות ועוד כל אלו נגישים וזמינים במרחב והופכים להיות "נורמליים". בצד השני של נדנדת החיים נמצאים ההורים שלפעמים "הולכים על ביצים", לא לגמרי מבינים מה נכון , מפחדים לפגוע בילדים, מנסים לשמור ולגונן ולעיתים נמנעים, דוחים, מתנתקים ועוצמים עיניים. לפעמים במקום לחזק מבצעים החלשה הירואית קשה ומורכבת.
חוויה מטלטלת פוגשת את הנפש, משפיעה עליה וזורעת בתוכה פחדים, זכרונות, תמונות וגם לא מעט רגשות קשים. אירועים מטלטלים נענים לרוב בתמיכה, אמפטיה והמון שיח רגשי - אנחנו ממוקדים בטיפול ברגש ובהמון מנוחה ותרגילי הרגעה . התפקיד ההורי דורש מאיתנו טיפול בעצמנו וטיפול בילדים שלנו, תיווך של האירוע, שיח בריא שמקדם חוסן ולא מייצר פחד. אירועי טראומה יכולים לייצר פוסט טראומה ויחד עם זאת הם הזדמנות לטעת חוסן נפשי, התמודדות וצמיחה של הנפש.
חרם/ נידוי/ דחייה חברתית נוכחות במציאות של הרבה מאוד ילדים, ההתמודדות עם החרם וההשפעה שלו היא לא רק של הילד המוחרם, גם ה"קולות השותקים" שנוכחים במרחב מושפעים ממנו. לאקלים החברתי יש תפקיד משמעותי ביצירת מרחב בטוח עבור הילדים/מתבגרים, אקלים חברתי מוגן יכול להיות עוגן רגשי משמעותי עבור הילדים במסגרות החינוך.
חרם חברתי היום, בתרבות של הרשתות החברתיות הוא צורב עוד יותר, הוא חשוף, מהיר, מדביק, מגיע למרחקים ונמצא מתועד כל הזמן. אין לילדים היום לאן לברוח, גם כשהם בבית הם בתוך הזירה החברתית, חיים בתוך תחושת הניתוק הכואבת הזו יחד עם המון רגשות של קנאה, שנאה עצמית, חוסר הערכה, כניעה והמון המון בדידות וכעס. את הזעם שלהם הם מוציאים בבית, או בתוך עצמם, בהרס עצמי, בשתיקה או בבריחה לעבריינות, סמים, אלכוהול ועוד.
חרדה חברתית אחת המגפות השקטות שאט אט צצות על פני השטח, חרדה שמתייחסת לתפיסת העצמי של אדם את עצמו. הפרעת החרדה החברתית היא הפרעת החרדה הנפוצה ביותר באוכלוסייה (4%-9%). סוגיה כאובה מאוד שמטרידה גם הורים שמנסים בכל דרך לפתור את החרדה דרך דרישה להתאמות סביבתיות והקלה על הקושי ובעצם מחזקים את החרדה. חרדה שהתשתית המרכזית שלה היא ערך עצמי, חרדה שיושבת על בושה והסתרה תמידיים, פוגשת את האגו ומייצרת מנגנונים של הימנעות ודחיינות שמשמרים ומעמיקים את החרדה החברתית. ילדים ומתבגרים יכולים לסחוב את החרדה שנים רבות, ככל שהיא משתמרת ככה היא יותר נוקבת ויותר עוצמתית, יותר חודרנית ויותר הרסנית.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לניסיונות לתווך מיניות חיובית, שיח שבו אנחנו מנסים לתת נקודת מבט חלופית לשיח השלילי הרווח בנושא מיניות. בעוד השיח השלילי אודות מיניות מדגיש אלימות, סכנה, הימנעות, מניעה וחולי. שיח על מיניות חיובית מבקש לקדם תקשורת רגשית כנה ומשמעותית, חיבור לרגש וחוויית עונג. שיח שניגש לנושא מהצד החיובי שדרכו יוכלו בני ובנות הנוער לבחון את המציאות המינית אליה הם חשופים כיום מגיל צעיר בצורה פרוצה, לא מותאמת ולא בריאה ובעיקר בלי כלים לתרגום המסרים.
עידן הרשתות החברתיות מהווה כר פורה להמון הטרדות מיניות, הטרדות מיניות מתרחשות היום במציאות הפרונטלית ויחד עם זאת ביתר שאת ברשתות החברתיות. שם הן נעשות בקלות יתרה, בשקט, באנונימיות ועם המון ערמומיות וניצול ציני של תמימות של ילדים/ות. הטרדה מינית/ פגיעה מינית היא פגיעה ששורטת את הנפש ומשאירה בה צלקת נוכחת וכואבת. הטרדות ופגיעות מיניות מתרחשות היום בכל שכבות הגיל, בכל שכבות האוכלוסיה.
לחטט בנייד של המתבגר/ת שלי ? האם הפרטיות היא קודש או שאולי היא נרכשת למול מידת האמון שיש בין הורים לילדים ? האם היא ניתנת בלי שמירה ומייצרת מרחב של סכנה וכאב שאנחנו כהורים לא ערים לו בכלל ? פרטיות ניתנת למול היכולת של מתבגר להתמודד עם מציאות, עם היכולת שלו לבחון את המציאות דרך עיניים בוגרות ולא דרך עיניים של מתבגר. פרטיות ניתנת מול היכולת של הילד לשמור על עצמו ולא להגיע למקומות שהין "אל חזור" כל הפרטים בטור שלי ב YNET הורים
הורים מפסיקים ללכת על ביצים. אחת הסוגיות המורכבות והנוכחות בהורות של העידן החדש היא חשש של הורים לפעול, מין תחושה שבה הם לא ממש יציבים בתוך הבית למול הילדים שלהם. תחושה של זרות, ריחוק, בדידות שמהולה בהרגשה שאין לי "משקל" בתוך הנדנדה הזו שאנחנו כהורים נלחמים מולה על המקום שלנו בתשומת הלב של הילדים. בנדנדה הזו יושבים מולנו כוחות השוק, הרשתות החברתיות, המדיה החברתית ואנחנו כהורים. ב"מלחמה" הזו אנחנו הפוכים להיות שוליים, זרים, לא חשובים, מוזרים, מביכים. כשאנחנו נכנעים לתחושה הזו שמקבלת נורמליזציה מהחברה, יותר נכון מהכניעה של הורים מול הקודים החברתיים, למול שטיפת המח במדיה. אנחנו משאירים את הילדים שלנו במרחב לא בטוח, מצמצים את ההשגחה ההורית, את הנוכחות ההורית ומחליפים אותה בזמינות הורית, בשירותים מיותרים ובעיקר בפגיעה משמעותית בחוסן הרגשי והחברתי של הילדים שלנו. לכניעה הזו, לשוליים האלו שבהם הילד במרכז ואנחנו בקצה יש השפעה ואדוות על כל תחומי החיים, בעיקר על היכולת שלהם לצאת למציאות, לפתח סף תסכול, להרחיב את מניפת הרגש, לייצר גמישות מחשבתית ולצעוד את שבילי החיים. אנחנו אחראים בדרך הזו לתובענות שצומחת בתוכם, לתפיסת המציאות המעוותת שנוכחת ומטריפה הורים לא מעט פעמים, לחוסר היכולת שלהם לפעול מול אתגרים, להתפרצויות הזעם וגם לבריחה להתמכרויות שונות ומגוונות שמוצעות היום כמן בופה זמין ומפתה שמזמין אותם לברוח ולא להתמודד. במרחב שמנרמל התמכרות, בריחה, ריצוי, כניעה ולא התמודדות, התגברות, התפתחות וחוסן. לפני שאנחנו ניגשים לפתור את הבעיה, "לכבות את השריפה" ולקבל רק שקט, חשוב שנטפל בעצמנו, נבדוק את עצמנו, מה בוער בנו?. נתבונן בתוך עצמנו כהורים, נבחן איזה כעס שוכן בתוכנו?, נפרק את הכעס , נעשה zoom out למצבנו ונתבונן למציאות ממקום ניטראלי, אחראי ובעיקר מידתי וכזה שמאפשר לנו לנוע לעבר שינוי, שינוי שצריך להתחיל בנו ההורים.
כנסו לעוד פרטיםתפקידי הסמכות ההורית היציבה הוא לאפשר להם לבנות עמוד שדרה רגשי, לבחון מציאות ובעיקר לאפשר להם שקט ומקום מבטחים, גבולות שומרים ויציבים, נוכחות הורית משמעותית, השגחה במציאות מסוכנת והמון המון יציבות בתוך החיים הסוערים שלהם. סמכות הורית יציבה היא "מגן הנפש" של ילדים ומתבגרים והיא נדרשת היום יותר מאי פעם, הליכה על ביצים, חשש הורי, גוננות, פיצוי וכו' מייצרים החלשה וערעור של תחושת הסגולות האישית והיכולת, ילדים שגדלים בלי יכולת להתמודד עם מציאות ומתקשים להתחיל את החיים הבוגרים שלהם בצורה עצמאית.
כנסו לעוד פרטיםתפקידי הסמכות ההורית היציבה הוא לאפשר להם לבנות עמוד שדרה רגשי, לבחון מציאות ובעיקר לאפשר להם שקט ומקום מבטחים, גבולות שומרים ויציבים, נוכחות הורית משמעותית, השגחה במציאות מסוכנת והמון המון יציבות בתוך החיים הסוערים שלהם. סמכות הורית יציבה היא "מגן הנפש" של ילדים ומתבגרים והיא נדרשת היום יותר מאי פעם, הליכה על ביצים, חשש הורי, גוננות, פיצוי וכו' מייצרים החלשה הירואית, ילדים שגדלים בלי יכולת להתמודד עם מציאות ומתקשים להתחיל את החיים הבוגרים שלהם בצורה עצמאית.
היא התיישבה מולי עם מבט מושפל, נערה מתבגרת שמטופלת אצלי מספר שבועות, משהו בגוף שלה היה עצור. היא הגיעה מוטרדת מאוד, משהו במבט שלה היה קפוא. שאלתי לשלומה, היא שתקה שתיקה ארוכה, בלעה את הדמעות, השפילה מבט ואמרה לי "אני חייבת חבר, אני חייבת לשכב עם מישהו כבר". לכולן יש בני זוג, כולן שכבו כבר, רק אני אפילו חבר אין לי .... אני מרגישה שאף פעם לא יהיה לי מישהו שיאהב אותי. היא רק בכיתה ח' באחת החטיבות בעיר, יש בה תמימות ילדית שכל כך בא לי שתישאר לה, תמימות בריאה של ילדה בת 14 שרוצה להיות כמו כולם. ויחד עם זאת רגשית היא לא שם, הזירה המינית מוכרת לה רק מסיפורים, היא עדיין לא מוכנה להיות שם וכמה זה נפלא בעיני. להורדת הכתבה
קרא עודפגיעה מינית היא פגיעה מורכבת, היא יכולה להתרחש גם כשהילדים שלנו נמצאים בבית במיטה ואנחנו בטוחים שהם מוגנים. חיבור לשל ילדים לרשתות החברתיות, אפליקציות וגוגל מזמן להם מרחב מסוכן מאוד של פיתויים, גירויים וחשיפה למידע ותוכן שלא מותאם רגש וגיל. מרחב שמייצר סקרנות, לפעמים סוג של ריגוש שעלול לייצר התמכרות ובריחה, חיפוש של שייכות וערך באופנים שעלולים להיות הרסניים ומסוכנים. מוזמנים להאזין ללייב שלי עם רבקה צדוק - מטפלת בהורים שילדיהם עברו פגיעות מיניות.
קרא עודHere you can add a the short text for your press release. Usually it will be a short text that explains what the press release is all about. It needs to urge the user to click READ MORE to read the rest.
קרא עודהורים הולכים על ביצים, מתמודדים עם מציאות של בדידות הורית, תחושת חוסר יכולת לשלוט במצב ולעיתים בתחושה של כניעה לצורך קבלת שקט תעשייתי. לא מעט ילדים ומתבגרים היום מתנהגים בצורה שאינה מכבדת, בצורה פרועה ובהתפרצויות זעם קשות או במופנמות שמאופיינת בתלות ובתובענות. התפקיד ההורי הוא להכין את הילדים למציאות החיים הבוגרים. הליכה על ביצים מחלישה את היכולת של ילדים ומתבגרים לצאת לחיים ולפגוש את המציאות בלי פילטרים של מסך או איפור או כל סממן אחר של הרחקה והתחזות. איך פותרים את זה ? מפסיקים ללכת על ביצים ומדליקים את האור במגדלור ההורי- מפעילים את נגן הנפש.
קרא עודהפרעת התנהגות היא לא גזירת גורל, אל תאפשרו לו להיות זו שמייצרת את חורבן הבית שלכם. הפרעת התנהגות היא תולדה של גוננות הורית, התאמת המציאות לקשיי וצרכי הילד והחלשה של המשמעות והנוכחות ההורית. תפיסת מציאות מעוותת של ילדים ומתבגרים שגדלים תחת הנחת יסוד שגויה של "מגיע לי", "לא מחליטים עלי", "כולם אשמים", והכל חייב להיות עכשיו ומיד. הפרעת התנהגות היא התנהגות לא פשוטה לטיפול, לרוב הוא מלווה בהמון התנגדות, הסלמה והקצנה של ההתנהגות. הילדים/ מתבגרים ינסו לאחוז בהפרעה ובהתנהגות הקיימת כי היא נוחה ומייצרת עבורם מצע פורה של הימנעות, דחיינות, מנוחה, העדר התמודדות.
קרא עודהפגיעה העצמית היא פרקטיקה של ויסות והתמודדות של מתבגרים (בעיקר) עם תחושה של כאב רגשי שלא ניתן לשאת אותו. הפגיעה העצמית הלא אובדנית נוכחת וקיימת היום והיקפיה הולכים וגדלים בעיקר בקרב מתבגרים/ות. כל מתבגר/ת חמישי פוגעים בעצמם 19% מבני הנוער משתמשים בפרקטיקה של פגיעה עצמית. 40%-60% - במדגמים קליניים - דיכאון, חרדה, הפרעת התנהגות ועוד פגיעה עצמית אינה קללה והיא לא משויכת רק למי שסובל מהפרעה נפשית, גם ילדים ומתבגרים שאינם מאובחנים בהפרעה נפשית יכולים לפגוש את הפגיעה העצמית.
קרא עוד